"הסכין הזו שלי, אבל איני יודע כיצד הגיעה לזירת הרצח"

"מדבר שקר תרחק" (שמות כ"ג ז')

כמה אפיקורסות טמונה בדעתם של אלה הסבורים ש"בלי שקר אי אפשר להסתדר בחיים". היעלה על הדעת שריבון העולמים, שהוא אמת ותורתו אמת, יסייע למי שאינו אומר אמת ויכשיל את מי שמקיים את רצונו ושומר על פיו לבל תצא ממנו מילה אחת שאינה אמת? הרי מי שחושב כך, הוא אפיקורס גמור.

סיפורים רבים סופרו על גדולי ישראל שמיאנו להוציא מילה אחת של שקר למרות שהיה מדובר בפיקוח נפש של עצמם ושל כל בני קהילתם. לאלה שבאו לשכנע אותם אמרו: מעולם לא הוצאנו שקר מפינו, וגם עכשיו לא נעשה זאת, והאלוקים ישלח לנו כבר את עזרו ממעל. הרי לא קצרה ידו של הקב"ה להושיענו גם במצב המסוכן הזה שבו אנו מצויים.

אחד הסיפורים המופלאים ביותר, שאינו מפורסם די הצורך, מסופר על הגאון בעל "מחצית השקל", רבי שמואל קאלין, שחיבר את פירושו על ה"מגן אברהם" בשלחן ערוך אורח חיים. המעשה המדהים ומסמר השיער התרחש בעיירה שבה התגורר, וממנו נוכל ללמוד שאם אומרים אמת - לעולם לא מפסידים.

לא טמנו ידיהם בצלחת

היה זה בתקופה שבה העלילו שונאי ישראל על היהודים את עלילת הדם המפורסמת וטענו שהם שוחטים כביכול תינוקות נוכריים כדי לאפות בדמם את המצות לפסח (וצריך לתת טעם מדוע באה עלילה כזאת על עם ישראל, הניזהר כידוע מכל טיפת דם של עצמו, ואפילו דם שיצא מן השיניים אסור. והסבירו גדולי הדורות שהיה זה תיקון על מעשה מכירת יוסף שאחיו העלילו עליו עלילות ושחטו את שעיר העיזים והטבילו הכתנת בדם).

גם בעירו של בעל ה"מחצית השקל" לא טמנו אוייבי ישראל את ידיהם בצלחכת וניסו לטפול על היהודים את עלילותיהם המרושעות. לאותו גאון, שהיה גם איש אלוקים קדוש, היו מהלכים אצל השלטונות. ניגש רבי שמואל זצ"ל אל המושל והסביר לו בטוב טעם שהמדובר בעלילה נבזית שאין בה ממש.

המושל שהכיר את הגאון מקרוב, וידע שהוא איש אמת ומעולם לא הוציא מפיו מילה של שקר, השתכנע, ואף תקע לו כף שאם ינסו להעליל עלילה כזו בעיר, ישלח את חייליו לשמור על היהודים.

והנה, סמוך לחג הפסח נמצאה גופתו של ילד גוי, ולְיָדָה סכין. ותהום כל העיר. האספסוף יצא כבר אל רחוב היהודים על מנת לשחוט ולטבוח בהם. המושל קיים את הבטחתו ושיגר את חייליו להגן על היהודים, אבל מאידך ציווה על מפקד המשטרה להשקיע כל מאמציו בפיענוח הרצח, על מנת שתהיה לו אפשרות אחת ולתמיד לברר האם יש בעלילה זו אמת אם לאו.

עורך הדין מייעץ לכפור

כבר בתחילת החקירה התברר נתון מדהים. הסכין שנמצאה על יד גופת הילד היתה שייכת לא פחות ולא יותר אלא לבעל "מחצית השקל". המושל, בחמת זעמו, קרא אליו את הגאון ונפנף בידו: "אני אהיה הראשון שאהרוג אותך ואת כל בני עמך. נמתין רק למשפט שבו יגזרו את דינכם ולא יישאר מכם שריד ופליט".

הקהילה היהודית שכרה עבור מורם ורבם את אחד מטובי עורכי הדין בעולם. כשהגיע הפרקליט אל ה"חשוד", ייעץ לו בראש ובראשונה לכפור בעובדה שהסכין שלו. מה גדלה פליאתו של הסניגור כאשר בעל ה"מחצית השקל" הזדקף מלוא קומתו והצהיר נחרצות:

"זאת לא אעשה בשום אופן שבעולם. הסכין הזו אכן הגיעה מהבית שלנו, אין לי מושג כיצד זה קרה, ובוודאי שאיני יודע מי הוא הרוצח. אבל אם ישאלני השופט על דבר הסכין, אודה בפה מלא שהיא שייכת לי".

