מצפים לישועה? פנחס מלמד אותנו איך להתגייס למערכה על נפש האומה

מרוץ הדרמות שמספקת הזירה הבינלאומית, עשוי לסחרר כל בן אנוש העוקב אחר ההתפתחויות. בטרם יבש הדיו (הדיגיטלי...) על המהפכים בבריטניה ובאיחוד האירופי, בטרם שקט הלב מהדיווחים המזעזעים על ארועי צרפת, כבר מוסבת תשומת הלב לנסיון ההפיכה בטורקיה והשפעתו הבינלאומית... ואם שכחנו משהו באמצע – גם זו השפעה של הקצב המסחרר. ואולי משעת כתיבת השורות עד פרסומן עוד נכונו לנו ארועים דרמטיים – מי יתן ויהיו לטובה...

החפץ חיים כבר הבהיר בשעתו, כי הקצב המואץ של ההתפתחויות הבינלאומיות כפי שהיה בימיו – ולא התקרב לזה שבימינו – מעיד על התקדמותנו אל אחרית הימים, הקדוש ברוך הוא מאיץ תהליכים כדי לסיים את מלאכת המחשבת שתביא את העולם לאכזבה מכל האלילים ולהכרה בא-ל אחד. ואכן, מאז ועד היום קרסו עוד אלילים רבים. הסוציאליזם והקומוניזם שבישרו צדק לעולם וכבשו את לב רבים, איכזבו ואף התמוססו. הקפיטליזם אף הוא לא מביא איזון וצדק אם כי גם בלעדיו אי אפשר. אליל הדמוקרטיה והצדק החברתי כמו גם ההומניזם שהעולם סגד לו מזה כמה עשורים מתנפצים מול האלימות האיסלמיסטית המנצלת לרעה את הפתיחות והשויון. בקיצור קריסת מערכות שאף אחד לא יודע איך לצאת ממנה.

ניפוץ כל האלילים והרגשת חוסר האונים הינם תהליכים לקראת הסוף, שיחד עם מרכיבים נוספים עתידים להביא אל העולם המתוקן של אמונה בא-ל אחד, ולעתיד של שלום וצדק בימות המשיח והגאולה השלמה.

השבר והחזון

שבת זו בה נקרא את פרשת פנחס, הינה גם צום שבעה עשר בתמוז נדחה. היום י"ז בתמוז מזכיר לנו את הגלות ואת האבל, ו'פנחס' – לדעת האומרים שהוא אליהו הנביא – ועתיד להיות מבשר הגאולה - מזכיר לנו את הצד של התקוה, ואת חזון העתיד. במובן מסויים מופיע כאן בשילוב של התאריך עם הפרשה שורש הגלות עם בשורת הגאולה.

ביום י"ז בתמוז שבר משה את הלוחות בעקבות חטא העגל, החטא ההיסטורי ששינה את מצב האומה ומצב האנושות. מיד לאחר מתן תורה בו נתקנה האנושות מהחטא הקדמון של אדם הראשון, נפלו שוב ממדרגתם. על כך נאמר הפסוק 'אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם' – באשר הייתם אמורים להחשב כמלאכים ולהיות בני אלמות, אולם לאחר שחטאתם 'אכן כאדם תמותון'.

כאן התחילה דרכו הארוכה של עם ישראל, דרך הנסיונות וההסתבכויות, גלויות והשמדות, עליות ונפילות – דרך שאנו מצפים לסיומה הטוב.

שבט איכפת לי

באותם ימים קריטיים שלאחר חטא העגל הצילו את המצב בני שבט לוי שבצעו את גזר דינם של עובדי העגל, ללא התחשבות בקירבה משפחתית או בכל שיקול אחר, הם שימשו כאן כחיילים נאמנים המקנאים את קנאת המלך. על כך נאמר בפרשת וזאת הברכה בברכת משה הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־ בָּנָ֖יו לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ  (דברים פרק לג פסוק ט). בכך שיככו את חמת ה' והעונש על חטא העגל רוכך בעזרת תפילותיו של משה.

במקביל, בפרשה הקודמת מופיע שוב פנחס נציג שבט לוי ושם קץ לבזיון ולחילול ה' שבפריצות המתחוללת לעיני כל העם, הוא מסכן את עצמו ובכך משיב את חמת ה' כאמור בפרשתנו פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי.

הווה אומר שבט לוי משמש לכאורה כמשמר המלך העומד בפרץ כנגד מרידות ופריצות גדר, והוא נראה במבט ראשון כמייצג את הקנאות והקיצוניות, אולם דוקא הוא זה שזוכה להיות מציל האומה ובעקבות כך גם איש השלום ומבשר הגאולה. 'לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם'.  

פנחס זוכה להיות מבשר הגאולה, מכיון שמעשיו נובעים מאהבת העם ואהבת השם, השלום באישיותו בין הלוחם הקנאי לאיש הבשורה הוא הסמל לשלמות ולתיקון.

מה שעלינו ללמוד מפנחס ומשבט לוי בהתאמה לכלים המתאימים לתקופתנו זו האיכפתיות והנכונות להתמסר. כל יהודי שאיכפת לו צריך להיות שותף למערכות על נפש העם בכל מיפגש ובכל הזדמנות בדרכי נועם ובאהבה, ומי שאינו יכול לעשות זאת בעצמו צריך לסייע לאחרים הפועלים.

וכיתתו חרבותם למקלדות

כיום גם מלחמות מתנהלות דרך הסייבר, וגם מלחמת תיקון העולם מוצאת את כלי הנשק שלה בשימוש בתקשורת הממוחשבת –והויזואלית – ומחליפה את הרומח ואת החנית. ארגוני קירוב גדולים כמו 'הידברות' ואחרים, וגם יחידים בעלי יכולת, מנצלים את הכלים הללו שכשם שסכנתם רבה כך יכולת השפעתם לטובה רבת עוצמה, והם מהוים כלי נשק הן בהפצת האמת והן ביצירת דעת קהל.

האוירה התרבותית המעודדת הידברות ופתיחות מזמנת לחלק מאיתנו הזדמנויות נוספות להשפיע, רבים בשדרות העם מצפים לחברותות ולבני שיח תורניים, רבים מגיבים בחיוב לכל הארת פנים ופתיחת הלב.

כשנתחיל לצפות לישועה באמת, נתגייס גם אנחנו למערכה על נפש האומה – כל אחד בכלים העומדים לרשותו.

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.