"המסר היה במזוזות הפסולות, ורק חיכה לי שאגלה אותו"

הקב"ה מפזר מסריו בעולם, בכל מיני דרכים, צורות, מינונים ועוצמות דציבלים. המשימה המוטלת עלינו היא לחפש את המסרים, גם אם לא תמיד הם מוצגים לעינינו באחת (דהיינו, בצורה ברורה ומיידית).

ומה קורה כשאנחנו 'עסוקים' מדי מלחפש את המסרים? פשוט מאוד. הם מוצאים אותנו לבד, לרוב בדרך בלתי צפויה ולעתים אף בלתי נעימה. כך קרה גם למשה עמר (44) מבני ברק, אברך ואב לחמישה ילדים, המוסר שיעורי תורה לבעלי בתים, בנתניה.

אחד התחביבים היותר אהובים עליו – משחק טניס, תפס אותו לאחרונה לא מוכן, כאשר גיד קטן נקרע באחת מרגליו, והותיר אותו מתבוסס בכאבי תופת בלתי נסבלים. ההחלמה הייתה איטית וכאובה, אך רגע לפני שעמר הודה על כך שהכל כבר מאחוריו – בעיה נוספת צצה, הפעם ברגלו השנייה. "כאדם מאמין וירא, לא יכולתי שלא לעשות חשבון נפש עם עצמי, ולנסות לחפש את התשובות במעשים שלי. במסגרת אותו חשבון נפש, פתאום הבזיקה במוחי המחשבה לנסות ולבדוק את מזוזות הבית".

ומה התברר? פלא שאין כדוגמתו: "שתי המזוזות שנמצאו פסולות הן של הסלון וחדר השינה –המקומות שבהם אני נמצא הכי הרבה. מה שמדהים הוא שהפגם נמצא בשתי המזוזות, במילה 'ובלכתך' (!), שהייתה קרועה בשתיהן באות ת'. זה גם ההסבר שמצאתי מאוחר יותר לקרע שהיה לי ברגליים, ובהליכה שנפגמה בשל כך".

למה דווקא אז חשבת על בדיקת המזוזות?

"השולחן ערוך אומר שצריך לבדוק את המזוזות פעמיים, במהלך שבע שנים. בדיוק אז נזכרתי שחלפו כבר שלוש שנים מאז שעשיתי את הבדיקה הקודמת, אבל אין לי הסבר לעיתוי המעניין של התזכורת הזו".

לשאלתי האם חל איזשהו שינוי בבריאותו, בעקבות הגילוי המצמרר, אומר עמר נחרצות כי אמנם הכאב קהה עם הזמן, אך החלפת המזוזות היו צעד מתבקש, השתדלות שלא בהכרח קשורה עם תהליך ההחלמה. "אנחנו מצווים לעשות מה שה' ביקש, בלי קשר לישועה כזו או אחרת שאנחנו נזקקים לה. היה וה' החליט לזכות אותנו בישועה בד בבד להשתדלות – מה טוב. זה נטו רחמי ה' יתברך. אבל אל לנו לחשוב שבגלל שעשינו את המוטל עלינו ממילא, ה' 'נאות' להושיע אותנו".

מלבד זה, "אם אין תיקון שורשי בנפש – הנגע יכול לבוא בצורה אחרת ר"ל", לדברי עמר. זאת אומרת שכדי לזכות לרפואה, נדרשת מהחולה הן השתדלות פיזית (ביקור אצל רופאים, נטילת תרופות וכדומה) והן השתדלות רוחנית (בדיקת מזוזות, תיקון המידות שבנפש, פדיון נפש וכדומה). וזה בדיוק המסר שהפיק עמר מהניסיון הזה, וההשגחה שלצדו. "היות ואני מוסר שיעורים בעיר אחרת, מדי יום אני נמצא בדרכים לפרק זמן של שעה וחצי עד שעתיים. הבנתי שחלק מההשתדלות בתיקון הנפש שלי, צריך להיות קשור למילה שנפגמה – 'ובלכתך', ולקחתי על עצמי בלי נדר, להשתדל לא לענות לטלפונים, לא לישון ולא לעשות שום דבר אחר מלבד לימוד תורה. אני מרגיש שזה המסר שה' שלח לי, ואני שמח מאוד על הזכות שנפלה בחלקי להתחזק בדבר ולקיים את לימוד התורה ברגליים בריאות, וללא כאבים מיותרים".

לראיון עם הרב משה כהן שאולי 'המביט במזוזות', באתר הידברות