עדן הראל לא מתנצלת על החזרה בתשובה, וזה ראוי להערצה

יש משהו בדיסוננס של אמנים בעלי תשובה, כאשר הם מתראיינים לתקשורת החילונית. הכתבים מגיעים לראיין אותם עם מטען תרבותי-ערכי שונה, ומסתכלים עליהם בעין ביקורתית למדי. ברוב המקרים המחשבות האלה לא יקבלו ביטוי על סט הצילומים, אבל ברוב המקרים הכתבים החילוניים יתהו בינם לבין עצמם, איך אותם אמנים עזבו את תענוגות העולם הזה לטובת דברים פעוטים, כמו משמעות אמיתית לחיים, נניח.

קשה שלא לקלוט את המתח המובנה הזה בראיונות שנערכו עם כמעט כל אמן – החל משולי רנד ועד נועה ירון. לרוב מדובר באנשים עם אנרגיות טובות מאוד לקירוב, אבל מול המצלמות כאילו אסור להם לבטא את זה, פן ייחשבו חלילה למיסיונרים ולציידי נפשות, ובכך ירימו להנחתה עבור עיתונאים זועפים שינזפו על מתן הבמה לטובת החזרה בתשובה, רחמנא ליצלן.

אני כמובן לא שופט את אותם אמנים. גם כשאני עבדתי בתוככי התקשורת החילונית, ידעתי שלא בריא להחצין את תהליך התשובה, את האמונה ואת ההבנה שעליי לנצל את הבמה לדברים חיוביים (ולא לקידום תרבות ההבל והריק). אבל כשצפיתי בראיון עם עדן ועודד מנשה, שבמקור שודר בתכנית "אנשים" בערוץ 2, לא יכולתי שלא להתפעל מעדן הראל. אמנם היו פה ושם התחמקויות ועמעום של הדברים, אבל בגדול – הרגשתי שכבעל תשובה, היא מייצגת אותי בגאווה.

עדן אמנם לא החצינה באופן משמעותי את הרצון שלה לראות עוד ועוד יהודים מקבלים כיוון יהודי יותר לחייהם (הגדרה עדינה, כן?), אבל היא גם לא התנצלה. היא לא הסתירה את האנרגיות הטבעיות שלה, לראות אנשים שעושים את המסלול שעשתה בעצמה. היא הודתה שהיא מתביישת בכך שעדיין יש להם טלוויזיה בבית. היא אמרה במפורש את הביטוי שרבים חוששים ממנו "חזרתי בתשובה", דיברה באופן ברור על שמירת הנגיעה, לא הסתירה את החיוך מדושן העונג כשעודד אמר "אין מצווה שאני לא עושה", וכשעודד אומר לה שיש אנשים שחזרו בתשובה בגללה, היא עונה "אשרינו ומה טוב חלקנו". אין מה לומר, ראיתי והתמוגגתי. סוף סוף מרואיינת דתייה שלא מרכינה ראש מול הכתב החילוני שבא לביתה עם קורטוב של התנשאות, אלא שידרה לו בבירור "כן, זו אני, וטוב לי עם זה".

בעיניי, אדם שחזר בתשובה והבין את מהות הקיום לחייו – פשוט חוטא לתפקידו בעולם אם הוא לא אכפתי כלפי אנשים אחרים, ואם הוא לא מנסה להעביר אליהם את אותן תובנות. אז נכון שמול המצלמות והתקשורת המאוד חילונית-בורה-תלושה-מרוחניות-זחוחה-ונהנתנית, קצת קשה לומר את מה שבאמת מרגישים, ולפעמים אפילו בלתי אפשרי. אבל הפעם אני מרגיש שעדן הראל קידמה את כל בעלי התשובה צעד אחד נוסף. פחות התנצלויות, יותר גאווה בריאה. וזה פשוט מחמם את הלב, וראוי להערכה גדולה.