המזוזה של לב תל אביב: ביקור בספריית הרמב"ם

העיניים של הצעיר החילוני בן ה-30 עם העגילים באוזן, שנכנס ל'ספריית הרמב"ם' בתל אביב, היו דולקות. בפיו הייתה בקשה חריגה למדי. הוא בעל חנות להלבשה ברחוב שיינקין בעיר זה כחמש שנים. ברוך השם, ההצלחה האירה לו פנים. מאז הספיק גם להינשא ואף תינוקת נולדה להם. לדבריו, תמיד הרגיש תחושה מיוחדת ובלתי-מוסברת בחנות, ואף קונים הפוקדים את חנותו מספרים לו על אווירה מיוחדת שהם חשים במקום. רוח טובה שכזו. בהתחלה תלה זאת בעיצוב המיוחד שנתן לחנות, אך לאורך שנים התחיל מנקר הספק בראשו, אולי יש כאן משהו אחר, מדוע החנות עושה לו טוב? לאחרונה שוחח עם המתווכת שהשכירה לו את החנות, והוא שאל אותה מה היה כאן לפניו. התשובה שלה הייתה: בית כנסת. כעת הוא רוצה לקבל פרטים על בית הכנסת ובדעתו לייחד מקום בחנותו להצגת העבר המיוחד של המקום. לדעתו בית הכנסת, התפילות והקדושה שהיו שנים רבות שם משפיעים גם כיום על הבאים בשעריו.

"בדקנו בספר 'אבוא ביתך' (מאת יעקב תלמי. תל אביב תשנ"א)", משחזר ספרן הספרייה ר' אבישי אלבוים (44) בריאיון עם "יום ליום". "בספר תיאור קצרצר של 509 בתי כנסת בתל אביב יפו, ומצאנו שם תמונה של בית הכנסת מבחוץ (פריט מס' 260), ושמו 'בית הכנסת דחסידי גרודז'ינסק'. הבחור התרגש לזהות את החנות שלו בתמונה וביקש לדעת להיכן זזו המתפללים משם, אולי יוכל לקבל מהם תמונות ומידע נוסף. ביררנו בעמותה לתיירות של עיריית תל אביב וכך יצרנו קשר עם חיים גליס, מדריך טיולים בעקבות אדמו"רים בתל אביב. כך הופנה הבחור לבית כנסת סמוך של חסידי סקרנביץ' להמשך החיפוש. נפרדנו בהבטחה להמשיך לשמור על קשר. לפני ימים אחדים קיבלתי טלפון עצוב מאותו בחור. הוא קיבל הודעה שעליו לפנות את החנות תוך שבועות מספר. הבניין נמכר ומיועד להריסה ותחתיו יקום בניין רב קומות. פניותיו למחלקה לשימור מבנים בעירייה ולגורמים נוספים לא צלחו, והוא חש שקצרה ידו מול כרישי הנדל"ן. ללמדך, תחושותיו הכמוסות של מוכר אפרורי ב'שיינקין'... הניצוץ היהודי, לא כבה".

"לפני שנים מספר פתחתי חוג פרשת השבוע והוא מתקיים בשעות הערב בספרייה. משתתפים בחוג הזה כ-30 איש, לפחות מחצית מהם כאלו שחזותם החיצונית מעידה עליהם כי אינם נמנים על בני המגזר הדתי. מכאן, שלא מפתיעה אותי התופעה של המשיכה לספר התורני בציבור הכללי. יש כיום הוצאות ספרים כלליות שמוציאות לאור חומשים, פרקי אבות וכדומה לציבור הרחב. זה מעיד על הצימאון הקיים למורשת ישראל סבא".

"קשה לי לאמוד את גודל התופעה הזו של המשיכה לספר התורני בציבור הכללי", ממשיך אלבוים. "אך חשוב לי לציין כי מדובר באנשים שלא לומדים לימוד עצמי אלא משתתפים בחוג כזה או אחר המחבר אותם לספרי המקורות".
 
'סיפתח' של חזרה בתשובה?
"לא בדיוק. סוג של התקרבות למקורות. חילונים רוצים להרגיש שייכות לבית אבא".
 
