המעלה שבאמונה ישרה

ישנם אנשים שמסבכים את עצמם בשאלות מיותרות, שהשכל הישר לא יכול לפתור, ושמסבכות אותם לחינם. חלקם מתקשים בשאלות מסובכות על תכלית הסבל, על גלגולי נשמות, בפרדוקסים פילוסופיים או שאלות מורכבות באמונה, והם מתבלבלים מהם. אך תורתנו הקדושה מלמדת את היהודי הדרכה ישרה ואמיתית בחיים: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" (דברים יח, יג), ושלמה המלך מסר לנו עצה ישרה: "בטח אל ה' בכל ליבך, ואל בינתך אל תישען" (משלי ג, ה). הבינה היא כלי נפלא, אך הישענות מוגזמת על הבינה האנושית יכולה להטעות ולהוליך את האדם שולל: "אשר עשה הא-לוהים את האדם ישר, והמה בקשו חשבנות רבים" (קהלת ז, כט).

להבין שיש בורא לעולם - זאת יכול אף ילד קטן להבין, לשם כך לא צריך להיות איינשטיין ולא פילוסוף. אך הנסיון להבין את הקב"ה ואת דרכיו היא מעבר ליכולתנו בעולם הזה.

"מעשה מחכם ותם" היא מעשייה מפורסמת של רבי נחמן מברסלב זצ"ל, המספרת על איש חכם שברוב חכמתו והתעמקותו בחקירות התחיל להטיל ספק בקיומו של המלך במדינתו. בתירוצים מפולפלים הוא משכנע אנשים נוספים לכפור במלך, ומעליל על השרים של המדינה כי המציאו את המלך מדמיונם. לבסוף ה"חכם" מועמד לדין, וניצל ממוות רק בזכות חבר ילדותו - איש תם שפעל כל חייו בשכל ישר ופשוט.

מוסר ההשכל בהיר: כל דבר בעולם הזה הוא יפה ומועיל רק במידה. תאכל במתינות ותהיה בריא, תאכל הרבה ותזיק לבריאותך. גם השכל בריא במידה, ועלול להזיק כשהוא מנסה לחצות את גבולותיו.

להמחשת העניין, הבה נבחן אחד מהפרדוקסים המפורסמים, ונראה עד כמה החשיבה האנושית יכולה להטעות את האדם הישר.

פרדוקס הערימה, שנקרא גם פרדוקס סוריטי (Sorites paradox), שואל את השאלה הבאה:

אנשים מסכימים שיש בעולמנו ערימות של חול. אך אם ערימת חול באמת קיימת, באיזה שלב היא נוצרה? אם ניקח גרגיר אחד של חול, נסכים שהוא לא נחשב לערימת חול. כעת נוסיף לו עוד גרגיר של חול, ועדיין נסכים שאינו נחשב לערימה. כך נמשיך להוסיף גרגיר אחר גרגיר. אך לא נמצא אפילו שלב אחד בתהליך, שבו נוכל לומר שהוספת גרגיר אחד יצרה מעתה ערימה של חול. מכאן "הוכחה" שערימות של חול אינן קיימות במציאות!

פרדוקס הערימה הוא דוגמה מצויינת לאופן שבו "התפלספות" מעוותת את המציאות הפשוטה. אדם ישר מבין מיד שאף פרדוקס לא יכול לקרוא תיגר על המציאות הנצפית, הוא רק מבלבל את הגדרת המושגים והשפה האנושית, אך לא קל לכל אדם להבחין בטעות שמסתתרת בו. ומהי הטעות? ובכן, הפרדוקס מעמיד רק שתי ברירות בלבד: חוסר ערימה, או ערימת חול. אך במציאות ישנם גוונים רבים בין שחור ולבן. אם באמת נוסיף גרגיר חול אחרי גרגיר, נגיע לשלב ביניים שבו חלק מהאנשים יהיו בספק אם יש או אין כאן "ערימה" של חול, שלב זה נוכל לכנותו בשם "ספק ערימת חול". שלב זה מוכיח שהערימה לא נוצרה בבת אחת, ולא על ידי גרגיר בודד של חול.

לצורך ההסבר נניח שמה שמפריד בין "ספק ערימת חול" לבין "ערימת חול בוודאי" היא הוספת רבע מיליון גרגירים, במקרה כזה יוכח שרבע מיליון גרגירי חול יוצרים בשיתוף, את מה שנקרא בפינו בשם "ערימת חול", בדומה לשעון אשר מורכב משיתוף רכיבים. כך יהיה עלינו להביט על רבע מיליון הגרגירים כיחידה אחת (אחרת, יהיה אפשר להקשות גם על המושג "גרגיר חול", ולדרוש במקומו רק חצי גרגיר, או רבע גרגיר, או עשירית הגרגיר, או מאית הגרגיר). דרך אגב, סוגיה שאולי מזכירה את הפרדוקס הנזכר נמצאת במסכת בבא קמא (דף כז, עמוד א).

פרדוקס הערימה היא דוגמה להתפלספות מיותרת, והיא דומה להתפלספויות שמנסות להסיק מסקנות שגויות על אלוקים, על ידי ויכוח על יכולותיו או תכונותיו - שבדומה לפרדוקס החול - מעידות רק על חסרון בשפה וההגדרה האנושיים. אך המציאות קיימת והיא אמיתית, בין אם אנו מסוגלים לתאר אותה בשפה אנושית או לאו. כל הפילוסופיות הפרדוקסים והקושיות שבעולם – לא יכולות למחוק את העובדה שקיימות ערימות חול בעולם.

מי שמבין זאת, לא יתרגש מ"קושיות", ולא יראה בהן קריאת תיגר על המציאות הפשוטה. זו היא אזהרה לשכל: "אל בינתך אל תישען". לשכל יש גבולות, מי שמנסה "להתפלסף" סופו להתבלבל ולהטעות עצמו בכזבים ודמיונות שווא.

ובדיחה נחמדה:

פילוסוף חיפש עבודה באוניברסיטה, ודרש שכר של 10,000 ש"ח.

שאלו אותו: "אתה מוכן להתפשר על 9999 ש"ח?"

הפילוסוף השיב שכן, בשביל שקל לא יעשה סיפור.

שאלו אותו: "אתה מוכן להתפשר על 9998 ש"ח?"

שוב אמר שכן. הרי כבר הסכים על 9999, אז בשביל שקל לא יעשה סיפור.

כך המשיכו לשאול אותו, שקל אחרי שקל, עד שלבסוף הסכים לעבוד בחינם.