אזריה בדוכן העדים: "חשבתי על ילדי חברון שנמצאים בסמוך"

היום (ראשון) החל שלב ההגנה במשפטו של החייל היורה. אזריה עלה על דוכן העדים ונחקר בעיקר על ידי סנגוריו. ביומיים הבאים צפוי אזריה להיחקר חקירה נגדית על ידי התובע הצבאי במשפט.

בפתח הדיון הבוקר ציין התובע הצבאי עו"ד נדב ויסמן, כי "ביום שלישי האחרון קיבלנו מכתב מסנגוריו של אזריה שבו נטען כי עלו בזכרונו דברים חדשים ובראשן הטענה שבשטח המ"פ סטר לנאשם". ויסמן הוסיף כי "זוהי ההתפתחות הלפחות הרביעית של גרסת הנאשם וכמובן שנתייחס לזה".

לאחר דבריו אלו, החל אזריה בעדותו. הוא סיפר כי שאף לשרת ולתרום כמה שיותר למדינה. "השאיפה שלי היתה להיות כמה שיותר קרבי, הבנתי שאני הולך לעשות שלוש שנים בצבא, רציתי להיות הכי קרבי שיש במטרה לתרום כמה שיותר למדינה", אמר. "הלכתי לגיבוש בשייטת 13 אבל לא עברתי. ביקשתי לשרת בחיל רגלים והתקבלתי לחטיבת כפיר. שמחתי מאוד, הייתה לי מוטיבציה מאוד גדולה".

בעדותו, סיפר אזריה כי לפני הגיוס סבל מבעיה בברך, אך למרות זאת התגייס לשירות קרבי. "במהלך הטירונות הכאבים שהיו לי בברך התחילו להופיע שוב. סבלתי מזה הרבה. הייתי כמה פעמים בבדיקות. הציעו לי לרדת מתפקיד לוחם, סירבתי".

אזריה סיפר כי גדל ברמלה - עיר מעורבת, וחונך לכבד כל אדם באשר הוא. "יש לי חברים יהודים, ערבים ונוצרים. אין הבדל ביניהם. גדלתי ברמלה - עיר מעורבת. הסתכלתי תמיד על אדם באשר הוא אדם. גדלתי בבית ערכי ומוסרי שבו למדתי לאהוב את כולם. פעם נתתי אוכל לילד פלסטיני בחברון מהחמגשית שלי. דאגתי לאוכל ולמים לעציר פלסטיני שעליו שמרתי והוא הודה לי".

אזריה תיאר את המקום בו אירע הפיגוע. "חברון זו עיר חמה, הלחץ שם גדול, יש מתח באוויר. בייחוד בתל רומיידה יש מתיחות בין יהודים וערבים. חיים שם בפחד", אמר. "בגזרה המבצעית, המחסנית צריכה להיות בפנים והנשק מוכן לתפעול. החיכוך שם משמעותי ואתה נתון לסכנות. בעיקר בתל רומיידה, אתה לא יכול ללכת שם כמו בתל אביב. יש אווירה תמידית של פחד, בלילות כשאתה ישן אתה שומע יריות ופיצוצים".

אזריה התייחס לתקרית הירי. "בחסם ג'ילבר, שבו אירע הפיגוע היינו עמוד הגנה. עמדנו שם כדי לנטרל אירועי פח"ע. בתדרוכי מוצב דיברו איתנו על פתיחה באש מול אמצעי, כוונה ויכולת ועל אירועי סכינאות. באחד מתדריכי המוצב, אחד המח"טים הנחה להיות ללא התקן הבטיחות בבית הבליעה של הנשק בעמדות מסוימות בגלל רמת החיכוך בהן". בהקשר זה, הוסיף אזריה כי כשלושה שבועות לפני אירוע הירי, מפגש שבו המח''ט הציג התראה חמה של השב"כ על הכוונה של החמאס לבצע "פיגוע איכות" בגזרת חברון. "פיגוע איכות זה פיגוע שיכול להיות מטען, חגורת נפץ, סכינאות, או פיגוע משולב".

"אני מזהה שהוא מזיז ידיים וראש", סיפר אזריה והדגים תנועת יד החוצה. ''הלכתי להביא את הקסדה שלי מהמקום שבו טיפלתי באופיר (החייל שנפצע קל באירוע). אני מסתובב וחושב על ההתראה ועל העדלאידע של ילדי חברון, אני מזהה את המחבל מזיז את היד, נראה חשוד, מבין שזה אותו פיגוע איכות. אני דורך את הנשק, נכנס למצב, צורח לאנשים אדישים ושאננים, נכנס בין כוונות, צורח 'זוזו זוזו' ויורה במחבל כדור אחד לכיוון הראש, על מנת לנטרל אותו ולהציל את החיים של האנשים שנמצאים בזירה".

אזריה סיפר שהיה "ללא שעות שינה בכלל וכל הזמן בכוננות מתמדת. לא היה זמן לדבר עם המשפחה והחברה". אזריה המשיך להאריך בתיאור הלחץ שהיה נתון תחתיו. "הרגשתי שקיבלתי משימות מעבר למה שהייתי אמור לעשות. היה עליי עומס רב בגלל שקוטעים לי את רצף המשימות כחובש פלוגתי. הרגשתי שתמיד מחפשים אותי, שאין פתרון, אומרים 'אלאור יכול לעשות את זה'. הפילו עליי תפקידים של חיילים פשוטים במחלקה שתמיד אני בכוננות מתמדת. הרגשתי שאני פתרון טוב להכול מבחינת מפקדיי".

יצוין כי הבסיס שעליו נשען צוות ההגנה, עורכי הדין אילן כץ ואייל בסרגליק, הוא תחושתו של אזריה שהובילה אותו לבצע את הירי במחבל. המטרה תהיה לשכנע את השופטים שגם אם אזריה שגה, ההחלטה שלו נבעה מעיקרון מרכזי בהוראות הפתיחה באש: תחושה של חייל כי נשקפת סכנה לחייו או לסובבים אותו משאירה מרחב לשיקול דעתו להפעיל כוח קטלני כדי לנטרל את האיום.

לצורך הוכחת טענה זו, יעלו על דוכן העדים מספר קצינים בכירים במילואים, שיספרו על המציאות המורכבת בזירה חיה שבה יש מחבלים חמושים, שמובילה חיילים להחלטות רגעיות. בהגנה טוענים כי גם אם בהמשך, ההחלטות מתבררות כשגויות, בזמן אמת הן היו מחויבות המציאות.