בזכות הַיַּבֶּלֶת הוּשְבה הנחטפת לחיק משפחתה

"וראית את אחרי ופני לא יראו" (שמות ל"ג כ"ג)

ופירש החתם סופר שלפעמים השם יתברך עושה לאדם טובה ואין אדם עומד עליה מיד, כי אם לאחר זמן רב

כמה קל לאדם המאמין והיודע בידיעה ברורה שכל מאורע הניתך עליו, בין לטוב בין למוטב, הוא מאיתו יתברך, ומכיון שכך בוודאי שהכל לטובה. כולנו יודעים זאת, אבל לפעמים עובדים הדברים רק באשר לפגעיו של השני, וכשמדובר בפצע או חבורה שלי, כשזה קורה לי אישית, רח"ל, מתמלא הפה בטענות וטרוניות.

לפנינו סיפור שסיפר הרב מרא דאתרא הממחיש בצורה הברורה ביותר עד כמה הכל מחושב ומדוקדק, ואין להתלונן על מאומה. הרב סיפר בשם זוגתו הרבנית של ראש ישיבת סלבודקה הגר"מ שולמן זצ"ל, על ילדה בעיירה סלבודקה בליטא שנולדה עם יבלת מאחרי האוזן, מום שגרם צער רב להוריה ולבני ביתה.

והנה, בתקופת המלחמה עבר פעם קצין גוי ליד בית המשפחה, והיה נדמה לו שנערה זו היא אחותו. הקצין חטף אותה בפתאומיות ונסע לדרכו. אחד מאחיה לא אמר נואש ורדף במהירות אחרי הקצין עד הַגיעוֹ אל פתח המפקדה. האח ניגש למפקד הראשי והודיע שקצין פלוני לקח בטעות את אחותו, והוא דורש לערוך בירור מיידי בנושא.

"יש לך סימנים מובהקים שהיא אחותך"? שאל המפקד.

האח לא איבד עשתונות והשיב מיד: "כן, יש לי סימן ברור. יש לה יבלת מאחרי אוזנה, שאינה ניראית מבחוץ". הלכו ובדקו, ומצאו שכדבריו כן הוא, והחזירו את הבת לחיק משפחתה.

רק הקדוש ברוך הוא, הצופה כל הדורות מראש, ידע שהבת הזו תיחטף אי פעם ע"י אותו קצין, והכין רפואה למכה... היבלת שהיתה לה מאחרי האוזן, לא היה מכה, אלא רפואה בטוחה.

תלוי רק מאיזו אספקלריה מסתכלים.