אי של הפסקה
לא הרחק מבתי תיאטראות של ה'עיר ללא הפסקה' שוכן לו אי של הפסקה, של שקט. זוהי 'ספריית הרמב"ם' שברחוב שאול המלך בלב תל אביב. רוח הפרצים המרכז תל-אביבית, מתברר, לא הצליחה לחדור הנה, לבית המדרש רב-ההוד הזה. אברכים ויודעי ספר לצד רחוקים וכמהי דעת יושבים ליד שולחנות ארוכים ותרים אחרי אוצרות עמנו. רכונים על גמרא וספרי אחרונים שניחוח של יין ישן נודף מהם. כאילו זה לא תל הביב כאן. אילו ספרים תורניים לא תמצאו כאן? מושבי הספרים מטפסים כמעט עד התקרה – הגבוהה מאוד, חשוב לציין. אפשר לשהות כאן שעות ארוכות ולשכוח שהזמן אץ-רץ לו.

לא פחות מ-100,000 (!) ספרים שוכנים כבוד בספרייה הצנועה דנן. רבים מאוד מהם נדירים ומאובקים. זוהי בעצם ייחודיותה וסודה של הספרייה שאנשי מכונים תורניים עשו בה שעות רבות של עמל. אין שו"ת שנעדר מכאן, וכל קובץ תורני נושן כמו 'המאסף' או 'סיני' תמצא כאן.
 
- אבל מי כמוך יודע, אני שואל את הספרן ואיש-הספר, שהמאגרים התורניים השונים המירו את הספר הפיזי במידה מסוימת. פעם, אנחנו ודאי זוכרים בגעגוע צורב, היינו צריכים לטפס על הסולם כדי לגלות במרומי הארון שו"ת 'שואל ומשיב' נושן ומתוק, להתחבט חיבוטי-נפש עזים לנוכח תמיהה עזה בסוגיית 'הדלקה עושה מצווה', תוך שהיינו תרים ללא-לאות אחרי מענה בספר 'פני יהושע' או ב'שפת אמת'. היום – דעך עידן. במקום סולם ובמקום 'שפת אמת' יש פשוט לחיצה במקש או ספר ביאורים ערוך כשולחן.

האם החמצנו במידה מסוימת את 'עם הספר' שבנו?

הרב אלבוים לא מסכים בנחרצות עם ההנחה. "הספר", הוא מדגיש, "זה לא רק הדפים והכריכה. מעולם לא היה הוא פריט בעלמא. בעיקר זה התוכן שבו. ה'אותיות פורחות באוויר' שיש בו. ומבחינה זו אפוא, הם סך הכול עברו מכתובת אחת למשנה. יש בהחלט משהו מן היופי בדף המודפס. יחס של כבוד יש לו לספר הפיזי. אבל מכל מקום, בסופו של דבר, המציאות הנוכחית העצימה את ייעודו של הספר.

"למען האמת, חושבני שאדרבה – התוכנות רק המציאו לאדם את הספר ועשו אותו נגיש וזמין יותר, כאשר בעבר היה צריך להרחיק נדוד כדי לאתרו ולעיין בו. אני חושב שהפיתוחים הטכנולוגיים רק העצימו את היותנו 'עם הספר'. לא ההפך".

"כיום", מוסיף אלבוים, "נמדדת המקצועיות של מנהלי ספריות וארכיונים לא רק על פי ידיעותיהם הכלליות, אלא גם בהסתמך על המיומנות בהפעלת תוכנות שונות ובהתמצאות במאגרי מידע ממוחשבים". הוא מספר שהוא ישב פעם עם תלמיד חכם הכותב חיבור על הלכות עירובין, שהן מהסוגיות הקשות והמורכבות בש"ס. כעת הוא עוסק בפרק "תל המתלקט" – פרט מדיני הלכות עירובין. לאחר חיפוש משותף במאגר 'אוצרות השו"ת' קיבלו שלושים וחמש הפניות להיבטים שונים של הלכה זו. עם זאת, מיותר לציין שפלט תוצאות זה הוא רק 'מראה מקום' לעיון רציני ומעמיק בתוך הספרים עצמם.

הוא מראה לנו כרך בלוי ודהוי של גמרא בבא קמא ממהדורת 'ש"ס זולצבאך'. הש"ס הזה, בן ה-250 לערך, נולד עוד טרם נולד 'ש"ס וילנא', שלימים כבש את עולם התורה. בש"ס שלפנינו, בשונה ממהדורות אחרות, מוצמדים לגמרא רק ביאורי רש"י ותוספות. מלבד אלו, לא נמצא כאן הגהות 'עין מצווה או הגהות אחרות על הדף. אנחנו רגילים ל'דפוס ווילנא' שבו בדף הגמרא היו הפירושים הנלווים. אין כמעט ש"סים אחרים שמוכרים לנו".

