השמש החלה שוקעת, והחתן, הכלה והנוכחים מיררו בבכי והתייפחו בקול חנוק

הסיפור המרגש הבא הובא בעיתון 'יתד נאמן', והוא מובא לפניכם. מן הסיפור נראה עד כמה גדול כוחו של הרהור תשובה של יהודי, גם ברגעיו האחרונים לפני מותו.

"לכבוד עורך המדור, שלום רב. נתקלתי במדור מיוחד זה והחלטתי לכתוב לך סיפור אישי מרגש במיוחד, לזיכוי הרבים. אני כותב אותו ודמעות עולות בעיני, עת אני נזכר בכל הפרטים.

"המעשה אירע לפני פחות משנה. בשעת לילה מאוחרת קיבלתי שיחת טלפון מיהודי יקר, ידיד קרוב ואוהב חסד. לפי קולו הבהול הבנתי שיש כאן משהו דחוף. 'סע כעת לתל השומר', ביקש ממני. 'במה מדובר?' התעניינתי, והוא השיב: 'במחלקת טיפול נמרץ שוכבת אישה מבוגרת חולה מאוד, אך צלולה בדעתה. מצבה הידרדר והיא סובלת מכאבים עזים ביותר. הרופאים החליטו בהסכמת ביתה השוהה לידה, לתת לה מנות מורפיום לשיכוך הכאבים, אך הודיעו כי המינון החזק של התרופה יביא לטשטוש מוחלט ואיבוד צלילות הדעת.

"הבת שוחחה על כך עם אמה ושאלה אותה: 'אמא, האם יש לך בקשה מסוימת שאת רוצה כעת לבקש, בעוד דעתך צלולה?' האם השיבה: "'כן. אני רוצה שיבוא רב לברך אותי. זו הבקשה האחרונה שלי והיא חשובה לי'.

"הבת, לצערנו עדיין אינה שומרת תורה ומצוות ולא הכירה רבנים, מלבד אותו יהודי. 'אתה יהודי חרדי שומר מצוות', אמר לי הידיד, 'לכן אני מבקש ממך שתיסע במהירות אל האישה החולה, כיוון שהרופאים מעכבים את הטיפול הרפואי עד הגעתך'.

"עזבתי הכל ונסעתי מהר לתל השומר", מספר הכותב במכתבו. "בדרך יצרתי קשר עם הרב שלי, עמו אני נוהג להיוועץ בכל דבר, ושאלתי אותו מה עלי לעשות ומה לומר לאישה השוכבת על ערש דווי. הרב השיב לי כי 'כידוע אין ערוך אפילו להרהור תשובה של אדם לפני פטירתו, לכן תשתדל מאוד להוביל בחכמה למצב שהיא תזכה להרהורי חרטה ותשובה. הוא ייעץ לי להציע שהסובבים יבקשו ממנה סליחה בשם המשפחה, לאחר מכן היא תבקש מהם, וכך להציע לה לבקש סליחה מרבש"ע, לומר עימה 'שמע ישראל', ואם תצליח, גם את פסוקי הווידוי".

"הגעתי למחלקה בביה"ח", ממשיך היהודי בסיפורו. "קידמו אותי ריח חריף של תרופות וזמזום חרישי של מכשירים שונים. ליד מיטת החולה ניצבו הבת, ובנה, צעיר חילוני. הם הביטו עלי כאילו נפלתי מכוכב אחר, כשהם לא מבינים בדיוק את המתרחש. למרות זאת הם שיתפו פעולה, מתוך כבוד לבקשתה האחרונה של הסבתא.

"הקשישה החולה שמחה מאוד על הגעתי. היא ביקשה שאברך אותה. לאחר הברכה, הצעתי לבת ולנכד שבשעה חשובה ונשגבה כזו כדאי להם לבקש סליחה מאימם בשם כל המשפחה. הסבתא כמובן הביעה סליחה מוחלטת. בשלב זה אמרתי לה, ודאי שהמשפחה אוהבת אותך מאוד, למרות זאת כדאי ברגעים כאלו לבקש גם סליחה, לשמוע את הסליחה האדיבה ושאינם מקפידים כלל. היא נענתה ואז סיפרתי לה עד כמה ברגעים כאלו נמצאים קרובים להקב"ה, כאשר השכינה שורה למראשותיו של חולה, ועל כן כדאי לה מאוד לבקש סליחה תוך הבעת חרטה מד' יתברך.

"ניכר היה עליה המכאוב הגופני בו הייתה שרויה. מתוך הסבל החלה להוריד דמעות ופנתה לריבונו של עולם בבקשת סליחה וחרטה. הבת והנכד עמדו מהצד דומעים אף הם, בפליאה עצומה עד כמה ניתן להתקרב לרבש"ע, גם ברגעים האחרונים של החיים בצלילות הדעת. בדקות שלאחר מכן היא אמרה עמי 'שמע ישראל' ואת פסוקי הווידוי, ולבסוף ביקשה שוב ברכה", מספר היהודי את שאירע במעמד זה.

