דבר תורה לפרשת פנחס: קנאות בטהרה

הקדוש ברוך הוא שלח את שמואל הנביא, שיצווה את שאול המלך להשמיד את העם העמלקי ולא להותיר ממנו שריד. בני ישראל ניצחו בקרב, אולם שאול עבר על ציווי השם והשאיר את מלך עמלק חי, ובנוסף, הוא חמל על הצאן והבקר והשאירם בחיים. בעקבות כך, הודיע שמואל לשאול: "קָרַע השם אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם, וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" (שמואל א, טו). החל מרגע זה אתה לא מלך.

בתוך דברי התוכחה, אמר שמואל לשאול כך: "וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל השם, וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי השם" (שמואל א, טו, י).

פסוק זה מורכב משלוש תוכחות: א. למה לא שמעת בקול השם. ב. ותעט אל השלל. ג. ותעש הרע בעיני השם.

החלק הראשון – "ולמה לא שמעת בקול השם", מובן מאוד. שאול נצטווה להכרית את זרעו של עמלק ולאבד את רכושו, ובפועל הוא לא מילא את הצו האלוקי עד הסוף. החלק השני – "ותעט אל השלל", מובן אף הוא. שאול הותיר את צאנם ובקרם של העמלקים. אולם החלק השלישי – "ותעש הרע בעיני השם", לא כל כך מובן. איזה רע אקטיבי עשה שאול? לכאורה שאול לא עשה רע באופן אקטיבי, אלא הוא חטא רק ב"שב ואל תעשה", בכך שהוא לא מילא את דבר השם עד תום. מהי אם כן התוכחה "ותעש הרע בעיני השם"?

מי ששואל שאלה זו הוא ה"חפץ חיים" ("חפץ חיים" על התורה, לפרשת זכור).    

התשובה היא כזו: כל מעשה של הריגה, עשוי להשחית את הנפש ולהוליד בה נטיות של אכזריות ורוע. אבל אם הוא מעשה הנעשה על פי השם כפי דקדוק ההלכה ובכוונה ראויה, אז ציווי השם מגן וסוכך על נפש עושה המצווה ומשמר את טהרת נפשו. דוגמא לדבר ניתן לראות בפרשת עיר הנידחת, שהקדוש ברוך הוא מבטיח למי שמשתתף בהריגת אנשי עיר הנידחת – "ונתן לך רחמים" (דברים יג, יח). הקדוש ברוך נוטע בנפש האדם רחמים יתרים, אם הוא עושה בציווי השם מעשים הנוגדים לכאורה את רגש הרחמים, וכפי שמבאר שם ה"אור החיים" הקדוש (יום פטירתו ט"ו תמוז).

אולם, המשנה מן המטבע שציווה עליו הבורא, ולו במעט, ממילא נחשף שהמניע שלו הוא לא רצון השם לבדו, אלא התערבו והתמזגו במעשיו כוונות זרות כלשהן, נגיעות ונטיות אישיות. מעשה של שפיכות דמים שלא נעשה במדויק על פי רצון הבורא, בהכרח מכתים את הנפש. או אז, אכן מוטבע על מעשהו של ההורג החותם המגונה של "ותעש הרע בעיני השם".

בעצם העובדה ששאול שינה מעט מציווי השם, יש כתם גם על המעשים שהוא כן עשה על פי ציווי השם, משום שהתברר שהוא פעל באופן כללי מתוך נגיעות אישיות.

פרשת פנחס מעוררת בכל פעם את הנושא של קנאות לכבוד שמים. שאול המלך לימד אותנו, שיש להיזהר מאוד במעשים מעין אלו, אל לנו לערב נגיעות אישיות ועלינו לסנן שוב ושוב את מחשבתנו בטרם ניגש לעשותם.

אל לו לאדם לקנא לכבוד שמים, אם הוא לא בטוח בעצמו שאכן הוא פועל רק לכבוד שמים.

נקודה למחשבה.