כן, אני קטנוני

הבה נעיף מבט אפוא לתמונת המצב העכשווית של חיי המשפחה בעולם הרחב.

מדיווחי המרכז הלאומי לבריאות ולסטטיסטיקה בארצות־הברית, עולה שרק 56% מהבוגרים במדינה נשואים. שיעור הגירושין עלה פי שלושה בשלושים השנים האחרונות, ו-28% מהילדים במדינה חיים במשפחות חד־הוריות. פחות מ־50% מן הילדים גדלים לאורך כל שנות ילדותם ביחידה משפחתית שלמה. למעשה, דומה כי המשפחה היא מושג שחלף ועבר מן העולם...

השפעתם של הנתונים הללו על דורות העתיד מחרידה כל לב: ילדים רבים ממשפחות שבורות, הופכים למבוגרים המתקשים לבנות יחסים קרובים עם הזולת, אינם מצליחים לבנות חיי נישואין יציבים ואינם מחזיקים מעמד לאורך זמן במקומות עבודתם. אין כל מחלוקת על כך, שהאסון הפוקד את כלל המשפחות גובה קרבנות רבים בגוף ובנפש. בני אדם מתהלכים כאובים, משפחות סובלות, וילדים משלמים את מחיר הבלבול של הוריהם.

המחקרים מסכמים ואומרים, שנמצאה רמת מתאם גבוהה בין שיעורי הגירושין ובין רמת שכיחותן של כל הבעיות החברתיות שניתן להעלות על הדעת.

חיי ראווה וקנאה הם היסודות שעליהם בנויים חיי החברה בימינו, ושניהם כאחד מסמלים חוסר צניעות. מנגד, עם ישראל הצטיין מאז ומעולם על "שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה" (רש"י, במדבר כ"ד, ה´). כמובן, המתירנות בחברה שסביבנו יוצרת פיתויים שונים, המהווים מכשול עצום לשלמות המשפחה.

אך, מה לכל זה ולנו, היהודים שומרי התורה והמצוות? הן חיינו מוגנים בתוך הקהילות הפורחות ושוקקות החיים שלנו...

העובדות הללו קשורות גם קשורות. אמנם אנו עושים כמיטב יכולתנו לשמור על עצמנו, אך המתרחש בציבור הכללי בכל זאת משפיע על ציבור שומרי המצוות. עינינו מתפקדות כמו מצלמות, ומצלמות כל דבר שהן רואות. אוזנינו מתפקדות כמו מכשירי הקלטה, ומקליטות כל מה שהן שומעות. מוחנו מתפקד כמחשב משוכלל, המאחסן בתוכו את כל המידע שנקלט, כבור סוד שאינו מאבד טיפה. כל מה שאנו רואים ושומעים נחרת בנשמתנו. כשם שעלינו לוודא שכל דבר מאכל שנכנס לפינו הוא כשר, כך עלינו להבטיח שכל מה שאנו רואים ושומעים הוא "כשר".

יש הטוענים: "אני יכול/ה לראות ולשמוע הכל בלי להיות מושפע/ת". האמת שבטענה זו מקבילה ל"אמת" שבטענה "אני יכול/ה להשתמש בסמים קשים בלא שישפיעו עלי". בראש ובראשונה עלינו להיות מודעים לכוחה העוצמתי של השפעת הסביבה. לאחר מכן, נוכל לעבור לשלב הבא: השמירה על נשמתנו והגנה מפני אותה השפעה.

רבי שמחה וסרמן זצ"ל נהג לומר שהאתגר הקשה ביותר של דורנו הוא השמירה מפני חדירת העולם שבחוץ אל תוך הווייתנו הפנימית. הטכנולוגיה המודרנית המפותחת גורמת לכך שהעולם החיצוני חודר לתוך בתינו, מוחנו ונשמתנו בלחיצת כפתור אחת בלבד. רדיו, וידיאו, אינטרנט, עיתונים, שבועונים, ספרים ולוחות מודעות, הפכו בימינו להיות זמינים ונגישים כל כך, שרק ערנות מתמדת לעוצמת הסכנות תסייע לנו להיות נבונים דיינו כדי להגן על נשמתנו. מבלי שנשים לב, נכנסים לבתינו חומרים גרועים מכיוונים שונים, על פי רוב במסווה תמים עד מאוד.

