למה שלחתי את הבן שלי לתלמוד תורה שלא מלמד את תכנית הליבה

לימודי הליבה של החרדים שוב עולים לכותרות. מה לעשות ובהסכם הקואליציוני דרשו המפלגות החרדיות את ביטול החוק הדרקוני של לפיד-את-פירון, שקבע כי מוסדות שלא ילמדו מאה אחוז מתכנית הליבה לא ימומנו כלל על ידי המדינה? וכך, אחרי גרירות רגליים, עברה שלשום בקריאה ראשונה בכנסת הצעת חוק שמחזירה את המצב לקדמותו. 'קדמותו', יש להבהיר, אין פירושו שמוסדות שאינם מלמדים ליבה, 'מוסדות הפטור' כפי שהם מכונים, יקבלו תקצוב זהה למוסדות ממלכתיים. חלילה וחס. כל מה שקבע החוק היא כי תוחזר להם כבשת הרש, אותם 55% בהם הם היו מתוקצבים באופן רשמי. (בפועל, מודה משרד החינוך, התקצוב נמוך בהרבה משום שהמוסדות הללו אינם נהנים משלל תוספות תקציביות שזורמות רק לזרמים הממלכתיים  (

כמובן, חוק כזה לא יכול לעבור בלי המתקפות הרגילות ומקהלת הבכי והנהי הידועה: החרדים מגדלים דור של בורים שיהיו לנטל על המדינה, ואיזה אומללים הילדים שנשללת מהם הזכות להשכלה מינימאלית. בין צווחות המחאה לדמעות התנין, אפשר לחשוב שאין דבר גרוע יותר שיכול ליפול בגורלו של ילד ישראלי מאשר להישלח ללימודים בתלמוד תורה.

הטיעונים, כצפוי, גם הם ממחזרים את עצמם.

"מה רע בקצת מתמטיקה ואנגלית?"

"הממשלה מפקירה את הילדים!"

"אתם לוקחים מדור שלם את האפשרות לפרנס את עצמו!"

כאם שבהחלט רואה את החשיבות של מקצועות חול, אני צריכה לא פעם להתמודד עם הטיעונים הללו מצד אנשים שמגלים כי הבן שלי לומד בתלמוד תורה שלא מלמד אנגלית, ומקדיש שעות בודדות בשבוע למקצועות חול. ובכן, למה אני שולחת את הבן שלי למוסד שאינו מלמד ליבה?

יובהר, ראשית, שלא כל המוסדות החרדיים אינם מלמדים את תכנית הליבה. בתי הספר החרדים לבנות מלמדים את התכנית הזו במלואה. גם בקרב בתי ספר לבנים, ישנם תלמודי תורה שמעניקים יחס רציני ללימודי חול, ומלמדים אפילו אנגלית. אכן, הם המיעוט. אחים שלי למדו בתלמוד תורה שכזה, ובכל זאת את בני בחרתי לשלוח לחיידר שלא מקדיש כמעט זמן ללימודי חול. מדוע ולמה?

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

האמת היא שללימודי החול – בוודאי בשנות בית הספר היסודי – פשוט אין משמעות כה רבה. אלה תכנים, בדיוק, נחוץ כל כך שהילדים ילמדו בשנים הללו דווקא? ספרות? שיקום מי שזוכר שיעורי ספרות מכיתה ה'. גיאוגרפיה? אם זה מעניין אותם הם כבר ילמדו לבד על ארצות אחרות. כנ"ל לגבי היסטוריה. המקצועות היחידים שבאמת מהווים בסיס חשוב להמשך הם מתמטיקה ואנגלית, ואם לשפוט לפי הישגיהם הממוצעים של תלמידי ישראל אחרי 12 שנים במערכת הממלכתית, מאמצי המורים לא ממש נושאים פרי. שיעור הזכאות לבגרות בישראל, אחרי כל הרפורמות להעלאת הממוצע, עומד על 65%. זה כאשר הציון הנדרש כדי לעבור בחינת בגרות הוא בסך הכל חמישים וחמש! כך נוצר מצב לפיו המוני תלמידים זכאים אמנם לתעודת בגרות, אבל אף מוסד אקדמי לא יקבל אותם ללימודים על בסיס התעודה שהוציאו.

על חוסר האפקטיביות של מערכת החינוך הישראלי ניתן ללמוד מהפריחה חסרת התקדים של תעשיית השיעורים הפרטיים, בתי הספר להשלמת בגרות, והקורסים להכנה למבחן הפסיכומטרי. הורים שרוצים שהילד יוציא תעודת בגרות טובה, צריכים בדרך כלל לשכור לו מורה פרטי, גם אם הילד מוכשר. וגם עם תעודת הבגרות היא מעולה, ללימודים אקדמאים עדיין צריך פסיכומטרי, שדורש ידע משמעותי יותר מאשר הבגרויות.

