"אבא, כל כך רציתי שתלווה אותי לחופה"

את המכתב הבא קיבלנו מגולשת בשם חדווה (שם בדוי), ושלא כמו תמיד, היא בחרה לגולל גם את הסיפור (העצוב) שעומד מאחורי המכתב:

"אז זה מכתב שבוודאות לא יישלח לנמען שלו. גם לו יצויר שיהיה לי את האומץ – גם אז לא אוכל, כי פשוט לא הספקתי.

אבא שלי קיבל אותי בגיל 3 בפעם הראשונה, ומאז  נפשו נקשרה בנפשי וכן להיפך.

הוא אימץ אותי אליו באהבה ללא גבול, נתן לי לאורך כל שנות ילדותי ונערותי כל מה שרק היה יכול. בזכותו יש לי בית, משפחה, אחים, אחיות. את מי שאני – הוא זה שבנה באהבה. למרות שלא היה חייב לי מאום.

באייר תשע"ד, כשהייתי בת 17, חלה אבי. המצב שלו לא היה מזהיר. הרופאים לא הפיחו בנו תקוות מרובות, ואם לא האמונה בבורא עולם, אני יודעת בוודאות שלא הייתי שורדת את מלחמת ההתשה הזו.

גופו החסון קיבל את הלמות הכימותרפיה, ההקרנות, הטיפולים הביולוגיים ואפילו פנינו לרפואה האלטרנטיבית. עשינו כל מה שרק אפשר, וגם מה שלא היה נראה אפשרי. הכל עשינו למענו – רק שיחזור אלינו. אבל בורא עולם רצה אחרת. רצה אותו קרוב אליו.

המצב שלו הידרדר – בתחילה באיטיות ולאחר מכן כמו כדור שלג במדרון ההר בלי יכולת לשלוט כל הכיוון אליו הוא צונח. ראיתי אותו נובל כמו פרח מדהים ואצילי שמאבד את עצמו – בלי שום יכולת להתנגד.

לאחר מאבק בידיים חשופות אל מול מלאך המוות, נלקח מאתנו אבא האהוב לגנזי מרומים בתאריך כ' מנחם-אב ה'תשע"ה.

מול דמותו העטופה בטלית עוד הספקתי לזעוק חרישית מקירות ליבי: "תודה, אבא על כל שניה של מה ומי שהייתי בשבילי, על מה שאתה עדיין בשבילי. תודה על אינספור מתנות-חינם שנתת לי בלי חשבון. אני כל-כך אוהבת אותך, אבא יקר וטוב שלי!! סליחה אבא, שלא ידעתי להעריך כראוי את עצם היותך! התפלל עלי אבא, על המשפחה שנתת לי במתנה, התחנן לפני שוכן מרומים שיחזק אותנו כעת, כשאנו מרגישים כל-כך בודדים וחשופים מול כל מה שהגנת עלינו מאז ומתמיד - - - "

ואבא נלקח ממנו לנצח.

ואת המכתב הזה לא הספקתי להביא לו. המכתב שלא נשלח מעולם. וגם לא ישלח".

* * *

אור ליום שלישי, ו' תשרי תשע"ה

אבא יקר שלי!

 (ואפילו שהמילה "יקר" נשמעת נורא נדושה, אני חושבת שאף אחד בעולם לא יודע עד כמה אתה יקר לי באמת וכמה אני אוהבת אותך ומעריכה אותך בכל שניה שעוברת!)

אני לא יודעת בכלל אם אני אביא לך אי-פעם את המכתב הזה, כי בתכל'ס, אף פעם לא החצנתי לידך והראיתי לך עד כמה אתה אבא טוב ומקסים ויקר – כן, יקר במלא מובן המילה – בשבילי. אני לא יודעת אם יהיה לי את האומץ הזה ביום מן הימים להביא לך את המכתב הזה.

אבא.

אין לך ולו שמץ של מושג כמה המילה הזו, הדמות הגבוהה והחסונה הזו – שלך – אומרת בשבילי. בחיים לא יהיה מישהו שידע להעריך עד כמה אתה חשוב בשבילי. אף אחד.

את כל-כולך, כל נים ונים מנימי נפשך ונשמתך הענקתי לי בלי לחשוב אפילו לא פעם אחת, בלי לחשוב שהמעשה שאתה עושה הוא דבר נדיר ונאצל כל-כך. עשית את זה כמובן מאליו בצורה כל-כך יפה ואצילית ובחיים לא נתת לי להרגיש אחת שאתה עושה אתה חסד, בכלל – בחיים לא נתת לבן-אדם להרגיש שעשית משהו חריג בשבילו, תמיד עשית את הכל בשקט וכמובן מאליו.

היו פעמים שפשוט הסתכלתי עליך במשך דקות ארוכות וניסיתי להבין מהיכן אדם, בן אנוש יכול לשאוב כאלה עוצמות, כיצד הוא יכול להגיע לכאלה רמות; איך יכול איש צעיר, שכל החיים לפניו – לקחת על עצמו לגדל ילדה זרה ולהיות לה לאבא של ממש – בין יום – בכל המובנים: אבא שאוהב, אבא שמעודד, אבא שמנחם, אבא שגוער, אבא שמכוון, אבא שמחנך, אבא שנותן את כל מה שרק בצורה כל-כך ברורה מאליה וכל-כך לא ברורה ומובנת מאליה.

אבא.