עורך הדין ראה ש"אין עם מי לדבר", והבין שאם החשוד יודה בכך, לא יהיה לו כל סיכוי להנצל, והתפטר מתפקידו. ותהום כל העיר, בשנית.

ניכנסו ראשי הקהילה ופרנסיה לכילאו של רבם, ניסו לשכנעו שיכפור, למענו ולמען משפחתו, ילדיו וכל בני הקהילה, אבל הוא בשלו: "מעולם לא הוצאתי מילה שקר מפי וגם עתה לא אעשה זאת".

הגיעה עת המשפט, והגויים כבר שפשפו ידיהם בהנאה למראה הטרף הענק שעלה בחכתם. "האם הנך מודה שסכין זו שלך?" - שאל השופט. "כן", השיב הגאון בשלווה. השופט שלא היה שייך לעדת המֵרעים של שונאי ישראל, מנסה לעזור ל"מחצית השקל", ואומר לו: "הרי אין עדים שסכין זו שלך, הדבר הגיע אלינו רק מפי השמועה. אתה יכול להכחיש את הדבר".

"אדוני השופט, אני אומר פעם נוספת שהסכין הזו שלי, אבל איני יודע כיצד הגיעה לזירת הרצח ומי היה הפושע שביצע את המעשה הזדוני", השיב הגאון הקדוש.

ברגע זה פנה השופט אל התביעה ואמר: "ראו רבותי, היש איש אמת יותר מיהודי זה הניצב לפנינו? הרי ניסיתי לעזור לו לזכות במשפט והוא אינו מוכן להיאחז במילה אחת של שקר! האפשר שלא להאמין לו גם בכך שהוא כופר במעשה הרצח? אני מכריז על ביטול המשפט וזיכויו של החשוד".

חריץ דק

קולות צהלה וששון נשמעו כבר מפי היהודים שישבו באולם בית המשפט, אך הנה קם התובע ומכריז שיש לו עֵד המוכן להעיד שהסכין היא של הרב. אדם זה, סיפר התובע לשופטים, היה משרת בביתו של הרב והוא מכיר היטב את כל הסכינים שהיו בבית.

כשעלה האיש לדוכן העדים, שאלו השופט: "האם ראית פעם את הסכין הזו?"

"לא", השיב העד, "אבל אני מכיר את כל הסכינים שבבית הרב, ויכולני לתת לך סימן מובהק על הסכין המדוברת. יש בה חריץ דק לפני החור העליון".

מתבונן השופט בסכין ומוצא את החריץ. פני היהודים חפו.

"נו, מה יש לך לומר עכשיו"? - פונה השופט אל הגאון הממשיך לישב בשלוה נפשית מופלאה.

"אני רוצה לחזור בי מהדברים שאמרתי קודם לכן", מכריז ה"מחצית השקל".

כעס רב נראה על פני השופטים; "האם הינך רוצה להתל בנו? מה אתה חושב, שאפשר לעשות צחוק מבית המשפט? אי אפשר לחזור מדברים שאמרת קודם"!

והגאון ממשיך: "אני רוצה לומר לכם שגם עתה אני מודה שהסכין היא שלי, אבל אם לפני כן אמרתי שאינני יודע מי הוא הרוצח, עכשיו אני כבר יודע"!

והצביע על העד.

לפליאת כל הנוכחים התמוטט העד בו-במקום, והודה במעשה הרצח. לשאלת השופטים כיצד ידע זאת, השיב בעל מחצית השקל ואמר: הינכם יכולים לבוא לביתי ולראות שהסכין שנמצאה במקום הרצח היא היחידה שיש בה חריץ. יתר הסכינים הן שלימות. ואם כן כיצד ידע העד שהסכין שבה בוצע הרצח היא זו עם החריץ - הרי הוא עצמו אמר קודם לכן שלא ראה את הסכין לפני מתן העדות...

ה'מחצית השקל' שוחרר בכבוד גדול מכילאו ומאז העריצוֹ המושל בכפלי כפליים ושמר על כל נתיניו היהודיים. אבל לא כדאי לשכוח את העיקר: מאמירת אמת - באמת שלא מפסידים.