למה שיבח האיש את הספסלים במירון?

"והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא, ה' כ"ג)

השאלה הזו מגיעה פעמים רבות אל מורי ההלכה. בדור בו מתרבים בעלי תשובה, כאשר אנשים שהיו מן העבר ההוא של הגדר, זוכים להגיע להיכלי התורה ולקיים חיי תורה ומצוות בשלימות, מתעוררת אצל רבים מהם השאלה הקשה כיצד יוכלו לכפר על חטאי הפה שעשו בשנות חייהם הקודמות, והאם אותו לשון הרע שדיברו על חבריהם לשעבר, שיצאו מגדר 'עמיתך', נחשב בכלל לחטא?

שאלה כזו הגיעה אל הרב מרא דאתרא מאברך בן תורה אמיתי השוקד ראשו ורובו על לימוד התורה, ומעיד על עצמו שעד לפני זמן קצר היה בעולם אחר, שבו חרב איש באחיו, ומי שמדבר יותר לשון הרע, ויורה יותר חיצים לעבר חברו, נחשב ל'מכובד' יותר.

השאלה היתה משני היבטים. ראשית, איך הוא יכול לזכור את כל אלה שעליהם דיבר בשנים ההן? ושנית, אם כבר ייזכר באדם מסויים ויבקש ממנו כפרה, הרי הלה יגחך למשמע השאלה, "ואז אשים את עצמי ואת כלל שומרי התורה ללעג ולקלס", שואל האברך.

הגר"ח קנייבסקי: חידוש בגדרי 'עמיתך'

בתחילה חשבתי להשיב לו, אמר הרב, שאם האנשים עליהם דיבר לה"ר אינם בגדר עמיתך, אין הוא צריך לבקש כפרה על דיבורים כאלה, אך גיסי הגאון רבי חיים קנייבסקי חיווה דעתו שכל מה שהוציאה התורה את מי שאינו בגדר עמיתך, הוא רק כאשר האדם שמנגד עונה לגדר עמיתך, אבל כאשר גם האדם השני הוא רשע, לא נאמר הכלל הזה.

ולכן, סיכם הרב, התשובה שאני הולך להשיב לאותו אברך היא שהוא מחוייב לשוב בתשובה על חטאי הדיבור, גם אם הם נעשו נגד אנשים שאינם בגדר עמיתך.

ועל השאלה כיצד אפשר לעשות כפרה, אם אינך זוכר את האנשים שחטאת נגדם, ייעץ הרב לאברך שישתדל לתרום לצרכי ציבור, והביא סיפור מדהים שהתרחש במירון שהוא עצמו היה עֵד לו.

ליד ציון הרשב"י התקין מאן דהוא ספסלים נוחים לישיבה. לפני כמה שנים, כשביקרתי באתרא קדישא מירון, ראיתי יהודי שנישכב לנוח על אחד הספסלים וכאשר קם הוציא מפיו משפט בסגנון "הו, כמה טוב היה לנוח על הספסלים הללו".

 לאחר מכן התברר שהאדם שהציב את הספסלים חָטָא לאותו יהודי שנָח עליהם, ומאחר שנהנה ממעשה ידיו נחשב הדבר כאילו התכפר החטא ונעלם החטא. אף אותו אברך, סיים הרב, אם יעסוק בצרכי ציבור ויתרום דברים שהציבור זקוק להם, וגם יתפלל להקב"ה שיסייע בעדו שֶׁאֵלה שחטא נגדם ימחלו לו, יזכה להגיע לבסוף למצב הנ"ל.