הערבי ראה את המטפחת האדומה, וכמעט התעלף

"ואת האלף" (שמות ל"ח כ"ח)  

"שאל קונטרוקוס השר את רבי יוחנן בן זכאי, משה רבכם גנב היה או אינו בקי בחשבונות? אמר לו, משה רבינו גזבר נאמן היה, ובקי בחשבונות היה" (בכורות ה' עמוד א')

מעשה נורא סיפר הגאון רבי יהודה סילמן באחת מדרשותיו על אגדות החורבן בתשעה באב. המעשה נסוב על יהודי עשיר ובעל-אמונה שהתגורר בארם צובא, היא סוריה של ימינו.

שמה של המשפחה היה פאג'וטו, וכל כך מכובד היה בעל הבית בעיני השלטון, עד שמינוהו לתפקיד בכיר בממשל. גביר גדול היה האיש ושלח ידיו במסחר ואף הילווה בריבית לגויי המדינה.

ויהי היום ועל דלתו מתדפק אחד הגבירים הערביים המבקש הלוואה תוך שהוא מתאר את המצוקה הכספית הקשה שבה הוא מצוי. כשראה בעל הבית היהודי מי הוא זה ואי זה הוא המבקש הלוואה, חשכו עיניו. הערבי ההוא נודע ברמאותו ובנוכלותו ובכך שהוא לוקח הלוואות ואינו משיב אותן.

בשעת מעשה הבין סניור פאג'וטו שמחמת הסכנה אסור להשיב פניו ריקם אבל ביקש שעל שטר ההלוואה יהיה חתום עָרֵב, כנהוג בכל הלוואה.

ויען הערבי: "איך אתה דורש ממני שאביא לך ערב, הרי אני ידוע כגביר גדול, וכיצד הינך מעלה בדעתך שאבייש את עצמי עד כדי כך שאודיע לכל העולם שאין לי כסף"? 

אבל היהודי עומד על דעתו בתוקף, שללא ערב אין על מה לדבר.

"אתה יודע מה, כדאי הוא אלוקיכם שתיקח אותו כערב להלוואה זו", אמר הערבי.

הכסף על הכרוב

הפעם הבין פאג'וטו שכדי לקדש את שמו יתברך הוא צריך להיענות להצעתו של הערבי, והילווה לו את הכסף בסך מאתיים לירות, סכום ענק בימים ההם, לששה חודשים. הלווה עטף את הכסף במטפחת אדומה שהיתה בכיסו, ועזב את בית היהודי.

הערבי שב לביתו, ובלבו שמחה גדולה על כי הצליח להונות את היהודי. לפני הכניסה לביתו המפואר היתה גינת ירקות. תלה הגוי את החבילה עם הכסף על אחד מראשי הכרוב, והחל לעבוד בגינה. משסיים את מלאכת הגינון פתח את דלת ביתו והתיישב לאכול, עד אשר חָשך היום ומרוב עייפותו עלה על ערש יצועו ונירדם בשינה עמוקה.

טבעו של הכרוב הוא שבשעות הלילה נסגרים העלים שלו, והמעטפה שהיתה על אחד העלים, נסגרה אף היא בתוך העלה ואי אפשר היה לראותה בחוץ.

עם בוקר, נחרד לראות שהכסף אינו בביתו, ולאחר מאמצים מרובים עלה בידו להיזכר היכן הניח את המעטפה החשובה, ורץ לגינה. כיוון ש'ראש כרוב' היה לו, לאותו ערבי, ידע אף הוא את טיבעו של הכרוב, והחל לחפש בתוך העלים, אך כיוון שהגינה השתרעה על שטח נירחב לא הצליח למצוא את האבידה עד שהתייאש מהכסף.

מעטפה אדומה בתוך העלים

בבוקר הלכו עבדיו של הערבי וחתכו כמה ראשי כרוב על מנת למוכרם בשוק המקומי. הכרוב שברשותם היה משובח מאוד, וכל הרוכלים התקשרו עמהם וביקשו את סחורתם. באותו בוקר הגיעו גם משרתיו של העשיר היהודי לשוק כדי לקנות כרוב עבור בעל הבית שלהם ולאחר שביררו ברר-היטב בין כל הדוכנים עלו בידם כמה ראשי כרוב שהגיעו היישר מגינתו של הערבי.

בני ביתו של פאג'וטו החלו לקלף את העלים ולפתע הם מגלים שם מעטפה אדומה ונבהלו מאוד. הם קוראים לאדונם וגם הוא נידהם לגלות שם את ... המעטפה שלקח ממנו אמש אותו ערבי. הוא הבין כבר שה'עָרֵב' עשה את מלאכתו אבל המתין לראות את השתלשלותו של הנס.

לאחר ששה חודשים הגיע הערבי וביקש .... ארכה של שלושה חודשים על מנת שיוכל לפרוע את חובו וציין שלא הצליח ליהנות מכספי ההלוואה מפני שכל הסכום ניגנב ממנו. הוציא היהודי את המעטפה עם המטפחת האדומה ושאל את הערבי האם הוא מכיר את החפץ הזה.

הערבי חישב להתעלף.

משנרגע קמעה, סיפר ליהודי את כל השתלשלות הסיפור עם הכרוב, כיצד תלה את המעטפה על העלים שלו, וכל יתר הפרטים האחרים, ואז שאלו בעל הבית היהודי:

"אמור לי את האמת, האם התכוונת להשיב את ההלוואה שלקחת ממני"?

והערבי נאלץ לומר את האמת.

ובאותו רגע תפס גם הגוי הלזה שה'ערב' שלקח להלוואה זו, סידר את העניינים כך שפחות מעשרים וארבע שעות לאחר מתן ההלוואה כבר היה הכסף בחזרה בידי המלווה.