דוד קאסוטו: "כך הובא לארץ ארון הקודש העתיק בעולם"

היה זה בשנת 1952. בארץ התגוררה קבוצת יהודים שעלתה מאיטליה, ונהגה להתפלל בבית כנסת קטן בכיתת גן ברחוב הנביאים, בפאתי ירושלים. ואז, ביום אחד, התוודעה הקהילה לכך שרבה של וונציה, הרב אליה טואף, הצליח להוביל לבלתי יאומן - בית הכנסת מהעיירה האיטלקית קוניליאנו יעבור לירושלים ויוקם בה מחדש. פירוש הדבר: דפנות העץ של  המבנה, ארון הקודש שבו, ואף הריהוט וכל יתר הפריטים –  יהפכו להיות בית כנסת פעיל, בין כותלי בית ספר 'מעלה' ( לשעבר 'מכללת שמידט' הגרמנית) שבמרכז העיר.

גם דוד קאסוטו היה שם, בעת שנשמעה הבשורה. הוא היה אז נער כבן ארבע עשרה שעלה לארץ מספר שנים קודם לכן מאיטליה, אך גם כיום, עשרות שנים לאחר אותו מאורע, כאשר אנו משוחחים עמו, ניתן לשמוע את ההתרגשות השזורה בקולו.

"זו הייתה חוויה אמתית", הוא מספר, "פתאום זכינו להתפלל בבית כנסת שהגיע מהארץ שבה נולדנו, עם הריהוט המקורי והיפהפה. ראינו ממש כיצד הוא נבנה ומוקם – נדבך אחר נדבך, ואיך שארון הקודש העתיק נבנה בזהירות ומוקם כאן – בארץ ישראל".

איטליה קמה בישראל

את דוד קאסוטו אנו פוגשים בבית הכנסת האיטלקי בירושלים, אשר בימים אלו חוגג 64 שנים להקמתו. קאסוטו נחשב כיום לאחד האיטלקים הוותיקים ביותר בארץ ולראשוני המתפללים בבית הכנסת.

"נולדתי בשנת 1937 בעיר פירנצה שבאיטליה", הוא מספר על עצמו, "ומיד אחרי מלחמת העולם השנייה עליתי לארץ יחד עם פליטים נוספים. בארץ התגורר מסוף שנות ה-30 אחד מבחירי יהודי איטליה - אדם יקר בשם ד"ר שלמה אומברטו נכון. ד"ר נכון הגיע למסקנה שנותרו באיטליה אחרי האמנציפציה בתי כנסת רבים מאוד שננטשו על ידי היהודים וכעת הם ריקים מאדם. הרשויות לא ראו בהם נכסי אמנות, ומשום שלא היה לרשויות מה לעשות איתם, הוא הבין שיהיה ניתן להעביר בתי כנסת שלמים לארץ, או להסתפק בארונות קודש, בריהוט קודש ובפריטי יודאיקה. הוא סיכם עם משרד הדתות בארץ שהוא יביא את הפריטים הללו כ'ריהוט ישן', וכך נחסכו ממנו זמן וממון לצד הרבה ביורוקרטיה".

וקאסוטו מציין כי הדבר המעניין ביותר היה שכאשר ניגש ד"ר נכון לבדוק אלו ערים באיטליה מוכנות לוותר על בתי הכנסת שלהן, הוא היה המום, כי הרשויות דווקא שמחו בכך שלוקחים את המבנים וכך מתפנים עבורם שטחים ריקים לבנייה. מה עוד שבתי הכנסת באיטליה היו ממוקמים תמיד במרכזי הערים, כי הם היו מהמבנים העתיקים ביותר והם תפסו שטחים חשובים. כך, במקום שהרשויות ימנעו את העברת הפריטים העתיקים שבעיניהם לא נחשבו כיצירות בעלות ערך אומנותי, הם תמכו בכך, ובאופן זה הגיעו לארץ פריטים יקרים מפז.

בית הכנסת האיטלקי שהגיע מקונליאנו מהווה דוגמא אופיינית לכך. "לקחו את בית הכנסת כולו, כולל הריהוט, הביאו אותו לארץ והקימו אותו מחדש", מסביר קאסוטו. "כך הצליחו להחיות את יהדות קונליאנו - עיירה הממוקמת צפונית לוונציה, בה יש קהילה שקיימת עוד מהמאה ה-17. גולת הכותרת בבית הכנסת שיובא לארץ היא ארון הקודש אשר מעוטר בגילופי עץ המצופים בזהב ונחשב לאחד הארונות העתיקים בעולם".