לצד זאת, הוא מראה לנו ספר נוסף, נושא את חתימת מחברו על השער. "חיבה יתירה נודעת אצלי לספרים שנושאים את חתימת מחברם", הוא אומר. "זו גם המשיכה של האספנים דהיום. כך למשל יש בידי ספרים של חלק מה'ראשונים לציון' שחתומים על הספרים שחיברו. זה מחזיר אותנו שנים רבות אחורה ומעניק לי תחושה של 'בעל השמועה עומד כנגדו'".
 
ההסכמה הראשונה של מרן זיע"א
מדי שבוע מפרסם הר' אלבוים אוצרות מרתקים ועלומים מגנזי הספרייה. מתברר, שיש לא מעט ואף הרבה מאוד כאלו. כך למשל חשף את ההסכמה הראשונה של מרן הגר"ע יוסף זיע"א שניתנה להגאון רבי משה מימון זצ"ל – רבה של "עיר יזרעאל. עפולה", על ספרו 'הלכה למשה' - שאלות ותשובות על ארבעת חלקי השולחן ערוך (ירושלים תשי"ח).

מרן זיע"א, יצוין, שימש אז פאר דיין בבית הדין בפתח תקוה.

לצד הסכמתו של מרן זיע"א, מעטרות את הספר 'הסכמות' נוספות של הגאונים: רבי יצחק נסים - הראשון לציון, רבי יעקב משה טולידאנו - הרב הראשי לתל אביב יפו ורבי עובדיה הדאיה - חבר בית הדין העליון. הסכמתו של מרן זיע"א חותמת את רשימת הגאונים כותבי ה'הסכמות'.

מן העניין לציין, שבדברי הסכמתו, השיג מרן זיע"א על תשובה אחת של הרב מימון, כשהוא מסתמך על תשובה שכתב בספרו 'יביע אומר' חלק שני (ירושלים תשט"ז). נושא הדיון הוא "גדול כבוד הבריות" ועד כמה התירו חכמים איסורים משום "גדול כבוד הבריות".

הרב מימון (בתשובה כ"ו) דן בשאלה אם מותר לשאת תעודת זהות בשבת במקום שאין בו עירוב. הוא מצדד להקל, "כי ידוע אם תופסין בן אדם שאין לו תעודת זהות שלו בידו ע"י המשטרה, אז המשטרה סוחבת אותו לתחנת המשטרה לשם חקירות מי הוא ומה זהותו. ודבר זה עלול לגרום לו סבל רב וקשיים ובושת פנים וכל מיני צערים ומביא אותו לכל מיני חשדות. ובוודאי יש בזה גדול כבוד הבריות".

הצד המשותף לשתי התשובות הוא דיון בהיקף ההיתר של כבוד הבריות, האם הוא רק במקום איסור מדברי חכמים או גם באיסור תורה.

מרן זיע"א כותב בסוף הערתו: "וכמו שהארכתי בזה בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"ב (חלק אבן העזר סי' ב אות ג) עיין שם, וקצרתי כאן".

מעניינת היא תגובתו של הרב מיימון על השגתו של מרן זיע"א: "ורציתי לעיין במה שכתב ידיד עליון עד סוף דבריו. אלא מחוסר אותם הספרים שהוא הביא כדרכו בקדש. (ואפי' הספר של מרן החפץ חיים ז"ל 'משנה ברורה' עוד לא זכיתי בו) נמנע ממני זאת. וכל זה אני כותב מעין משא ומתן כדרכה של תורה. אבל להלכה ולמעשה אני מבטל דעתי נגד דעתו דעת תורה. ותשובתי דסימן הנ"ל, הרי היא מבוטלת. המחבר". ביטל המחבר הגאון את תשובתו הלמדנית מפני השגתו של מרן זיע"א.
 
ספר הזוהר בשוק ברמלה
עוד תגלית מעניינת במיוחד ניתן למצוא בספרייה. הנה מכתב ששוגר אליה על ידי ראובן כהן, תושב רחובות, שמקדיש לספרייה את 'ספר הזוהר': "את ספר הזוהר ששלחתי אליכם קנתה, או אולי הצילה, אשתי ב'שוק הרוכלים' ברמלה. אין לי כל אינפורמציה מעבר לזה ולא ידוע לי איך הגיע לשוק הרוכלים ברמלה שמתקיים אחת לשבוע בימי רביעי".

עיון מדוקדק בספר, שמצבו הפיסי לא משובח, מגלה שתי חותמות דהויות. אחת, בגב השער של "עקד ישיבת חכמי לובלין". והשנייה, חותמת בשולי העמוד הראשון של מדינת ישראל – משרד הדתות…".

