בתוך אוהלך, אילו רוחות ינשבו לתוכו?

הרצון לְנָכֵס לעצמך, מה ששייך לאחרים. הוא תאווה רגעית, הניתנת לשינוי. בעלי החיים שכאן. יתנו לך לשיר, שירה אחרת.

מה טובו אהליך יעקב, על שראה פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה (רש"י).

שוב התמקמת מחדש, באוהל שבניתם. ארגנת כבר את חפציך. ואת מסיטה את הוילון, הסוגר את פתח האוהל. ידיך המבוהלות, ממהרות להגיף אותו בחזרה. מתברר שהאוהל שנמצא מולכם. מיקם את פתחו, מול פתחכם. בתחילה, המצב לא נוח. אך אט אט, הסקרנות שבוערת בך, מפתה אותך. להציץ מבעד לחרך צר, לעבר האוהל השני. עיניך עורכות סקירה מהירה. על הפריטים, כלי הנוי והרהיטים. ולא נעים לומר. אבל כן, גם על הדמויות שמסתובבות שם. את לא פוסחת. מוחך כבר מתחיל, להריץ סידרת מסקנות. והנה הוא מגיע, בלי הזמנה כמובן. הולך על גחונו, מקשקש בזנבו. ופוער את פיו הגדול, לבלוע את כל מה שרואה. נְחַשׁ הַחֶמְדָּה, נכנס לליבך הקטן, החמוד והחומד דברים לא לו. והוא כואב ומציק. איזה חרב, תשלפי בידך למולו?

1. בעלי הכנף חולפים לידך, ובכל מקום. הציוץ שלהם, נשמע מכל פינה. בלק בן צפור היה. מכשף גדול, שביצע את קסמיו. בעזרת צפור, הקרויה ידוע. ידיעות מיותרות, הם הבסיס ומצע למיקסמי שווא. אל תתני לעוף השמים, המוליך את הקול. להיכנס אל תוך ביתך. הוא רק ילכלך ויטנף את חדרייך. סגרי את המסך. גלגלי את הוילון או שני את הפתח, לכיוון אחר. מה שהעין לא רואה, והאוזן לא שומעת. גם הלב לא חומד

2. עיני הבָּקָר המתעגלות לעברך, ולכל צד. אולי לא יודעות, להביט לכיוון הנכון. בעל העקידה מסביר. שדרכו של השור, בשעה שהוא מלחך העשב. הוא משרבב לשונו, למרחק ולצדדים. אילך ואילך, ומה שלפניו אינו אוכל. אל תלחכי את כל סביבותיך. כלחוך השור, את ירק השדה. ראי, מה יש באמתחתך ולפניך. לו ה', היה פותח את פי הארון שלך. הוא כבר היה מספר, על השפע שעובר במדפיו. התמקדי באוצרותיך. והודי בהם ועליהם.

3. נעירת החמור, תנער אותך כליל. בלעם חובש את אתונו. וה' קוראו רשע, כבר קדמך אברהם, שחבש את חמורו. מה ההבדל בין השנים? השוני הוא, במה שאת חושבת. כשידך חובשת את חמורך. מה הסיבה שבגללה, את רוצה את החמור-החומר הזה? האם קנית מעיל פרווה, כדי לחמם עצמך. או לקרר, את ליבה של האחרת? אם חשקה נפשך, בחומריות כלשהי. הטי אותה לכיוון הרצוי. עשי בגשמיות, את רצון ה'.

4. זינוקו של מלך החיות, על טרפו. היא סמל יומך. הן עם, כלביא יקום. וכארי יתנשא. את מתגברת, כל כך הרבה פעמים, מול אתגרי החיים. וחוטפת זכויות. גם הפעם, זנקי לעבר הטרף הנכון. ר' אליעזר מפאפו, ממליץ לך. חִמְדִי חוכמה, תבונה ומדות טובות. 42 קורבנות, שהקריב בלק. זיכו אותו, בצאצא כדוד. אַתְּ, שתמיד, צדה בליבך. בינה ותורה. ומגישה אותם בקביעות, כמנחה לפני האלוקים. תזכי, בנחלה ללא מיצרים.

יהי רצון, שתשכון השכינה הקדושה בביתך. ורוחות החוכמה והמידות הטובות, ינשבו במעונך. ותינשא מלכותך. ברוכה תהיי.

המאמר נכתב לע"נ בת דודתי רבקה ג'ני סופיר ע"ה

יעל עט לוי היא מרצה ויוצרת. כתובת המייל - 8400398@gmail.com