האם מותר לקנות בגדים בימי בין המצרים?

א. עַם יִשְׂרָאֵל נָהֲגוּ כַּמָּה מִנְהֲגֵי אֲבֵלוּת בְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁבֵּין יז' בְּתַמּוּז לְט' בְּאָב הַנִּקְרָאִים יְמֵי "בֵּין הַמְּצָרִים". וּנְפָרֵט אוֹתָם:

ב. תִּקּוּן חֲצוֹת - הַגְּמָרָא מְגַלָּה שֶׁבְּכָל לַיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵג כַּאֲרִי וּבוֹכֶה עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְלָכֵן, רָאוּי לְכָל אָדָם לָקוּם גַּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְלִבְכּוֹת יַחַד עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוֹמַר "תִּקּוּן חֲצוֹת" – פְּסוּקִים מִנְּבִיאִים וּכְתוּבִים וּתְפִלּוֹת הַמְּדַבְּרִים עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל הַחֻרְבָּן.

ג. נוֹהֲגִים לָשֶׁבֶת עַל הָרִצְפָּה (לֹא בְּצוּרָה יְשִׁירָה אֶלָּא לְהַנִּיחַ כָּרִית אוֹ שְׂמִיכָה וְכַדּוֹמֶה וְלָשֶׁבֶת עָלֶיהָ) בְּעֵת אֲמִירַת תִּקּוּן חֲצוֹת. גַם נָשִׁים טוֹב שֶׁתֹּאמַרְנָה "תִּקּוּן חֲצוֹת". וּמַעֲלַת "תִּקּוּן חֲצוֹת" גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִתְּפִלָּה בַּנֵּץ וּמֵאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה.

ד. אֶת "תִּקּוּן חֲצוֹת" אוֹמְרִים בְּמֶשֶׁךְ רוֹב יְמוֹת הַשָּׁנָה, אוּלָם בִּימֵי "בֵּין הַמְּצָרִים" כָּתַב הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר "תִּקּוּן רָחֵל" (הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל "תִּקּוּן חֲצוֹת") לֹא רַק בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֶלָּא גַּם בַּחֲצוֹת הַיּוֹם.

ה. וְלָכֵן, גַּם אָדָם שֶׁלֹּא יוֹצֵא לוֹ לוֹמַר בַּלַּיְלָה תִּקּוּן חֲצוֹת, לְפָחוֹת יִשְׁתַּדֵּל בִּתְקוּפָה זוֹ בְּכָל יוֹם בֵּין הַשָּׁעוֹת 12:40 וְעַד שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֵרֶךְ: 7:45 לָשֶׁבֶת עַל הָרִצְפָּה וְלוֹמַר "תִּקּוּן רָחֵל" שֶׁלּוֹקֵחַ בְּעֵרֶךְ 5 דַּקּוֹת לְאוֹמְרוֹ, וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בּוֹ לְאוֹמְרוֹ בְּכַוָּנָה וּבִבְכִיָּה תָּבֹא עָלָיו הַבְּרָכָה.

ו. יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹעַ שִׁירִים הַמְּלֻוִּים בִּכְלֵי נְגִינָה בְּיָמִים אֵלּוּ. אֲבָל, בִּסְעוּדַת מִצְוָה כְּגוֹן: בְּרִית מִילָה, סְעוּדַת חָתָן וְכַלָּה, בַּר מִצְוָה, פִּדְיוֹן הַבֵּן, סִיּוּם מַסֶּכֶת וְכַדּוֹמֶה - מֻתָּר לְהַשְׁמִיעַ שִׁירִים אֲפִילוּ בִּכְלֵי נְגִינָה מַמָּשׁ. וְהָאַשְׁכְּנַזִּים נוֹהֲגִים לְהַחְמִיר גַּם בִּסְעוּדוֹת מִצְוָה.

ז. מֻתָּר לִקְנוֹת בְּגָדִים, נַעֲלַיִם אוֹ מוּצָרִים חֲדָשִׁים בְּיָמִים אֵלּוּ, אוּלָם, בֶּגֶד חָדָשׁ שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו "שֶׁהֱחֶיָּינוּ" טוֹב שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ אוֹתוֹ אֶלָּא רַק אַחֲרֵי ט' בְּאָב. וְאִם זָקוּק לוֹ - יְחַדְּשׁוֹ בְּשַׁבָּת וִיבָרֵךְ עָלָיו "שֶׁהֱחֶיָּינוּ".

