עדות נדירה: "ראיתי את רבי אלחנן וסרמן הוגה בתורה בשעותיו האחרונות"

רבי יצחק גרודזינסקי, ראש כולל 'תורת אברהם' ואחותו הרבנית רבקה הם האחרונים שראו את רבי אלחנן וסרמן הי"ד בשעותיו האחרונות, לפני שנרצח על קידוש השם במלחמת העולם השניה.

"את רבי אלחנן רק ראיתי", מספר רבי יצחק גרודזינסקי לתלמידי ישיבת 'אור אלחנן'. "נער הייתי, ומה מסוגל נער להבין בגדול בתורה שכזה? הספרים שלו הרי הם ספרי היסוד של כל הלומדים, 'קובץ הערות' על יבמות ו'קובץ שיעורים' על שאר מסכתות".

רבי יצחק מספר על זכרונותיו מרבי אלחנן וסרמן הי"ד. "רבי אלחנן הגיע לסלבודקא מפני שבא לבקר את בנו ר' נפתלי, ששבר את רגלו וקיבל טיפול בבית החולים של קובנא. הוא התגורר בביתנו. באותו יום היה הפוגרום, הטבח הנורא שטבחו הליטאים הרוצחים. הם הלכו מבית לבית, אך לביתנו לא נכנסו. אנחנו התחבאנו ושמענו היטב את הצעקות הנוראות מהבתים הסמוכים. היה פחד נורא. לא ידענו מה קורה שם. מרוב זעקות חשבתי, אולי שוב יש הפצצות. בביתנו היה שקט. מדוע לא נכנסו לביתנו? כי כך רצה ה'. אין הסבר אחר".

באותו יום מר, בו נלקח רבי אלחנן הי"ד להריגה עם בני הישיבה, שהה רבי יצחק בבית אביו, רבי אברהם גרודזינסקי הי"ד. "בביתנו שהו באותה שעה מלבד בני המשפחה גם בני ישיבה רבים", מספר רבי יצחק. "אבי, רבי אברהם גרודזינסקי הי"ד ביקש מר' אלחנן שיאמר שיעור בעניין קידוש ה'. בתחילה הוא סירב, כי בשעה נוראה כזאת חסרה צלילות הדעת ולימוד צריך צלילות, אך לבסוף הוא נעתר ומסר שיעור. גם אבי, רבי אברהם, מסר שיחת חיזוק".

רבי יצחק מספר על שעותיו האחרונות של רבי אלחנן. "הוא ישב כל היום ולמד בחברותא עם אחד מבני הישיבה. למחרת הרוצחים נכנסו לפתע לחצר שלנו והפסיקו את לימודו. היה ויכוח בין שני גויים אם לקחת את רבי אלחנן או לא ולבסוף לקחוהו, וציוו עליו לעמוד בחצר. הוא לא הסתתר ולא התנגד".

יחד עם רבי אלחנן נרצחו עוד שלושה עשר מבני הישיבה. "יחד עמו הוציאו לחצר עוד שלושה-עשר גברים תלמידי חכמים ובני ישיבה, תלמידי חכמים גדולים. הם לקחו אותם רגלית עד קובנא לפורט השביעי".

כאשר הגיעו לקובנה, שכב רבי אלחנן על הרצפה מתשישות הדרך. "רבי אלחנן שכב שם על הרצפה מתשישות הדרך ודיבר. הדברים שמוסרים בשם רבי אלחנן כביכול נאמרו שם, אינני יודע אם הם נכונים, אין מי שמעיד ששמע אותם. אני יכול להעיד, שכאשר המתין אצלנו בחצר, הוא שתק כל הזמן ולא דיבר".

"אבי נשאר בחיים עוד 3 שנים כדי לחזק את היהודים באמונה"

את רבי אברהם גרודזינסקי הי"ד לא לקחו הנאצים. הוא נותר בחיים עד סופו של הגטו, חיזק את בני התורה, ואז נרצח. "מדוע הם השאירו אותנו?" שואל רבי יצחק ומשיב: "אין לזה הסבר, רק דבר אחד: הכל מהשמים, כך רצה ה'. הוא נשאר בחיים עד סוף הגטו. זה ניסי ניסים. מי שלא היה שם לא מסוגל להבין מה זה גטו ואלו ניסים עברו על אבא כדי להישאר חי שלוש שנים בגטו, איך הצליח לעבור את כל האקציות הנוראות אשר כל פעם - הם ניסים ונפלאות עד אין חקר. הוא היה צריך לחיות עד היום האחרון של הגטו, כי היה לזה תכלית, לחזק את בני התורה בגטו, הקב"ה שמר עליו. הוא היה אור אמונה והראה בכל דבר את יד ה'".

רבי יצחק ממשיך לספר על אביו: "אבי, רבי אברהם, חיזק את היהודים, שלא הגרמנים ימח שמם וזכרם הם המחליטים אם ללכת לאקציה או לא – מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו – אלא הכל בגזרת עליון". רבי יצחק ממשיל את המצב לאינתיפאדה הנוכחית: "כך גם המצב בארץ ישראל, עם הערבים… צריכים לדעת שהכל בגזירת עליון. המחבלים והטרוריסטים אין להם יכולת להחליט מי יחיה ומי ימות".

כיצד יכול האדם לעשות חסד עם העולם כולו? זו התשובה

בסיום דבריו, פונה רבי יצחק לבני ישיבת "אור אלחנן" בדברי חיזוק: "עלינו להתחזק באמונה שלמה. העיקר הראשון הוא 'אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים'. אדם משתדל בעולם, מתכנן מה לעשות, אך מה שיתבצע למעשה, הקדוש ברוך הוא קובע".

עוד מוסיף רבי יצחק בחידוש גדול בשם אביו: כיצד יכול האדם לעשות חסד עם העולם כולו? על ידי תפילה על כלל ישראל, ויש לכך מספר תנאים: "המקום להתחזק באמונה - הוא בתפילה, אם רק לא נתפלל במרוצה אלא נשים לב למה שאנחנו מתפללים. כמה שפע אפשר להשיג בכל מילה. אבינו הקדוש זצ"ל כותב ב'תורת אברהם' שיש דרך בה יכול האדם לעשות חסד עם כל העולם כולו. איך זה יתכן, הרי האדם מוגבל בכוחו ובממונו? אלא על ידי תפילה יכולים להיטיב לכל. הרי כשמבקש 'רפאנו' זה על כולם, 'ברך עלינו' זה על כולם, הכל בלשון רבים. צריך להתבונן בזה. כמה שפע וברכה פועל בתפילתו".

את השיחה מסיים רבי יצחק גרודזינסקי באמרו: "אשרינו ואשריכם מה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו. הלוואי שנזכה כולנו להתחזק תמיד באמונה. 'וצדיק באמונתו יחיה'. לא סתם לדעת שיש בורא עולם, אלא לחיות עם האמונה".