מדוע פסק החפץ-חיים שהמועמד אינו ראוי לתפקיד?

"וידעתם כי אני ה' אלקיכם" (שמות ט"ז י"ב)
 
אחד מיסודות הביטחון באלוקים-חיים, הוא, שהאדם לא צריך לדאוג לעצמו יותר משהקב"ה דואג למענו, וחושב מחשבות כיצד להביא עליו את הטוב ביותר. אל תיתן עצות לבורא כל העולמים כיצד לפרנסך, כיצד לדאוג לבעיות הקיום שלך. מהמעשה הבא נוכל ללמוד עד כמה שוגה הוא האדם העושה זאת.
מנהלי ישיבה מפורסמת בליטא הגיעו אל ה"חפץ חיים" לראדין וביקשוהו להמליץ בפניהם על יהודי תלמיד חכם וירא שמים שיעמוד בראש ישיבתם. הח"ח אכן המליץ להם על אישיות פלונית ואיחל להם הצלחה. המנהלים תיכננו לגשת אל המומלץ בעוד מספר ימים ולבקשו לקבל עליו את המשרה המכובדת ולהתעטר באצטלא דרבנן.
כעבור מספר ימים, והיה זה בימי חוה"מ, הגיעה למנהלי הישיבה טלגרמה דחופה מהח"ח. אם אותו רשכבה"ג שלא כתב מימיו בחוה"מ, ראה לנכון להודיע דבר פלוני בעיצומם של ימי חול המועד, אות הוא שמדובר בעניין דחוף כל כך שאינו סובל דיחוי. פתחו המנהלים את המכתב ונדהמו להיווכח שהכהן הגדול מראדין מודיע להם שהוא חוזר בו מהמלצתו על הת"ח ההוא לכהן כראש הישיבה.
מה התברר?
זמן קצר לאחר שביקרה המשלחת אצל החפץ חיים, פקד את ביתו גם התלמיד-חכם המומלץ, והתלונן בפניו על קשיי הפרנסה שלו, ועל כך שהוא זקוק בדחיפות למשרה כל שהיא.
שמע רבן-של-ישראל כך, ופסק מיד את פסוקו לאמר: "אדם המתלונן על פרנסה ואין לו בטחון בהקב"ה - איננו יכול להיות ראש ישיבה"! ועוד בחול המועד התיישב לכתוב למנהלי הישיבה שהוא חוזר בו מהמלצתו.
מבהיל-על-הרעיון.
רק זמן קצר נותר לו להמתין לבשורה שהיתה אמורה להגיע אליו מהישיבה המפורסמת לבוא ולכהן במשרה החשובה. אם היה ממתין בסבלנות עוד יום-יומיים, היה נוכח שהישועה מחכה לו בפתח, אלא דא עקא; לא היה לו די אורך-רוח, ולכן העדיף לתת עצות להקב"ה כיצד לדאוג לו לפרנסה.
לבד מהלקח הנורא ש"אדם הדואג לפרנסתו אינו יכול להיות ראש ישיבה", יש בכך גם עידוד רב מאוד עבורנו. לפעמים נמצאים באמת במצב של חוסר פרנסה ומצוקה כלכלית קשה, ונכון שלא תמיד מגיעים עד פת לחם אך המצב מציק עד מאוד; מה צריך לעשות בשעה שכזו?
- לשנן לעצמנו שהישועה ממתינה לנו בפתח הקרוב ביותר וצריכים רק להתאזר בסבלנות כדי לזכות לראותה. כיון שהישיבה המדוברת היתה אחת הישיבות המפורסמות בליטא היה אותו ת"ח יכול להגיע לדרגת אחד מראשי הישיבות הגדולים ביותר שבדור.
רק סבלנות. ובלשון יותר נכונה: אמונה. שתהיה לנו אמונה מוחלטת בבורא עולם, ושנדע ברורות שהוא דואג לנו יותר ממה שאנו דואגים לעצמנו.