לא רק שו"ת 'הלכה למשה'. "עשות ספרים עד אין קץ" שניבא החכם מכל אדם בהחלט מתקשר עם דורנו, דור עתיר בתורה ובהגיונותיה. כמעט מדי יום יוצאים ספרי פלפול - פעם על נושאים הלכתיים ספציפיים מתוך היקף נרחב (מזוזה, השבת אבידה ועוד), פעם 'חבורות' בסוגיות הש"ס ופעם פנינים והגיגים לפרשה. אבל לא כל ספר נכנס בשערי הספרייה הנחשבת שמכילה בחיקה אוצרות נדירים.

"מטבע הדברים, אנחנו מבקשים רק ספרים מיוחדים", מדגיש הרב אלבוים. "ספר דורש טיפול, מקום על המדף. לתת לו את הכבוד הראוי לו. ולנו אין יכולת קיבול כה גדולה. הרי באמת כל-כך קל היום לכתוב ולהוציא לאור ספר. עבודתי כמנהל היא, לבחור את הספרים בעלי הביקוש. ללקוט את השושנים, את הספרים המיוחדים, חלקם כאלו שבכלל לא תמצא אותם בחנות הספרים הקלאסית. אציין אגב, שכשאני תר אחרי ספרים בחנות, אני יכול לבלות בה במשך מספר שעות כדי למצוא בהם את הספרים המיוחדים. אני לא אקח כל ספר".

"אני רוצה להפתיע אותך: כיום, אנחנו תרים אחרי חוברות יותר מאשר אחרי ספרים. מפני שבחוברות יש הרבה אוצרות מיוחדים. לעתים יש בהן מאמרים איכותיים ששופכים אור מיוחד על סוגיות שונות, או כתבי יד גנוזים מאוצרם של חכמי הדורות". ואכן, תמיד בכניסה לספרייה ניתן לראות ירחונים שיצאו לאור אך לאחרונה, דוגמת 'נזר התורה', 'בית אהרון וישראל' ועוד.

"אני יכול לספר לך, שפעם יצאתי לבני ברק – עיר התורה, במטרה לגייס חוברות וקבצים תורניים ככל הניתן. תליתי מודעה ב'כולל חזון-איש' ובה כתבתי שאוכל לשלם תמורה נאה עבור כל חוברת שתגיע לידי. נחלתי, בסיעתא דשמיא, הצלחה מרובה במלאכה. אבל היא עודנה בעיצומה. יש לי עבודה רבה שאינה יודעת רוגע.

"בעיניי זו משימה חשובה מאין כמוה. הרי חוברות - אדם לא מניח במרכז הארון אלא בתחתיתו או בארגזים. מבחינתי המצב הזה הוא בבחינת 'מת מצווה – שאין לה דורשים', וזה קורא לי לטפל בזה".
 
חוברות החתונות
זה המקום להעלות נושא כאוב בשדה הספר התורני: יוצאים חדשים לבקרים 'ספרי זיכרון' עבי-כרס. הספרים הללו, לצערנו, לא מגיעים ליד מיצוים הטוב. שהרי צורב בישיבת 'פורת יוסף' יפתח רק ספר שקשור עם הסוגיה הנלמדת כעת בישיבה. פחות, אם בכלל, ב'ספר זיכרון' שכולל נושאים שונים, ויפה אולי ל'דאצ'ה' בבין הזמנים או לעלעול חטוף 'בין הסדרים'.

איש שיחנו מכיר את הבעיה הכאובה. "תראה, הכלל אומר היום, שמה שלא ממופתח לא יגיעו אליו, אלא אם כן זה יהיה באקראי בעליל. יש מאגרים שונים. השלב השני שהמאמרים עצמם יעלו בעצמם בצורה מלאה לאותו מאגר, ואז ישנו חיבור הדוק בין המפתח ובין המאמר.

"אנו בספרייה, אכן מעניקים את השירות הזה. אם מישהו יודע על מאמר כלשהוא ואין הוא בהישג-ידו, הוא יכול לפנות אלינו ולקבל את הצילום או הסריקה של המאמר המלא, כשהמטרה היא באמת לגשר בין הציטוט למאמר עצמו. כחצי מהספרים שבספרייה סרוקים במחשב ועומדים הכן לשירות הציבור.