"לפתע, פנתה החולה לביתה ונכדה וביקשה מהם נרגשות שיתקרבו לבורא עולם וייטיבו את דרכם, כשעיניה אדומות וספוגות בבכי חרישי. לאחר מכן נפרדה מביתה ונכדה, ואני יצאתי מביה"ח, עם לב שבור, אך עם סיפוק רב על הצלת נפש יהודי.

לא תיארתי לעצמי מה צפוי עוד להתחולל", כותב היהודי. "חלף שבוע, ועוד שבוע. חודש ימים, וכמעט שכחתי מהסיפור. יום אחד מתקשר אלי אותו יהודי שביקש שאלך לביה"ח. 'אתה זוכר שנסעת לתל השומר לחולה המבוגרת?', שאל. 'כן, ודאי', השבתי. 'היא נפטרה לפני שבועיים', אמר לי ידידי. 'וכעת אני מתקשר אליך עם בקשה נוספת: ידיד אחר שלי, שביתו עומדת להינשא לנכד של אותה קשישה שהיה איתך בביה"ח, פנה אליי. הנכד הזה סירב עד לאחרונה בשום אופן להינשא כדת ישראל, חרף רצונה של משפחת הכלה. הוא לא הסכים שיופיע רב בחתונה לסדר חופה וקידושין ולא היה עם מי לדבר. לאחר מה שאירע עם הסבתא ברגעיה האחרונים, הוא מבקש שרב יחתן אותו, והוא מעוניין לקבל הדרכה ראויה כפי ההלכה לקראת החתונה, אבל רק על-ידי הרב שהיה אצל הסבתא בבית החולים... משימה נוספת מוטלת עתה לפתחיך', אמר לי אותו בעל חסד.

"הייתי מופתע לחלוטין", מספר הכותב. "כח הניצוץ היהודי שחלחל בקרבו של הנכד, מציל את המשך שלשלת הדורות בקרב המשפחה הזו, שיהיו דורות כשרים והגונים.

"כך מצאתי עצמי בשבועות הקרובים נוסע להדריך את החתן הצעיר, שהחל במקביל להיכנס למסגרת תורנית למשך מספר שעות מדי יום, כשאור התורה ממשיך ומשפיע על אורחות חייו. גם הכלה זכתה לקבלת הדרכה והכוונה על-ידי אשתי, אשר קישרה אותה עם רבנית חשובה, לקראת בניית בית כהלכה בישראל.

"לאחר תקופה קצרה הגיע יום החתונה. בשעת אחה"צ נסעתי לעבר אולם אירועים מפואר במרכז הארץ, לערוך חופה, לראשונה בחיי. יחד עימי הבאתי רב הבקיא בהלכות סידור קידושין, ונעמדנו תחת החופה המפוארת", מתאר הכותב את יום החופה.

"היה זה יום שרבי. השמש החלה שוקעת ונצנוצי כוכבים כבר נצפו ברקיע. מצאתי עצמי עומד מול קהל שאיני מכיר, מלבד החתן ואמו, מבקש לשאת דברים לפני עריכת החופה והקידושין.

"דיברתי בהתרגשות רבה. סיפרתי לבני המשפחה שרובם לבשו כיפות לבנות חד פעמיות, את כל מה שאירע עם הסבתא בבית החולים, את בקשתה האחרונה וכיצד ניצלה את הדקות האחרונות בחייה בצלילות הדעת לשוב ולהתקרב לריבון העולמים. על כך שבזכות דמעותיה של הסבתא על ערש דווי היא זוכה שנכדה נישא כדת וכהלכה והצאצאים יהיו כשרים.

"למרות החום המעיק, נדמה היה כביכול ירד גשם בקרב הקהל. המבוגרים שבהם לא הצליחו להתאפק והתייפחו בקול חנוק, החתן והכלה מררו בבכי כבוש, וגם אני הזלתי עמהם דמעות התרגשות", מספר הכותב בסערת רגשות.

"גם כעת שאני כותב לך אותו, אני בוכה מהתרגשות", מסתיים הכותב את מכתבו המרגש. "אני מודה לד' שזכיתי להיות שליח למעשי חסד כה מופלאים, בסיום שירת חיים של סבתא יהודייה, ובתחילת צמיחת חיים בהקמת בית בישראל, בזכות אותו ניצוץ יהודי שאינו כבה לעולם, בזכות בקשה של סבתא יהודייה על ערש דווי. בזכות מעשה חסד".