איסור ריבית ב... חברת תהילים לילדים

"לא תשימון עליו נשך" (שמות כ"ב כ"ד)

מעשה שאירע בחברת תהילים שהגיעו הרבה ילדים, יותר מכפי המצופה, ולא היה למארגן דברי מתיקה בכמות כזו שתספיק לכולם.

מאחר שאף ילד לא הסכים לוותר על חלקו, הציע המארגן שילד שיסכים לדחות את השי המגיע לו ולקבלו רק בשבוע שאחרי-כן, יקבל עבור זה תוספת, דהיינו שבשבוע הבא יקבל שני דברי מתיקה. אחד הילדים בא אל הרב מרא דאתרא בשאלה האם אין בכך משום... איסור ריבית.

ראשית, יש להתפעל מקדושתם וטהרתם של ילדי ישראל שאינם מקבלים כל דבר כמובן מאליו. יש להם מה לשאול ומה להעיר על כל הצעה, ואם היא לא ניראית להם מבחינה הלכתית, הם לא יקבלו אותה, גם במחיר של שי כפול ומכופל, ואפילו במחיר של שתי שקיות 'במבה' או כל דבר אחר.

הדבר החשוב להם מכל הוא לקיים רצון בוראם בשלימות, ורק לאחר שיבררו אם ההצעה עולה בקנה אחד עם רצונותיה של התורה הקדושה, רק אז יאמצו את העניין אל ליבם. לא תוכל לפתות אותם כל כך מהר. אה, איזה קידוש שם שמים יש בעצם פרסומה של שאלה כזו ברבים! איזה נחת רוח יש לקודשא בריך הוא מכך!

יצויין שלפני שניגש הילד אל הרב, הוא פנה אל אביו, אחד מתלמידי החכמים הגדולים והבקיאים ביותר במקומנו, היושב ולומד במשך כל שעות היום. חשוב להדגיש שבנידון זה מדובר שגם הנותן וגם המקבל הם קטנים, ויש שכתבו שאין בזה איסור תורה. אבל - כך אמר האב לבנו - הסכמת האחרונים היא לאיסור, ובוודאי שמדין חינוך יש להפרישם, ובמיוחד שהמדובר הוא בקטנים שכבר הגיעו לעונת הפעוטות, מעל גיל שש, שבהם כולי עלמא מודו לאיסור.

והנה, בפועֵל רגיל הנישכר לבעל הבית, שסיים את עבודתו, ובעל הבית מבקש ממנו לדחות את תשלום השכר ובעבור זה יוסיף לו דבר, מפורש בשו"ע (יורה דעה, סימן קע"ג סעיף י"ב) לאיסור, ואמנם בחברת תהילים יש להסתפק - כותב האב בתשובה לבנו - אם זה נחשב כפועל או לא.

ונראה, דהדבר תלוי ועומד. אם מטרתו של המארגן היא שיגידו מספר פרקי תהילים לעילוי נשמת אדם מסויים, במקרה כזה ניראה פשוט שהדבר דומה ממש לפועֵל ואסור. אבל אם מטרתו להרגיל את הילדים לאמירת תהילים, אין זה אלא חינוך בלבד, והתשלום אינו עבור הפעולה, ואם כן לא יהיה בו משום ריבית. ברם, גם בנידון זה מן הראוי להרחיק את הילדים מריח של ריבית. עד כאן דברי האב.

תלמיד חכם אחר הוסיף שניראה לו שגם באופן השני, שבוודאי הילדים הקוראים את התהילים עושים זאת על מנת לקבל שכרם, ובפרט שגם המארגן קטן, אם כן בוודאי שגם הוא מבין כן, וכדרך הילדים, הרי זה דומה לשכירות לדעת הילדים, ואם כן הדין הוא כמו באופן הראשון דאסור לעשות כן. הת"ח ההוא חיווה את דעתו שאין פתרון אחר לבד מוויתור של אחד הילדים.

דעתו של הרב מרא דאתרא נטתה להתיר, כי "המטרה היא לא אגר נטר אלא תשלום על הוויתור, לחנך את הילדים שכל המוותר משתכר, ויעויין במסכת שבת דף קכ"ז שבעל הבית הוסיף על תשלום השכירות, ויעויין שם בהגהות יעב"ץ שהוכיח שאין ריבית כשהוא שכר שכיר", לשון תשובתו של הרב.