לרב אלבוים נכמר הלב. "הדברים הרי פשוטים: אם באמת אין מפתוח לאותו מאמר עלום ב'ספר הזיכרון' וכדומה, הרי שהוא בהחלט יכול חלילה להיעלם מן העין, וחבל.
"אני רוצה לתת דוגמא מעשית שקשורה לרבים מאתנו: לעתים אנשים מוציאים לאור קובץ תורני בכמות מצומצמת לרגל חתונה של בן המשפחה. ניתן למצוא שם גנוזות מאבות המשפחה, גאוני תורה שחיו שנים רבות אחורנית. אלו חידושי תורה בעלי חשיבות עצומה. הקובץ הזה הוא משפחתי. הוא יוצא לאור ב-200 עותקים בסך-הכול. לא תמצאנו בשום ספרייה כזו או אחרת. ודברי התורה הללו נעלמים מן עין רבים. זוהי דוגמא שולית, אבל דבר שצריך לשים לב אליו. הדוגמא האמורה הנה כמובן רק קצה הקרחון. הדברים אמורים גם ביחס לקבצים תורניים חגיגיים שיוצאים לאור לרגל מעמד חנוכת הבית לישיבה, וכדומה.

"הנה, רק לאחרונה הגיע אלינו תלמיד מ'ישיבת הרמב"ם' בתל אביב ובידיו הייתה חוברת בענייני פסח שיצאה לאור בישיבה ובה שלוש שיחות שמסר ראש הישיבה – הגאון רבי ארהם חפוטא שליט"א, בענייני חג החירות, לצד תמונות ממעמד 'הקבלת פני רבו' שנערך בישיבה. זה חומר מעניין מאוד; יש שם דברי תורה וגם תמונות של גדולי התורה. קיבלתי את החוברת אליי ממש 'כמוצא שלל רב'".

"הדברים מגיעים למצב, שפעם הציע לי מישהו להגיע לבתי הדפוס ולאסוף מהם עותק מכל חוברת כזו שיוצאת לאור. כמובן, זו לא מלאכה לאדם אחד, אבל יש בהצעה כדי להצביע על העזובה השוררת בתחום". ר' אבישי איננו עוד ספרן. הוא נושם מלא ריאותיו את הספר התורני. גם כואב את כאבו.
 
אולי כאן הבמה לקרוא לציבור הרחב להטות שכם עם מלאכת הקודש ולהביא אליכם חוברות עמוסות תורה ישנה.
 
"בהחלט. יש לנו אוסף גדול של חוברות ונשמח שהוא יגדל עוד ועוד. יש המון תגליות מיוחדות בחוברות. כל מי שישלח לנו לספריית הרמב"ם ברחוב שאול המלך 25 בתל אביב תבוא עליו הברכה".
 
אוהבי תורה בשיינקין
- כשאתה מדבר, הרב אלבוים, על החוברות התורניות, ההתלהבות נמסכת בקולך. כאיש תורה וספר אתה מסכים איתי שההתעסקות בספר התורני מבחינתך זה משהו אחר מחוקר, להבדיל, שמתייחס באופן קר ומנוכר לשיחה מוסרית נוקבת של הרב חפוטא.

"בטוחני", אומר הרב אלבוים, "שגם לחוקרים - זה מצית להם בלב משהו. המדרש אומר ש'המאור שבה מחזירם למוטב'. חכמינו לימדונו שכל מי שמתקרב לתורה הקדושה לא יכול להיוותר אדיש ושווה-נפש. אחרת, לא יהיה שם. מבחינה זו אני חושב שכל שמי שעסוק בקדושה, ניצוץ של קדושה נדבק בו. יש חוקרים שאתה רואה שהתורה מתברכת בהם. שלא לומר כאילו שאתה רואה שאור התורה זורח עליהם. כיום, כעיקרון, אני פחות פוגש חוקרים שאינם שומרי תורה ומצוות. אבל הסיפור שסיפרתי לך על המוכר בשיינקין יעיד. יהודי מרגיש כימיה ליהדותו. לכל יהודי, אף אם חוקר דקדוק המקרא, פינה חמה בלב לתורה הקדושה.

"ככלל יש לנו כלל ברור מאוד: איננו שואלים מעולם על טיבו של איש מבאי הספרייה. לא משנה אם צורב או סטודנט, למדן או יהודי פשוט - יהגה בספר ותרבה הדעת".
כיום, ויוכל להעיד כותב השורות שנכח כאן יותר מפעם אחת, כבר פחות תמצא את אותם יהודים שקבעו משכנם בספרייה העשירה. פעם יכול היית למצוא אנשים שיושבים על השולחן הצמוד לכניסה ולידם ערימת ספרים. כיום, מסיבות כאלו ואחרות, דעך עידן.
 
 
תפילה עם עליית הנאצים לשלטון
מעניין לציין, שבמשך שנים ארוכות קיימה הספרייה תערוכות חדשים לבקרים סביב נושאים מסוימים, מפריטים מיוחדים שנמצאים באוספים הנדירים. "יש לנו מקום של כבוד לעניין", אומר הרב אלבוים. "דאגנו גם שהמוצגים יהיו נוסף לערכם המהותי - גם חזותיים ומושכי-עין".