זהו האתגר של דורנו: להתרחק כמטחווי קשת מההשפעות הרעות האורבות לנו על כל צעד ושעל, ואין זה אתגר קל כלל וכלל. כבר אמרו האמוראים על ימינו אלה, ימי עקבתא דמשיחא, "ייתי ולא אחמיניה" (סנהדרין צח ע´´ב) - הלוואי שיגיעו, אולם איננו רוצים לראות בבואם ולהתמודד עם הניסיונות שיביאו בכנפיהם! כמו שמסביר זאת הרב דסלר זצ"ל: לקראת הגאולה העתידה "יגיעו [לישראל] הניסיונות הגדולים שפחדו מהם האמוראים באמרם ´ייתי ולא אחמיניה´... ופירש המהר´´ל, שמא לא יוכלו לעמוד בניסיון הזמן ההוא" (מכתב מאליהו חלק ב´ עמ´ 34).

אם חז´´ל חששו עד כדי כך שמא לא יעמדו בניסיונות של ימי עקבתא דמשיחא, מה נאמר אנו הקטנים? כיצד נוכל לעמוד בניסיונות הללו?

התשובה היא, שעל אף הקושי העצום, עצם העובדה שאנו הם אלה הנאלצים להתמודד בפועל מול הניסיונות הללו, היא־היא ההוכחה לכך שנוכל גם נוכל לעמוד בהם. כלל ידוע הוא, שהקדוש ברוך הוא לעולם אינו נותן לאדם, או לדור, ניסיון ואתגר שלא יוכלו לעמוד בהם. "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע´´ז ג´, ע´´א). כל הדורות ירשו את הגנים הרוחניים של אברהם העברי, שנקרא כך בשל העובדה שהעולם כולו עמד בצד אחד והוא מהעבר שכנגד. בני העם היהודי ניחנו ביכולת לעמוד בלחצים של החברה. עלינו לדעת ולהאמין שיש בידינו הכוחות לעמוד במשימה, ובסייעתא דשמיא אכן נעשה זאת: נבחר שלא להיות מושפעים. לשם כך ניתנו לנו גדרים הלכתיים ברורים, ולשם כך נשתלו בכל דור גדולי תורה שמהוראותיהם אין לשנות - ההיצמדות לגדרי ההלכה ולהוראות גדולי הדור מעניקה לנו גבולות ברורים המונעים חדירת השפעות פסולות.

* * *

רותי יצאה לסיבוב קניות במטרה לרכוש בגד חדש לחג הפסח הקרב ובא. אחת החנויות משכה את עיניה בשלט זוהר ומאיר עיניים: "מבצע! 50% הנחה על כל החנות!".

רותי נכנסה לחנות והחלה לבחון את החליפות והשמלות שעל גבי הקולבים והמתלים.

ואז היא ראתה אותה.

רותי הייתה פשוט מוקסמת מהסגנון האהוב עליה ומהצבע המושלם. בנשימה עצורה הסירה את הבגד מהמתלה. היא כבר ידעה שתיראה בו נפלא. היא מדדה את הבגד ונעמדה מול המראה הענקית, כשהיא בוחנת את דמותה כאשר הבגד מונח עליה. ממש מקסים, חשבה לעצמה בשביעות רצון... אבל רגע, האם החצאית קצרה מעט מן המותר, או שהדבר רק נדמה לה?

"את נראית נהדר!", החמיאה לה המוכרת בהתלהבות. "ראי איך הצבע שלה מתמזג עם עינייך! בוודאי שמת לב שזו חליפת מותג, והיום תוכלי לקנות אותה בהנחה של חמישים אחוזים מהמחיר המקורי! אפילו לא היית צריכה למדוד אותה, רואים שהיא מתאימה לך בדיוק. לארוז לך אותה?".

"רגע אחד", עצרה אותה רותי בהיסוס, "אינני בטוחה כל כך לגבי האורך".

המוכרת פסעה אחורנית ובחנה את החצאית. "הו, היא מכסה את ברכייך ברווח!", הרגיעה את הלקוחה שלה בביטחון.

"אני רוצה לוודא שאורכה מתאים לאורך התקני", אמרה רותי בפסקנות.

"בבקשה", חייכה המוכרת. אין כל סיכוי שהלקוחה תוותר על מציאה כזו. לא היה לה כל ספק בכך. היא מיהרה להביא סרט מדידה והחלה מותחת אותו לאורך. שתיהן, המוכרת ורותי, עצרו את נשימתן בציפייה דרוכה, מקוות שהכל כשורה. לבסוף הזדקפה המוכרת כשמבע של שביעות רצון על פניה.

"ממש מושלם!", הכריזה בתרועת ניצחון. "החצאית קצרה רק בשני סנטימטרים מהחצאית שעלייך!".

"תודה לך על המאמצים שהשקעת", אמרה רותי בהחלטיות, "אבל לא אקנה חצאית קצרה מן המותר, אף שמדובר בשני סנטימטרים בלבד".

