לצה"ל דרוש רב ראשי רפורמי, או כך לפחות משוכנעת התקשורת

שוב זה קורה: איש דת חשוך ממונה לתפקיד ממלכתי במדינת ישראל.
 
לא שמעתם על המגמה המדאיגה הזו? כנראה שאתם לא קוראים את העיתונים האחרונים. הרבצ"ר החדש אייל קרים בקושי הספיק להרים כוסית לחיים עם משפחתו, וכבר החלו להופיע הכותרות המזועזעות. "הרב הצבאי החדש תומך באונס בזמן מלחמה", "הרב הצבאי החדש נגד גיוס בנות" "הרב קרים: אין למלא פקודה המנוגדת להלכה". מנימת הדברים ניתן היה לחשוב שלרמטכ"ל הנחבא אל הכלים של צה"ל, גדי אייזנקוט, נמאס מחיים שקטים והצטנעות והוא החליט לייצר שערוריות בכל מחיר. לפיכך הלך אייזנקוט ומינה לתפקיד הרבצ"ר את תאומו הרוחני של האייטולה חומייני.
 
כמובן, אחרי שעיתונאים נוברים בחדווה בתשובות שענה הרבצ"ר לשאלות באינטרנט לפני עשר שנים, מוקמת לה עד מהרה קואליציות אד-הוק של הומניסטים ליברלים שמביעים זעזוע מהפרסומים ודורשים מיד את ראשו של הרבצ"ר - או לפחות תשובה שלמה מצידו. "הרב הצבאי חייב להודיע בקולו שהוא תומך בגיוס נשים", מודיע יו"ר שינוי, יאיר לפיד. כל הרבנים מתנגדים לגיוס נשים? אז מה. בשביל להיות רב צבאי, מסתבר, אתה צריך להיות בעיקר צבאי, פחות רב.
 
ההתנהלות הזו, כמובן, אינה מפתיעה. בדיוק כפי ששני חיילים שמבקשים לצאת מהופעתה של זמרת הופכים לסמל הדרת נשים המפעיל קמפיין מתוזמר היטב, כך גם תשובה בפרשת שבוע על 'אשת יפת תואר' הופכת להיות הצדקה רלוונטית לאונס בזמננו. העיקרון הוא אותו עיקרון: שום אמירה תורנית או הלכתית, יהיה אשר יהיה הקשרה, איננה רלוונטית אם היא עומדת בניגוד להלך הרוח הנאור. ואם היהדות, מה לעשות, מחזיקה באי אלו עמדות בלתי נאורות? אזי אין מנוס אלא לדרוש מיהודים שומרי מצוות, גם אם הם רבנים, להתנער מהעמדות הללו, או להסתכן בהוקעה כאחרוני הברברים.
 
ההתנהלות התקשורתית והפוליטית הזו מול מינויים כמו של הרבצ"ר, מחזקת באופן אירוני דווקא את ידו של הזרם החרדי השמרני, ששולל השתלבות בצבא, למשל. איך אפשר לטעון שלדתיים יש מקום בצבא אם הדת שלהם מקבלת יחס של פולקלור במקום של משהו מחייב? אם אפילו קצין ברבנות לא יכול לדבר על נושא מופשט בפרשת השבוע בלי להיות מואשם בשוביניזם, אם אי אפשר לציית לפסק פשוט בשולחן ערוך בלי לסבול תוצאות, ברור שאי אפשר לטעון ששירות צבאי לעולם אינו אמור לגבות מחיר דתי מהמשרת.
 
אבל מקרה הרבצ"ר הוא יותר מעדות עגומה על הסובלנות האמיתית שקיימת בממסד כלפי שמירת מצוות. הוא בעיקר עדות עגומה על אובדן הלגיטימציה של היהדות בעיני ציבור לא קטן, כזה הרואה את עצמו כמצטיין בפלורליזם והכלה. גם בעבר היו התנגדויות נחרצות לעמדות דתיות, אבל היתה לפחות הבנה לכך שאדם דתי - וודאי איש דת בתפקיד - פועל לפי אמונתו. היום גם זה אבד: רוצה להיות רב? תהיה רב כמו שאנחנו רוצים. דבר על 'ואהבת לרעך כמוך', אבל לא על 'משנאיך השם אשנא'. הרחב במילים על מצוות סוציאליות כמו צדקה ומעשר עני, שתוק על איסורים שאינם מתיישבים יפה עם הליברליזם המודרני.
 
מה שבאמת רוצה התקשורת ורוצה 'הציבור הנאור' הוא רב רפורמי. הוא לא חייב להיות רפורמי בהגדרה, כמובן: התפתחויות שחלו בשנים האחרונות, בעיקר בארה"ב אבל גם בישראל, הוכיחו שגם רב בעל הסמכה אורתודוקסית, כיפה גדולה וזקן, יכול לספק פסקים רפורמיים לעילא. רפורמה היא פשוט שינוי, ורב שמוכן לשנות ממסורת הפסיקה ההלכתית, לשנות מדעת הקונצנזוס הרבני, לשנות מלקחיה המסורתיים של התורה - רב כזה מתקבל בברכה אפילו במחוזות 'הארץ'. תנו לו רק להתבטא נגד הקיצוניות החרדית ובעד הסמכת נשים לרבנות, וחיש-קל הוא יקנה פופולאריות דומה לזו של האפיפיור פרנציסקוס. 
 
לא שאנחנו צריכים לקחת דוגמה מדתות אחרות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל האפיפיור פרנציסקוס הוא דוגמה מצוינת למה שקורה כאשר נכנעים ללחץ חיצוני ומנסים לשוות צביון ליברלי יותר לדת. פרנציסקוס, כומר דרום אמריקאי חביב, נבחר לתפקיד האפיפיור בדיוק בגלל תפיסת עולמו הסוציאליסטית והליבראלית. וכך הוא מסתובב בעולם, מוכר אהבה ומחילה לכל דורש, מסרב לגנות חטאים (אלא אם מדובר בחטאים המוכרים על ידי האו"ם), ושוחק כמיטב יכולתו, בזהירות ובדיפלומטיה, עקרונות וותיקים של הכנסייה הקתולית. התוצאה? פרנציסקוס חביב מאד על הליברלים והפרוגרסיביים בעולם, וחביב הרבה פחות על חברי הכנסייה שלו, שבניגוד גמור למנהגם מבקרים בחריפות את המנהיג חסר חוט השדרה שלהם. 
 
מוסדות כמו צה"ל לא יכולים להרשות לעצמם רב רפורמי, רשמית או מעשית. עם מספר גדול של חיילים דתיים, הצבא זקוק לרב שהחיילים ייקחו ברצינות. רב שכאשר הוא יאמר שזה הזמן לחלל שבת משום פיקוח נפש, החיילים הדתיים לא יגלגלו עיניים אלא יקבלו את דבריו כפשוטם. עם רב ליברלי מהסוג שהתקשורת רוצה, חיילים מחויבים להלכה פשוט יתייעצו עם גורמים רבניים חיצוניים על כל צעד ושעל. אבל האם לאנשי התקשורת או פוליטיקאים כמו לפיד אכפת מהבעיתיות במצב כזה? ממש לא. תפקידו של רב, בעיניהם, אינו להנחות את צאן מרעיתו, צבאי או אזרחי; תפקידו של רב ממלכתי הוא להיות שופר נאה, חבוש כיפה, לדעות שלהם עצמם.