בשעתו, למשל, עסקה התערוכה בדיוקנאות של גאוני ישראל. זהו אוסף צנוע של הדפסי תמונות וציורים, שהתגלגלו במשך השנים לספרייה. נראו בה, בין היתר, תמונות הגאונים רבי חיים-עוזר גרודז'ינסקי ורבי איצ'לה מפוניבז' זיע"א, ב'כינוס היהודים' שנערך בפטרבורג (בשנת תר"ע) בחסות הצאר הרוסי, הדפס ציור של השוק בפוזנה, משנת תקצ"ה, ובו נראים רבי עקיבא איגר מלווה בשני דייני עירו ועוד. את הציור המקורי, אגב, צייר צייר גוי, בהזמנת שלטונות פולין, והוא מוצג במוזיאון ההיסטורי של פוזנה. לצדם מוצגים עוד עשרות דיוקנאות, חלק מהם מוכרים חלק מהם לא.

מעניין לציין, שתערוכה מיוחדת נערכה לפני כשני עשורים ובה הוצגו שלל סידורי תפילה הכוללים תפילות לשלום המלכות בארצות שונות. אחד הפריטים המיוחדים בתערוכה זו היה תפילה שנאמרה בגרמניה על ידי יהודים עם עליית הנאצים ימ"ש לשלטון! הייתה גם תערוכה שנשאה את הכותרת: "גור אריה יהודה – ציורי אריות בספרים יהודיים עתיקים". למעשה, רוכזו בה יחדיו סגנונות שונים של ציורי אריות - ישנים וחדשים גם יחד. כן התקיימה בעבר תערוכה של שערי ספרים שהדפיסו היהודי בימי צר ומצוק של גלות שנחאי בתקופת מלחמת העולם השנייה.
 
ספרים ניצולי שואה
בת 81 שנה הספרייה דנן. היא נוסדה בשנת תרצ"ה על ידי ועד הקהילה ליפו-תל אביב, ועם מיזוגה של הקהילה בעירייה לעתיד, קיבלה הספרייה את חסות העירייה. (יצוין, כי בעת העברת הספרייה מוועד הקהילה לעיריית תל אביב נקבע בפרוטוקול בין היתר כי: כמנהל הספרייה יכולים להתמנות אך ורק אנשים מומחים במקצועות התורה וחכמת ישראל לכל ענפיהם ושיהיו מוכשרים להדריך את מבקרי הספרייה בעצותיהם הספרותיות ואת הרבנים והסופרים בחיפוש המקורות לנושאי מחקריהם וחיבוריהם). בשנת חנוכתה מלאו 800 שנה להולדת הרמב"ם ו"ועד יובל הרמב"ם ז"ל" ערך כנסים שונים לזכרו של גאון הדורות, ומתוקף כך גם נקראה הספרייה על שמו. הוועד הוציא כרוז בו הוחלט, בין השאר, להכריז על שבת חול המועד פסח כ"שבת הרמב"ם" והרבנות הראשית של תל אביב קבעה באותו כרוז, שכל עולה לתורה באותה שבת ינדב ספרים למען ספרייה שנוסדה לכבוד הרמב"ם.

הגרעין הראשוני של הספרייה, שמקורו באותן תרומות, נאסף בידי הספרן הראשון, הגאון רבי שבתאי סגל, ומנה כמה מאות ספרים בלבד.

בשעתו, עם קימומה, שכנה הספרייה ברחוב קלישר בתל אביב, ולאחר מכן בשלושה חדרים קטנים בדירה ברחוב יבנה פינת מונטיפיורי שהוסבה לספרייה. על דרך החידוד ייאמר, שהיה בה גם מונטיפיורי של תורה.

"ספק אם תושבי תל אביב – מחוץ לחוגים תורניים – יודעים", מצוין בעיתונות התקופה, "כי בתחומי העיר הזאת קיימת אחת הספריות הגדולות והעשירות ביותר, האוצרת בתוכה את הספרות היהודית המקורית מכל הדורות. מלבד הספרים המודפסים – שכמה מהם מדפוסים נדירים מאוד – יש בספרייה זו גם כמה כתבי יד חשובים שלא ראו עדיין אור, מחלקת צילומים של גדולי ישראל ועוד".

זוהי הספרייה התורנית הציבורית היחידה בארץ. המחויבות שלה, ממילא, אינה למוסד מסוים כמו ספריות של ישיבות, או להבדיל אוניברסיטאות, אלא לכלל האוכלוסייה על כל גווניה. באולם הקריאה, כאמור, יושבים יהודים מכל גווני הקשת שרוצים להחכים בתורה הקדושה.