למה, אם כן, אנחנו נדרשים להניח שלימודי ליבה בגיל הילדות הם המפתח להשכלה גבוהה בהמשך? יש חרדים לא מעטים שהצליחו להשלים בשנה של מכינה את הלימודים הדרושים כדי להתקבל ללימודים גבוהים. יש גם כאלה שנכשלו. אי אפשר להתעלם מאחוזי הנשירה בתכניות הללו ולטעון שכל בחור ישיבה הוא גאון שתופס שפות וקונספטים מתמטיים במהירות הבזק. מצד שני, בהשוואה לאוכלוסיות אחרות: כמה בוגרי חינוך ממלכתי יכולים לגשת לפסיכומטרי בהצלחה מיד בתום התיכון? כמה צולחים קורסים לפסיכומטרי ומכינות למיניהם כבר בניסיון הראשון? כמה לא מנסים בכלל להתקבל ללימודים אקדמיים? וכמה הולכים פשוט לפקולטות מדעי הדשא, מתוך ידיעה ברורה שרק לשם הם יכולים להתקבל עם ממוצע הציונים שלהם?

בהמשך לכך, אין גם סיבה להניח שתואר אקדמי משליך בהכרח על סיכויי הפרנסה של הגבר החרדי. רוב בוגרי התואר הראשון בישראל סיימו תואר בתחום לא מבוקש במיוחד, כמו משפטים, כלכלה או מנהל עסקים. הארץ מלאה בבוגרים מובטלים של התארים הללו – או כאלה שעובדים בשכר הגבוה אך מעט משכר מינימום. אחרי הכל, ישראל מדורגת במקום השני בעולם בשיעור בעלי התואר שבין אזרחיה – אבל המשכורת החציונית בארץ עדיין הינה 5500 שקלים בלבד. מחסנאי בוגר קורס קצר יכול בקלות להרוויח יותר מעורך דין עם וותק של שלוש שנים. כמובן, תכניות האקדמיזציה לציבור החרדי היו מעדיפות לראות את החרדים לומדים מקצועות מבוקשים כמו הנדסה ורפואה, אבל לא ניתן להכחיש שהמקצועות הללו אינם מתאימים לכל אחד. לחרדים שאכן רוצים ומתאימים למסלולים כאלה – לא יקשה להשלים את החומר הנדרש. אם אתה מבריק מספיק כדי להוציא תואר בהנדסה, השלמת חומר הלימודים הלא- מידי-מאתגר של מערכת התיכון הישראלית היא באמת לא משימה בלתי אפשרית. רחוק מכך.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

אם כל אלה סיבות טובות לא להצטער על חסרון לימודי הליבה – נותר רק לענות על שאלת 'למה לא'. אם לא יועיל, לא יזיק, יש מי שיטען. למה דווקא בלי ליבה?

הלימוד בשנות הילדות מכונה על ידי חז"ל 'גרסא דינקותא'. במשך השנים הללו, רוב הציבור החרדי מעדיף שבנים צעירים ישקיעו כמה שיותר בלימוד תורה, וכמה שפחות בדברים אחרים. ילד לא זוכר את סיפורי המקראה שלמד בילדותו, אבל הדרך לגשת לדף גמרא, הרגלי הלימוד, כללים בסיסיים – אלה דברים שבהחלט נחרטים, והם בסיס לכל הלימוד המתקדם יותר שיעשה בהמשך. כן, אפשר ללמוד גם לימודי חול – אבל אפשר, באותה מידה, ללמוד אותם בגיל מאוחר יותר. לנוחות בתוך עולם הלימוד התורני שנקנית בשנים הצעירות הללו, לעומת זאת – אין תחליף. לרכוש אותה בגיל בגרות זה כבר עניין קשה ומאתגר מאד.

לימודי החול בכיתות א' עד ח' באמת לא קובעים את המסלול האקדמי והתעסוקתי של הילד, שבגיל הזה בדרך כלל ממילא לא זוכר אחרי המבחן פרטים שלא מעניינים אותו. אבל לימודי הקודש יקבעו את המסלול הרוחני של הילד במשך כל חייו. וזו הסיבה שהילד שלי הולך לת"ת שלא מלמד ליבה. קצת לימודי חול הוא ילמד בבית, קצת ישלים כשיגדל לפי הצורך. אבל בינתיים, הוא מתרכז בדבר החשוב ביותר: רכישת ליבה איתנה של ידע יהודי.

מתלבטים לגבי החינוך המומלץ לילדיכם? רוצים להתייעץ לגבי מוסדות חינוך תורניים הקרובים למקום מגוריכם? חייגו למחלקת ייעוץ והכוונה בהידברות – 073-2221230, ונשמח לעזור.