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי י"ג, י"ג)

"בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ, וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם"

אֲנָשִׁים הַיּוֹם אוֹהֲבִים לִצְחוֹק, רַק חֲבָל שֶׁהֵם לֹא מַבְדִּילִים בֵּין שִׂמְחָה לִצְחוֹק. וּבֶאֱמֶת, מָה הַהֶבְדֵּל? הַשִּׂמְחָה - נוֹבַעַת מִנְּתִינַת חֲשִׁיבוּת, כְּשֶׁאָדָם מַחְשִׁיב מַשֶּׁהוּ מְסֻיָּם - הוּא שָׂמֵחַ בּוֹ. וְאִלּוּ צְחוֹק נוֹבֵעַ מִזִּלְזוּל, כְּשֶׁאָדָם מְזַלְזֵל בְּמַשֶּׁהוּ - הוּא עוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ צְחוֹק. וְלָכֵן, הַשִּׂמְחָה נוֹסֶכֶת בָּאָדָם כֹּחוֹת מְחֻדָּשִׁים בְּעוֹד שֶׁהַצְּחוֹק מוֹבִיל לְרֵיקָנוּת. בָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר אַל תְּזַלְזֵל בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְאִם תְּזַלְזֵל - סוֹף שֶׁתִּצְטָרֵךְ לוֹ. בָּז לְדָבָר - יֵחָבֶל לוֹ!

וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ (תְּהִלִּים לד): אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ לַקָּבָּ"ה: "כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתָ - יָפֶה עָשִׂיתָ, חוּץ מִן הַשְּׁטוּת. אֵיזוֹ הֲנָאָה יֵשׁ לָעוֹלָם מִן הַשְּׁטוּת? אָדָם מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וְקוֹרֵעַ אֶת בְּגָדָיו, וְהַתִּינוֹקוֹת רָצִים אַחֲרָיו וְצוֹחֲקִים עָלָיו, זֶה נָאֶה לְפָנֶיךָ?", אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: "אֶת הַשְּׁטוּת אַתָּה מְבַזֶּה? חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ שֶׁאֶתֵּן לְךָ מִמֶּנָּה". וְהִנֵּה, כְּשֶׁבָּרַח דָּוִד מִפְּנֵי שָׁאוּל הִגִּיעַ לְאָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת, רָאוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים וְאָמְרוּ לְאָכִישׁ: "זֶהוּ דָוִד שֶׁהָרַג אֶת גָּלְיָת! תְּפֹס אוֹתוֹ וְתַהַרְגֵהוּ", בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּחַד דָּוִד, וְהִתְחִיל לְבַקֵּשׁ וְאָמַר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲנֵנִי", אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: "מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?" אָמַר לְפָנָיו: "תֵּן לִי מֵאוֹתוֹ הַשְּׁטוּת שֶׁבָּרָאתָ", אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: "לֹא אָמַרְתִּי לְךָ: בָּז לְדָבָר - יֵחָבֶל לוֹ?", מִיָּד עָשָׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְשִׁנָּה אֶת טַעְמוֹ, וְהָיָה כּוֹתֵב עַל הַדְּלָתוֹת: "אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת חַיָּב לִי מֵאָה רִבּוֹא, וְאִשְׁתּוֹ חֲמִשִּׁים רִבּוֹא", וּבִתּוֹ שֶׁל אָכִישׁ הָיְתָה הִיא וְאִמָּהּ שׁוֹטוֹת, וְהָיוּ צוֹעֲקוֹת וּמְשַׁטּוֹת מִבִּפְנִים, וְדָוִד הָיָה צוֹעֵק וּמִשְׁתַּטֶּה בַּחוּץ, אָמַר לָהֶם אָכִישׁ לַעֲבָדָיו: "חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי?" בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח דָּוִד שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הַשְּׁטוּת וְאָמַר לְהַקָּבָּ"ה: "כַּמָּה טוֹבָה הִיא הַשְּׁטוּת, דִּכְתִיב אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי, בְּעֵת חָכְמָה וּבְעֵת שְׁטוּת". מַסְקָנָה - אָסוּר לְזַלְזֵל בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם!