הוא נמצא בשנות העשרים שלו, מראהו מרשים את כל רואיו ודיבורו רהוט. מסוג האנשים שמקשיבים להם. נדמה כי הוא בעל בטחון עצמי והכרת ערך עצמו – ולא היא! ברגע שהתחיל לספר לי את סיפור חייו, ביקשתי בנימוס לא לתת לי כל מידע, שכן חשוב לי לראות את אישיותו דרך אבחון מדויק, כך אוכל להיות אובייקטיבית, דבר שיאפשר להיות נקי ממידע ולמקד את השיחה בנקודות האמת. כששיתף אותי בסיפורו, דמעותיו התגלגלו על פניו. המילה שצפה לי כל השיחה הייתה – בלבול. בחור יקר זה, במקום להיות ב"לבלוב" על סמך האישיות והכישרונות שלו, נמצא ב"בלבול".
הוא חי על קו התפר בין חיי תורה וחיי חול, לא פה ולא שם, פוסח על שתי הסעיפים. בילדותו חזר בתשובה ופנה לקיצוניות של לימוד תורה תוך ריבוי "אורות", בלי גבולות, ועם עצבנות. בשנות העשרה חווה חוויה מכאיבה והפנה עורף לכל מה שהאמין בו, פרק מעליו עול תורה ומצוות וכעת חי בקיצוניות ההפוכה. המחיר הכבד שהוא משלם הוא - בלבול תהומי. הוא חי בניגוד לאמונות הפנימיות שלו, מאמין בדרך התורה, אך חי 180 מעלות הפוך, תוך פריקת עול מוחלטת. מטען העבירות שהוא נושא עמו קשה מנשוא, והוא חי בהלקאה עצמית תמידית. אשמה זו מביאה אותו ל"מוחין דקטנות" - הרגשת אפסיות, חסר ערך ורצון, חסר יכולת לעלות על המסלול הנכון.
הפרשה מתחילה במילה "ויקרא" בא' קטנה. רש"י מבאר שלנביאי האומות כמו בלעם נאמר "ויקר" לשון מקרה וטומאה, רק בעמ"י נאמר בלשון קריאה, שזה לשון כוונה וקדושה. מדוע הא' קטנה? יש המבארים שמשה בענוותנותו ביקש מהשם לכתוב "ויקר", לשון מקרה, והא' הקטנה הייתה מעין "פשרה" בין רצון השם לבין בקשתו של משה. מה זה בא ללמדנו? ענווה ושפלות, תחושת קטנות עלינו להרגיש כלפי בורא עולם, שהרי בלעדיו אין לנו דבר "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (דבה"י). יחד עם זאת, חלילה לנו להרגיש שאנחנו אפס, קטנים כלפי תפקידנו בעולם וחסרי ערך. ממקום כזה, לא נוכל למלא את שליחותנו וייעודנו, כמאמר הרבי מקוצק: "היום בו נולדת הוא היום בו החליט הבורא שהעולם לא יכול בלעדיך". כשאדם מונח על מקומו, מכיר את מקומו וערכו, מתוך ענווה ושפלות, הוא יכול להאיר לעולם ולהעניק את מתנתו הייחודית לסובבים אותו. הקרבנות שאנו מקריבים נועדו לכפר על כל סטייה שאדם סוטה מהדרך הנכונה לו.
בספרי החסידות מובא, שהחלב אסור באכילה כיוון שהוא יושב על הכליות וסותם אותם מלחשוב עצות דקדושה, על כן הן נקראות "כסלים" כמו שאומר רש"י על הפסוק (תהלים מט) "זה דרכם כסל למו" שלאֵלו הסוטים מדרך השם, יושב חלב על כסליהם ומונע אותם מלשוב להשם, על כן הם נקראים כסלים מלשון כסילות. יהי רצון שנזכה להבדיל בין טוב ורע, בין אמת ושקר ולחיות את מהותנו האמתית שהיא רצוננו העמוק ביותר והוא רצונו של הבורא יתברך, אמן!