ובמשך השנים, כפי שמציין קאסוטו, קרה דבר מה אבסורדי: "בקהילות שונות בארץ לא הבינו את ערך הריהוט העתיק שנפל בחלקן, הן הגיעו למסקנה שביכולתן להרשות לעצמן ארון קודש יפה וחדיש מפורמייקה, אז הן היו מסלקות בפשטות את ארון הקודש ה'ישן' שערכו לא יסולא בפז ומקימות במקומו ארון קודש חדש. בני הקהילות התגאו בכך שיש להם ארון 'מפואר', אך באופן זה עברו מן העולם ארונות קודש יקרים של קהילות חשובות ביותר באיטליה".

קאסוטו מציין שהוא עצמו עמל קשות כדי להחזיר את שכיות החמדה הללו לידיו, כדי להעבירן ליעדים חדשים שהפעם יודעו על הנכס שנפל בחלקם. אֶלֶה חויבו להשקיע דמים רבים בשיקום הפריטים הייחודיים ולהתחייב שלא ישמיטו אותם מידיהם מבלי ידיעתה של חברת יהודי איטליה.

המוזיאון האיטלקי

דוד קאסוטו, כנער, היה מקושר בכל מאודו לבית הכנסת, הוא היה משמש בו כבעל קורא וכחזן, וכאשר ד"ר נכון הלך לעולמו בשנת 1973, היה זה אך טבעי שהוא יהפוך להיות יו"ר בית הכנסת האיטלקי.

"מה אתם יודעים על יהדות איטליה?" הוא שואל לפתע, וכלל לא מתפלא שהתשובה שלנו היא שלא הרבה. "הקהילה האיטלקית בארץ אינה גדולה", הוא מסביר, "ובני הקהילה אינם מונים כיום יותר מ-10 אלף איש, כולל גברים, נשים וילדים. בשנים האחרונות יש אומנם עלייה נוספת, אבל גם עתה לא מדובר במשפחות רבות, אלא ב-60 עד 70 יהודים שמגיעים לארץ מידי שנה".

אך דווקא בשל העובדה שיהדות איטליה אינה מוכרת בארץ, הוא רואה לעצמו כשליחות להדריכנו בבית הכנסת האיטלקי המרהיב. כיום, כפי שניתן לראות, בית הכנסת מוקף בחמישה חדרים רחבי ידיים ובהם מאוחסנים ארונות קודש עתיקים והרבה פריטים השייכים לחיים היהודיים באיטליה, מתקופת הרנסנס ועד ימינו אנו.

"ד"ר נכון השתמש בחדרים שהתפנו במבנה כדי לאחסן את ארונות הקודש הנוספים שהוא הביא מאיטליה", מסביר לנו קאסוטו, "והם הוצבו שם עד שהוא היה מוסר אותם לקהילות שונות בארץ. בהמשך הם פשוט נשארו, יחד עם עוד פריטים ותשמישי קדושה. כך בעצם הוקם המוזיאון שלנו – המוזיאון האיטלקי, אשר מציג פריטים שיובאו במשך עשרות השנים האחרונות".

כיום המוזיאון שוקק חיים, מגיעים אליו מכל רחבי הארץ ונהנים לחזות בפריטי היודאיקה המלאים ביופי, באלגנטיות, בשימת לב ובהקפדה. מאידך, גם בית הכנסת האיטלקי, אשר נמצא במרכז המוזיאון פעיל מאוד. במשך כל ימות השבוע ניתן לבקר בו, ובלילות שישי, בשבתות ובחגים מתקיימות בו גם תפילות ברוב עם.

"אנחנו איטליאנים, הנוסח שלנו אינו ספרדי ואינו אשכנזי אלא נוסח בני רומא", מסביר קאסוטו על התפילה בבית הכנסת, ואף מציין כי קיימת אפשרות לערוך במקום אירועים כמו בר מצוות, בריתות ואפילו חתונות, הכל בתיאום עם הנהלת בית הכנסת.