מנהלה הראשון של הספרייה, היה הגאון האדיר רבי ראובן מרגליות זצ"ל, בקי בכל חדרי תורה ומחברם של הספר 'ייקרא דחיי' למסכת סנהדרין ועוד ספרים על הש"ס, שבקיאותו הנדירה עמדה לעזר עצום לליקוט ספרים נדרשים לספרייה כמו גם לסידורה בסדר הנכון. "ספרייה זו", נכתב בעיתונות דאז, "מבורכת בסגולה יקרה שרק מעטות מהספריות מבורכות בה: מנהל הספרייה, מטפחה ומרחיבה, הוא הרב ראובן מרגליות, מגדולי התורה שבדור, תורת הנגלה ותורת הנסתר, צנא דמלי ספרא, חריף ובקי, סיני ועוקר הרים. ונוסף לכל סגולותיו כחכם וסופר, הוא מבורך במרץ ובכוח ארגון, במאור פנים ובכישרון הדרכה. כל מי שנזקק פעם אל ספריית הרמב"ם, מוצא בה הדרכה נאמנה ועזרה בלימודו. יש מזיגה נפלאה של אוצר הספרים היקר והממונה על שמירתו וטיפוחו".

ברבות הימים, הצטרף כסגנו הרב עזריאל הילדסהיימר. הרב הילדסהיימר, נכדו של הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצוק"ל, מייסד 'בית המדרש לרבנים' הנודע בברלין, שימש קודם לכן כספרן בבית המדרש שהקים זקנו הגאון. לאחר סגירת בית המדרש, למחרת ליל הבדולח, נהג להתגנב לספרייה, להוציא ממנה ספרים ישנים וכתבי יד נדירים ולהמירם בספרים חדשים למען לא יחושו בהיעדרם. את הספרים הביא ארצה עם עלייתו הנה והעביר אותם לספריית הרמב"ם. מיד עם הגיעו ארצה מונה כסגנו של הרב מרגליות, ועם פרישתו – בשנת תשכ"ז והוא בן 77 שנה - מונה למנהלה של הספרייה. עם פרישתו, נערך לו טקס פרידה רשמי מטעם עיריית תל אביב. במהלך הטקס, שנערך ביום י"ג שבט תשכ"ז, נשא הרב מרגליות דברי פרידה נרגשים. בין היתר הודה בדבריו לכל העושים ומעשים במלאכה: "מכובדי! במעמד חגיגי זה הריני שמח להביע הוקרתי ותודתי לידידי הר' אברהם בויאר סגן ראש העיר, לכבוד מר אברהם עופר סגן ראש העיר, למנהל האגף לתרבות מר פרטוש, לכבוד מר ד"ר הרשקוביץ ובכלל לכל חברי, הנהלת עירית ת"א, על היחס הלבבי אלי ועזרתם הטובה לספרייה, יהי ה' אתם.

"וצורך לבבי לי להזכיר בהזדמנות זו עכ"פ בקצרה שמות אחדים מהאישים החשובים שלקחו חלק בהנחת היסוד ובסידור הספרייה התורנית ע"ש הרמב"ם.
"מהם ר' שאול חנה קוק ז"ל אחיו של הרב הראשי ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, תלמיד חכם מובהק אשר תרם את ספרייתו הפרטית לספריית הרמב"ם. ר' יהודה פריס-חורב, תלמיד חכם גדול, שגם הוא נדב אוסף חשוב של ספרייתו הפרטית. (ד"ר מיכאל היגר ששלח הרבה ספרים מניו-יורק). ר' יהושע בוימינגר ת"ח שנתן מזמנו ויגיעו לסדור הספרים. ורבי שבתי סגל, אדם יקר ות"ח, שהיה הראשון מעובדי הספרייה.

"הספרייה הגיעה במשך שנות קיומה ליותר מחמשים וארבעת אלף ספרים, אשר משתמשים בהם רבבות מאנשי תורה. מרוכזים בספריה הרבה ספרים מכל מקצוע היהדות: תנ"ך, תלמוד בבלי וירושלמי, עם אלפי ספרים לכל מסכת, פוסקי הלכה, שאלות ותשובות, חסידות, דברי ימי ישראל והיסטוריה. לכל מקצוע קטלוגים מיוחדים, ואולמי הספרייה משמשים בתי ועד לחכמים, לרבנים וראשי ישיבות, לתלמידי חכמים וגם למרצים. כולם נהנים מהעזרה המוגשת להם בעין יפה". במהלך הטקס, קיבל הרב שי צנוע מסגן ראש העירייה דאז, אברהם עופר.

