סיפור לשבת: מה היתה משמעותן של חמש המילים על הדלת?

"מישהו ראה את כפות הכסף שהיו על השולחן?" זעק רב המשרתים לחלל הבית הגדול, "הן היו על השולחן ונעלמו". תכונה אדירה החלה במקום, שכן ערך רגשי וכספי רב היו לכפות אלו. המשרתים חיפשו בקדחתנות בכיור, במגירה - שמא מישהו כבר הספיק לשוטפן ולהחזירן, אפילו באשפה חיטטו. לשווא, הכפות לא נמצאו.

"נראה לי שאני יודע", שח משרת צעיר ונבוך לרב המשרתים, "מקודם היה כאן אורח עני שביקש לאכול. כנראה שחמד את הכפות והניחן בתרמילו". גבה אחת הורמה בפניו של רב המשרתים "הזוכר אתה כיצד נראה? תוכל לזהותו?" ביקש לדעת.

המשרת אישר בניד ראש בוטח וחבורת משרתים נפוצה יחד עימו לחפש את האורח כפוי הטובה שגנב. עד מהרה נמצא האורח המבוקש, באותם ימים הייתה זהותו אלמונית, הוא נודע בשם הפשוט 'שלמה', לימים ייוודע בתוארו "רש"י" - לאמור ר'בינו ש'למה י'צחקי - בכל תפוצות ישראל. מאיר עיניהן של ישראל במקרא ובתלמוד בהיקף ובפשטות שלא היה כמוהו (כ"ט תמוז יום פטירתו).

רש"י שכאמור היה אלמוני, באותם ימים ערך גלות כדי לטהר ולקדש את עצמו, נתפס בחוזקה והמשרתים הפכו את תרמילו לרוקנו מחפציו. אף על גופו של רש"י נערכה בדיקה והכפות - אינן. הם סחבוהו לבית המרווח לשאול את רב המשרתים מה ייעשה בדינו. התשובה הייתה פשוטה: "בוודאי הספיק למוכרן בשוק בעד פרוטות, שישלם את מחיר הכפות!"

לא נותרה לרש"י ברירה, מחמת שלא היו בידו מעות, לקחו ממנו המשרתים את מעילו העליון במחירו ישולם מחיר הכפות, אחר כך דחפוהו בביזיון מן הבית והבית שב לשגרה.

הבית שב לשגרה, אך רש"י ערך פעולה נוספת טרם שהמשיך לדרכו. הוא הוציא דיו שחורה וכתב על דלת הבית באותיות גדולות: שלמה שלמה שלמה שלמה שלמה.

בעל הבית, יש שטוענים שהיה זה רבי יהודה הלוי, יצא לאחר פרק זמן לעיסוקיו, סגר מאחוריו את דלת הבית והופתע למראה הכיתוב חסר הפשר. חמש פעמים המילה 'שלמה'. הוא קרא לאחד המשרתים וביקש הסבר.

המשרת קד בהכנעה, "תוך מספר רגעים, אדוני, אמחק זאת. לא יישאר סימן". בעל הבית נד בראשו לשלילה, חושיו אמרו לו שמשהו התרחש והוא מוכרח להבין מה אירע כאן. רב המשרתים הוזעק וסיפר על הכפות שנגנבו, ההלך שנחשד בגניבה ושילם וכנראה שידו בלכלוך שעל הדלת.

בעל הבית ציווה לחפש את ההלך ולהביאו לפניו. הוא רוצה לדעת מה הניא אותו לכתוב על הדלת.

בפעם השלישית באותו היום הביאו המשרתים את רש"י, שלא ידע מה רצונם ממנו כעת, אל פתח הבית. בעל הבית קלט מיד בחושיו שלפניו עומד אדם לא שגרתי. הוא פנה אליו בנועם וביקש לדעת מה פשר המילים הכתובות על הדלת.

רש"י לא הרבה בדיבורים, הוא שלף את קולמוסו מן הילקוט הבלוי, ניגש אל הדלת וניקד את המילים: שֶׁלָמָה שְׁלֹמֹה שַׂלְמָה שְׁלֵמָה שִׁלֵּמָה?

במילים אלו התכוון רש"י לשאול מדוע היה מוכרח 'שלמה' לשלם בבגדו (שַׂלְמָה שְׁלֵמָה) על גניבה שלא ביצע.

כמובן שבעל הבית הבין מיד שההלך שלפניו - גנב בוודאי אינו. הוא ביקש את מחילתו על שחשדוהו, בגדו הוחזר לו ושלחו בכבוד לדרכו.