היא החזירה את הבגד למקומו ועזבה את החנות, משאירה מאחוריה מוכרת המומה שאחזה עדיין בידיה את סרט המדידה.

המוכרת אמנם הפסידה עסקה רווחית, אולם הרוויחה רגש של הערצה לאישה יהודייה שהראתה נאמנות ללא סייג לחוקי היהדות, ולא חששה להצטייר בעיניה כקטנונית.

* * *

צניעות מגנה על היקר לנו ביותר. תפקידנו להעריך כראוי את היקר לנו, כדי שיהיה לנו כוח הרצון הנדרש לעמוד מול השפעות זרות. החפץ חיים זצ"ל נהג לומר: התפוח אינו נופל הרחק מן העץ, אולם הדבר אמור רק כאשר אין מנשבות רוחות חזקות. כיום, כידוע, לכולנו מנשבות בחוץ רוחות חזקות, ואפילו חזקות מאוד.

עלינו להבין מה עלולות להיות השלכותיה של הסטייה הקטנה ביותר מן המותר. לאן עלול הוויתור על שני סנטימטרים להוביל?

הדוגמא הבאה תמחיש זאת:

היה זה רגע מתוח אך מרגש ביותר בתחנת השיגור. החללית עמדה להישלח למאדים, והספירה לאחור החלה.

"עשר... תשע... שמונה... שבע...".

הציפייה הדרוכה הורגשה באוויר.

"ארבע... שלוש... שתיים...".

לפתע, בדיוק ברגע המכריע, נקטעה הספירה לאחור. ביטול! לאחר כל ההכנות הממושכות והקדחתניות לא תשוגר החללית למאדים.

"מה קרה?", תהו הנוכחים בקול, "מה השתבש?".

מדעני סוכנות החלל מיהרו להסביר. "החללית נמצאת בסטייה של רבע מיליונית האינץ´. אין מנוס מלבטל את השיגור".

"אתם שפויים?", שאלו בחוסר אמון אנשים שאינם נמנים עם צוות סוכנות החלל. "אתם עומדים לבטל שיגור בגלל רבע מיליונית האינץ´?! הרי כתוצאה מהביטול ייגרם נזק של 27 מיליון דולר! זהו בזבוז נורא של כספי משלם המיסים!".

המדענים גיחכו למשמע הטענה והניפו את ידיהם בביטול. "אתם, שאינכם אנשי מקצוע, ואינכם מכירים את המושגים הבסיסיים של מדע האסטרונומיה, פשוט אינכם מבינים. אילו היינו משגרים את החללית בלי להתחשב בסטייה שנתגלתה היא לא הייתה מגיעה למאדים. מי יודע, אולי הייתה מגיעה לכוכב צדק... סטייה של מיליונית האינץ´ בתחילת הדרך, פירושה סטיית ענק בסוף המסלול!".

* * *

אנו חייבים להכיר בסכנותיה של כל סטייה מן המסלול, ולו הקטנה ביותר. ויתור על שני סנטימטרים באורך, חשיפה פעוטה ביותר של המרפק או של הברך נראית כסטייה מזערית ממש שאינה יכולה להזיק ואף נראית לנו קטנונית, אך, למעשה, נזקה עלול להיות רב ביותר. ראשית, זוהי פריצה מוחלטת של גדרי ההלכה - דבר שהוא חמור בפני עצמו. נוסף על כך, במהלך הזמן, ובהקשר של הדורות הבאים, עלולה סטייה פעוטה שכזו להפוך לפריצת גדר עצומת-מימדים. רבים מאוד מבני העם היהודי נפלו קרבן לסטיות פעוטות כגון אלה. התפרקות המשפחה ונישואי התערובת הפושים הם דוגמה צורבת לאן עלולים להגיע בסופו של המסלול. לעתים הכל מתחיל בוויתור קטן. שני סנטימטרים הופכים לארבעה, אחר כך לשישה ואחר כך לשמונה, וכן הלאה, ומכאן קצרה הדרך גם לסטייה מההלכה בתחומים אחרים - סטייה שסופה מי ישורנה.

הגלות שאנו מצויים בה היום, גלות אדום, מאופיינת בריקנות. לעשו, אבי אדום, לא הייתה תעסוקה מועילה יותר מציד חיות. הריקנות הזאת הובילה אותו לתרבות של פריצות והשחתת המידות.

האתגר שלנו הוא לוודא שלא ידבק בנו שום שמץ השפעה מבני אדום - מהרחוב שלהם, מהאופנות שלהם, מאמצעי התקשורת שלהם, מהערכים שלהם, מהחומרנות שלהם, מאופן הדיבור שלהם, מצורת ההתנהגות שלהם, ובקצרה - מהריקנות שלהם.

זהו הניסיון שלנו.