לפני כ-40 שנה עברה הספרייה למשכנה הנוכחי בבניין 'בית אריאלה' שברחוב שאול המלך. העושר התורני שבספרייה דהיום הוא עצום. אינו ניתן להמחשה על גבי הכתב במניין כזה או אחר. מי שביקר בה פעם – מבין במה דברים אמורים.

איך באמת מאתרים את כל השלל התורני הבלתי-נדלה הזה? מנין בא? אנחנו שואלים את הרב אלבוים.

"בשעתו", הוא מספר, "הספרייה הלכה וגדלה בשל עיזבונות רבים שאנשים הקדישו לספרייה. נוסף לכך קיבלנו ספרים רבים ששרדו את השואה האיומה והגיעו ארצה ולא היה להם אב. כיום, אגב, פחות מצויים עיזבונות שמוקדשים למען הציבור התורני, וחבל. כמעט שתם עידן".
 
ספר עד הבית
בשנים האחרונות השיקה הספרייה, כאמור, שירות מיוחד במינו להוגי תורה ודורשיה, בפרט כאלו שמתקשים להגיע לתל אביב, מסיבות שונות: שליחת חומר סרוק לכל פונה מכל אתר ואתר. אלבוים מספר על רב באחד מישובי גוש עציון שביקש לקבל מאמר רקע על הפיוט 'מעוז צור' כהכנה לשיעור על חג החנוכה. המאמר נדפס בספר זיכרון שאינו מצוי תחת ידו, ולפיכך הוא סרק אותו במחשב ושלח אותו לתעודתו. זו דוגמא אחת מני רבות לחשיבות השירות ותועלתו בספרייה.
אגב, ברשימת הפניות אליו ניתן אפשר למצוא מגוון מרתק מאוד של פניות, שגרתיות יותר או פחות.

מיכה, יהודי, פונה אליו בבקשה: "לסבי ז"ל היה דפוס בעיר ברסלאו 'דפוס רוטנברג'. הוא הדפיס שם ספרי קודש. האם יש דרך לדעת/ לחפש ספרים כאלו? אנחנו מתכננים להגיע בעז"ה לברסלאו (ורוצלב) בעוד כשבועיים, וזה יהיה מעניין למצוא שם ספרים כאלו, בספריית האוניברסיטה ו/או המרכז היהודי שם. תודה". והנה עוד פנייה מאורי, תושב בית אריה: "יש לי שאלה שאולי תוכל לעזור לי בה: יש למשפחתי (ממוצא מצרי) ספר עתיק שהיה שיך לסבא רבא ז"ל. בספר מופיעה הקדשה שאני לא מצליח לקרוא אותה. אשמח באם תוכל לסייע לי להבין מה כתוב שם. אני מצרף צילום של ההקדשה. בתודה מראש.
 
"כל אחד צריך שיהיה לו כמה ספרים שבהם יהיה בקי על בורים. שיעסוק בהם תדיר, אולי מדי שבת. כי בסופו של יום, יחד עם העושר התורני הגדול הזה, חשוב שיהיה לנו בית גידול, שלא נלך לאיבוד. דווקא כספרן שרואה את הספרות הענפה, אני רואה צורך חשוב מאין כמוהו להתמקד בספר מסוים".
 
לפני פרידה, אני לא יכול שלא לשאול אותך את השאלה המסקרנת: אנחנו נמצאים כאן בלב תל אביב – העיר העברית הראשונה שהפכה לסמל לחילוניות הרדיקאלית. זוהי 'מדינת תל אביב'. בית המשפט ומוזיאון קרוב אלינו. באזור אין כמעט של שמץ מסורת ישראל, ודאי לא ספרי רשב"א ושו"תים. אתם באיזשהו מקום חשים 'מגדלור' רוחני בלב תל אביב?

"הרב אליצור – הספרן הקודם של הספרייה", מפטיר הרב אלבוים בנחת, "נהג לכנות את הספרייה, 'המזוזה של לב תל אביב', ויש בזה משהו. אני לא אכחד שתל אביב – מרכזה בפרט - נושאת כיום את דגל החילוניות. יש אמנם כבוד למסורת, אך האווירה הכללית היא של חילוניות בוטה. אנחנו מוסיפים קודש, מוסיפים יהדות. מקווים תקווה גדולה שיתרבו ספסלי בית המדרש ותל אביב כולה תיהפך למגדלור של תורה. זו המשימה שלנו".
יהי רצון.

 המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com