הפוקימונים יצאו לציד – ומיליונים נפלו בפח

אם גם אתם שומעים לאחרונה יותר מידי על פוקימונים, ותוהים אם חזרתם במכונת זמן לשנות התשעים, אתם לא לבד. בשבועות האחרונים נתקף העולם המערבי בקדחת פוקימונים אמיתית, הכל בגלל משחק מציאות רבודה בשם 'פוקימון גו' מבית נינטנדו. אלגוריתם של החברה קובע מיקומים באופן מקרי לדמויות פוקימון שונות, ומי שנקלע למיקומים אלה כשהוא משחק במשחק - יזכה לראות את הפוקימון מופיע על רקע המקום בו הוא נמצא, ויקבל הזדמנות ללכוד אותו. נשמע אינפנטילי אפילו עבור ילד בן 10? ובכן, בקדחת הפוקימניה שפקדה את העולם מבוגרים רציניים מזניחים את עיסוקיהם ומתחילים ללכת ברגל לראשונה בחייהם, בערך – הכל בתקווה ללכוד פוקימונים.

מדובר, יש לציין, בתחביב מסוכן למדי. בפלורידה, שני נערים בעיצומו של משחק נכנסו לחצר פרטית כדי ללכוד פוקימון, ובעל הבית התעורר וירה בהם, מתוך הנחה שמדובר בפורצים. למרבה המזל הוא החטיא, אבל לא היה חסר הרבה כדי שהמשחק יגבה את קרבנותיו הראשונים. בקליפורניה, שני גברים ששיחקו ב'פוקימון גו' היו כל כך שקועים בציד שהם לא ראו שלט 'אין מעבר' על קצהו של צוק – ונפלו מהצוק שגובהו כשלושים מטרים. איכשהו, שניהם שרדו עם פציעות והם מאושפזים כרגע.

ואלו לא התקלות היחידות שיכולות לקרות לשחקנים. לפני שבוע, דיווחה משטרת מיסורי על לכידתה של כנופיית שודדים שהשתמשה ב'פוקימון גו' כדי ללכת למקומות נטושים בהם הוטמנו פוקימונים ולשדוד שחקנים נלהבים שהחליטו להגיע לאזור המבודד והבלתי בטוח – הכל למען הפוקימון. במקרה אחר, נערה ששיחקה בוויומינג הגיעה לאגם צדדי כדי ללכוד פוקימון, נתקלה בגופת אדם, ונכנסה לטראומה. שחקנים בפוקימון גו, מסתבר, שוכחים לגמרי מכל מה שלמדו אי פעם על בטיחות.

זה לא הדבר היחיד שהם שוכחים, אגב. כללי התנהגות מינימליים נשכחו גם הם. מוזיאון השואה בוושינגטון והאנדרטה לזכר קרבנות אסון התאומים נאלצו בשבוע שעבר לבקש פומבית ממבקרים שלא לרדוף אחרי פוקימונים באזורים הללו, המוקדשים לזיכרון ולהנצחה. תאמינו או לא, היו אנשים שחשבו שזה לגיטימי לגמרי להיכנס למוזיאון השואה ולרוץ שם מחדר לחדר כדי למצוא את הפוקימון המסתתר.

אנשים שלא הלכו שבי עדיין אחרי הפוקימון, כמובן, פוכרים ידיים מול הטירוף שפוקד את השחקנים. "אנשים צריכים להבין שזה רק משחק", אמר בתסכול סמל ריץ' אטון, שוטר מקליפורניה שהיה מעורב במקרה בו נפלו שני שחקנים מראש הצוק. "זה לא שווה את החיים שלך. אף משחק לא שווה את החיים שלך".

גם שחקני הפוקימון הנלהבים ביותר, מן הסתם, יסכימו בין רדיפת פוקימון אחד לשני שהחיים שלהם שווים יותר מ'פוקימון גו'. אבל מעבר לעובדה שמשחק אובססיבי כבר הוכח כמסכן חיים – האם המשחק הזה, חדשני ככל שיהיה, שווה בזבוז של החיים? שווה הקדשה של שעות ארוכות, של לילות וימים, כמו שיותר מידי אנשים עשו בשבועות האחרונים?

אנחנו חיים בעולם שמחפש תמיד את הריגוש הבא. 'פוקימון גו' מספק את כל האלמנטים הדרושים: אתגר, מרדף, הישג. אבל כמה תחושת הישג כבר אפשר לשאוב מכך שהצלחנו בלכידה וירטואלית של דמות אנימציה וירטואלית? אפילו כשהצלחנו שלא להיתפס במשחק מחבואים בילדותנו, הייתה יותר ממשות להישג הזה.

לפני יומיים, הפך ויראלי ברשת שלט חצר שניסח אזרח קנדי, תושב וונקובר, שנקעה נפשו מציידי הפוקימונים שפולשים לחצר שלו בלי רשות. בשלט הוא כתב כך: זוהי חצר פרטית לשימושם של דיירי הבניין בלבד, והיא אינה מיועדת למרדף אחרי פוקימונים. מצאו לכם חיים ושמרו מרחק מהחצר שלי. כל עניין צייד הפוקימונים הוא הדבר המטופש ביותר שראיתי אי פעם, והנה כמה מהדברים המטופשים שראיתי בעבר:מכנסי שרוואל לגברים, פפסי קריסטל, קפיטליזם מוחלט, הנשיאות של ג'ורג' ו. בוש. בהמשך הרחוב, מעבר לפינה, יש פאב. לכו לשם, ותחשבו ברצינות על הבחירות שאתם עושים בחיים.

את העצה הזו, בלי קשר לפאב, כדאי לכולנו לאמץ. תמיד טוב לעצור ולחשוב על הבחירות שאנחנו עושים בחיים – גם על בחירות שנראות, במבט ראשון, שוליות לגמרי. אז לפני שאתם רצים ללכוד פוקימונים, או לפני שאתם מאפשרים לילדיכם סמארטפון פרוץ, תחשבו טוב האם לא ההיפך מתרחש כאן: האם זה לא אתם שמניחים לפוקימונים ללכוד אתכם?