לו רק ידעת עד כמה אני אוהבת אותך. מה הייתי נותנת עכשיו בשבילך? את החיים שלי אני נותנת לך. הכל אני אעשה בשביל להחזיר לך את הבריאות, בשביל להחזיר אותך אלינו בריא ושמח וטוב כמו תמיד. וכל מה שאני עושה, ואני באמת קטנה כל-כך בשביל לעשות דברים גדולים כל-כך – זה לא יספיק ואפילו לא קצת בשביל מה שמגיע לך. זה לא יגיע לקצה-קצהו של, של מה שנתת לי במתנה של ממש.

אבא. אני מוכנה להגיד לך כל משפט מיליארד פעמים מילה-במילה לאט-לאט ובכל הסבלנות והאהבה שבעולם בשביל שתבין ותשמח. אני מוכנה לחכות יממה שלמה בשביל לשמוע משפט שלם מהפה שלך, וזה לא מספיק, זה בחיים לא יספיק בשביל להחזיר לך טיפונת קטנה מתוך האוקיינוס הגדול שאני חייבת לך!

אבא! אני רק רוצה לדעת שאתה תהיה בריא! שתמשיך להיות אבא שלנו השמח והטוב, שהמשפחה שלנו תהיה שלימה ומאושרת. זה כל מה שאני רוצה! יותר מזה אני לא אבקש ממך כלום! אבא, אבל מי יכול להבטיח לי את זה? מי?

אבא, תן לנו עוד קצת זמן. אני חייבת, חייבת ומוכרחה להספיק להחזיר לך נחת, קצת נחת, כי זה מגיע לך, וביושר ואפילו יותר מכך, אבל זה המעט שבמעט שאני רק יכולה להחזיר לך!

אבא! אני רוצה שתלווה אותי ואת החתן שלי וגם את כל האחים שלי בע"ה לחופה. אני רוצה להביא לך נכדים! אני כל-כך רוצה להרוות אותך נחת! זו הכרת הטוב הכי בסיסית שאני צריכה לגמול.

אבא, תתפלל גם אתה. אנחנו כבר מתפללים, אבל אתה הוא זה שיש לך בכוס זכות אדירה – אתה הוא זה שדאגת לילדה של אבא שבשמים שיהיה לה אבא פה, בארץ ושתגדל בבית בריא; הקב"ה ידאג עכשיו לילדים שלך, שגם הם יגדלו עם אבא מקסים בבית בריא. ה' שומע את התפילות שלך יותר מאלה שלנו, אז תתפלל חזק אבא! תתפלל אבא, תתפלל!

אבא, תהיה חזק! ה' יהיה בעזרך, אל תדאג!

אבא, גיבור שלנו, אל תתייאש! כולנו ביחד נתמודד!!!

דואגת ואוהבת כל-כך המון,

ומתפלל הכי הרבה שרק אפשר,

חדווה

* * *

אני מצרפת מכתב נוסף, שנכתב עשרה חודשים לאחר מכן, אשר תלוי לי בצידה הפנימי של דלת ארון הבגדים בחדרי וחקוק על לוח ליבי.

ה' אלול תשע"ה

אבא,

את גופך,

את נשמתך,

את כל-כולך,

מסרת בשבילי.

את ימיך,

את לילותיך,

הפקרת למעני.

רגעים של לחץ, של עומס

-הפכו ללא כלום

כשצורך או רצון קטנטן שלי נלחש.

אבא-

כל רצונותיי, מאוויי – אמוסס,

ולו רק כדי לשמוע את קולך האוהב.

את כל הוני אתן

בשביל לנער את רגבי העפר מקברך

ולחזות שוב בפנייך המאירות, המחייכות.

אבא,

את משפחתי,

את מי שאני,

את אמונתי

ואת כל אשר לי

-אתה הוא זה שבנית

בעשר אצבעותיך ובליבך האוהב.

תודה אבא,

על כל שניה במחיצתך

ועל כל קדה נוספת.

על משפחה יפה שהקמת לי במתנה

ועל רוגע ועל חיוכים שפיזרת בלי חשבון.

תודה אבא על אינספור מתנות חינם,

תודה על אהבת אב בלי גבול.

תודה על רגעים של בניה,

תודה ענקית על  מי שאתה!

סליחה אבא,

שלא תמיד ידעתי להעריך.

אנא אבא, מחל לי,

שלא ידעתי להעריך כל רגע שעובר.

אבא, אנא אל תקפד עלי

אם היה משהו שיכולתי לעשות למענך

ולא עשיתי.

אבא, סלח לי

על רגעים שגרמתי לך כאב לב כזה או אחר,

ועל זמנים במחיצתך שלא ידעתי עד תום לנצל.

אני אוהבת אותך,

אבא טוב שלי!

לעולם לא אשכח מי היית בשבילי,

מי כמוני יודעת עד כמה אציל נפש היית.

אני כל-כך אוהבת אותך, אבא שלי!

את הירח הייתי מורידה למענך,

את חיי הייתי נותנת בעבורך.

רק שתבריא.

אבל אתה הוא זה שחינכת אותי

שיש מנהיג לבירה.

וגם הוא אבא שלי, ובעצם גם שלך.

והוא - מאהבתו אלינו,

בחר – לטובתנו – שתעזוב אותנו כאן

בעולמנו השפל.

אנא אבא, העתר עלינו שם למעלה,

התפלל על משפחתך האהובה, האוהבת

שנזכה להיפגש שוב

– בתחיית המתים –

בקרוב ממש!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור החדש של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.