האשה באה אל הגר"י אברמסקי, וביקשה שיתפלל על בנה שימות

"ובצלאל בן אורי בן חור" (שמות ל"ח כ"ב)

חור מסר נפשו למען שמו יתברך כמבואר במסכת סנהדרין דף ז' עמוד א' שאהרן ראה את חור זבוח לפניו על שסירב לעשות להם עגל

כשיהודי ניגש פעם אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי ואמר לו שאינו מבין כיצד הוריו של ילד יהודי מסוגלים למוסרו להריגה בבית דין, כמו שאומרת התורה בדין בן סורר ומורה, השיב לו הגאון בתמיהה על תמיהה: מדוע אתה מתפלא על כך, הרי בבית הדין שלי אירע מקרה דומה, וסיפר לו שפעם באה אליו אשה יהודייה וביקשה ממנו שיתפלל על בנה שימות...

כשהבעתי את פליאתי על בקשה מוזרה שכזו, פרצה האשה בבכי מר ואמרה שהילד הזה הוא בנה-יחידה שקיבל זה עתה צו גיוס מהצבא הרוסי וכיוון שאני חוששת שבצבא הוא עלול להתקלקל ולאבד את דמותו היהודית, אני מבקשת מהרב שיתפלל עליו שימות, שהרי כך אמרה תורה - מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב.

ואם כן, מה לך מתפלא על דין בן סורר ומורה, סיים הגר"י אברמסקי.

"השלך את שלוש בנותיי לנהר"

זכורני, כשלמדתי בישיבת סלבודקה, סיפרו על אשה צדקת, שזכתה להשיא את שלוש בנותיה למרביצי תורה מן המפורסמים ביותר בדורנו, שבימי השואה כאשר ניכנסו הנאצים ימ"ש לעיירה שלה והכל ידעו שאֵלו הן השעות האחרונות לפני המשלוח לאושוויץ, לקחה האשה את בנותיה ומסרתן לגוי, ואמרה לו כדברים האלה:

"כל עוד שיש לך אפשרות לשמור עליהן כיהודיות, שמור עליהן כבבת עיניך, אבל ברגע שבלחץ הנסיבות תראה שהינך נאלץ להמיר את דתן, אני מתחננת לפניך שלא תעשה כך אלא קח את בנותי אלו והשלך אותן היישר למי הנהר".

האמא הובלה יחד עם ריבואי ריבואות אחינו הקדושים לאושוויץ וקידשה שָם את השם במותה, הי"ד, ואילו הבנות זכו להינצל ונישאו למרביצי התורה הגדולים ביותר בדורנו, וכמו שזכה חוּר, בשל מסירות נפשו, לנכד צדיק כמו בצלאל.