"וכי אפשר להתמודד על משרה רבנית מול דמעה של אלמנה"?

"כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כ"ב כ"א)

דמעה אחת.

מי יוכל לאמוד את סגולתה, את השפעתה בכל העולמות. דמעה שנשרה מזווית עינו של יהודי המתאונן ובוכה על מר גורלו, ומתפלל לאלוקיו שיסייע בעדו, שיחון אותו במידה טובה ישועה ורחמים - בכוחה של דמעה אחת כזו לזעזע את כל הרקיעים ולהשפיע שפע טוב על כל העולם כולו.

ואם זה כוחה וזה סודה של דמעה שזלגה מעינו של יהודי פשוט, כשתניחו אותה דמעה בעיניה של אלמנה, יתפח משקלה הסגולי בכפלי-כפליים ובשבע-שבעתיים. כל שערי שמים ניפתחים בפניה ואין היא צריכה למליצי יושר ולמלאכי רחמים. היא עצמה, דמעת האלמנה, כל כולה רחמים.

הסיפור דלהלן סופר בשמחתו של בן תורה יתום, מופלג בחוכמה ובדעת, שאימו האלמנה עמדה בוכייה בתפילתה והתחננה קדם בוראה שיחוס וירחם עליה ויגדל את בניה לתורה וליראת שמים. באותו אירוע סיפר הרב מרא דאתרא שכאשר עמדה על הפרק סוגיית הבחירות לרבנות בירושלים הציעו לדודָנוֹ, הגאון ר' חיים יעקב לווין זצ"ל, בנו של רבי אריה לווין זצ"ל, להציג את מועמדותו לכהונה הרמה.

כשהתעניין הרב לווין, שהיה אז רבה של המושבה פרדס חנה, בשמותיהם של יתר המועמדים, ושמע שאחד מהם הוא הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, הודיע בו-במקום שבשום אופן לא יציג מועמדות למשרת רבה של ירושלים. גם כשגדולי תורה ויראה שיחרו לפיתחו וניסו לשכנעו, סירב.

ונימק את סירובו בסיפור.

אבא שלי, רבי אריה זצ"ל, סיפר לנו שבלכתו פעם בסימטאות ירושלים ראה אשה היושבת לאור אבוקת אור קטנה ועוסקת בתפירת גרביים. בני הדור שלנו כבר אינם מכירים את ה'מקצוע' הלז, אבל לפני ששים ושבעים שנה כשניקרעה הגרב היו מוסרים אותה לתיקון אצל אשה ענייה שהרוויחה מכך כמה פרוטות.

"מה לך להתעסק בתפירת גרביים, ועוד לאור נורה כה קטנה"? - שאל ר' אריה.

"אלמנה אנוכי, ובפרוטות שאני מקבלת עבור מלאכתי זו אני מממנת את שכר המלמד של בני היתום", השיבה התופרת, ודמעה מלוחה נשרה מעינה על הגרביים שלפניה.

"יודעים אתם מי היתה אלמנה זו? - אימו של רבי בצלאל ז'ולטי, שבדרך זו כילכלה את ילדה היתום", סיים הרב לווין, רבה של פרדס חנה, והוסיף: "וכי אפשר להתמודד מול דמעה של אלמנה? לו נאה ולו יאה, לר' בצלאל, לעלות על כס רבה של ירושלים. הוא הרי צָמח על שדה שהושקתה בדמעותיה של אלמנה".