כיצד קורה שילד מאבד לפתע את כל החשק ללמוד תורה?

"אל תשקצו את נפשתיכם בכל השֶרץ השֹׁרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" (ויקרא, י"א מ"ג)

לפעמים קורה שילד שלמד במלוא החשק, ומסר את נפשו ללימוד התורה, נופל ממדרגתו ומפסיק ללמוד וכל המרץ והזריזות שלו להתמדת התורה, נעלמים כלא היו.

ההורים מתפלאים, אינם יודעים מה אירע לפתע לבנם המתמיד שמלמדיו ור"מיו כה הירבו לשבח אותו. לא עוזר מאומה, הילד הולך ומתדרדר, הולך ונופל, עד שלפעמים הופך לאחד הריקים וחסרי-כל, ירחם אלוקים וישמור.

מעשה נורא אירע אצל הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי. בין העומדים בתור בבית הגאון, היה גם מהנדס בכיר, פרופסור גדול בתחומו, כבן שמונים וחמש או תשעים שנה, יהודי חרד וירא שמים, שכל בניו ובנותיו הולכים בדרך ה' וחובשים את בתי המדרשות.

הפרופסור סיפר להגר"ח בפנים כבושות שהוא אינו מצליח להבין דף גמרא וגם לאחר נסיונות שנמשכו עשרות שנים לא עולה בידו הדבר. פרופסור במתמטיקה - כן; להבין את כל הנוסחאות המסובכות במקצוע זה - כן; להבין דף גמרא - לא.

הוא המשיך וסיפר שהדבר מציק לו מאד, שכן בשיעורי הלכה הוא עוד מסתדר בצורה כלשהי ויש ביכולתו להבין הלכה ב'משנה ברורה', אך כשמגיעים לגמרא, המוח הגדול שלו נסתם, הופך לאפס מאופס.

הפרופסור הישיש דיבר בצער רב, וצריך לציין שמדובר ביהודי ירא שמים אמיתי ובהחלט אפשר להבין עד כמה הבעייה הזו מציקה לו, במיוחד לאור העובדה שכל צאצאיו הולכים בדרך התורה והיראה.

רבי עקיבא אייגר עומד על שלו

והנה, סיפר הגר"י זילברשטיין, פתח לפתע הפרופסור את פיו ואמר לר' חיים שבתוך כדי עמידתו כאן, ייתכן והתגלתה לו הסיבה המונעת בעדו לצלול אל דף הגמרא.

בעינים דומעות סיפר את עברו ואת קורותיו ומה שעבר עליו בימי ילדותו, אך לפתע קָטַע הפרופסור את שיחזור הדברים ועבר לספר על מקרה שאירע עם הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל, כאשר אֵם בוכיה הגיעה עם ילדה בן השבע אל הגאון וסיפרה לו בדמעות שלפתע עבר לו כל החשק ללמוד.

הגרע"א הירהר מעט והשיב לה שמן הסתם אכל הילד דבר שאינו כשר וזו הסיבה לטמטום המוח שלו. תמהה האם: הרי אצלנו בבית הכל כשר, איננו מכניסים לביתנו מצרך כלשהו שיש עליו ספק? והגרע"א בשלו. בקדושתו היתירה "הֵריח" שהסיבה לטמטומו של הילד היא אוכל לא כשר.

הלכה האשה לביתה והחלה לברר ביתר שאת את מקורות האוכל הניכנס לביתה. ומה התברר? באותו יישוב הדיח המרא דאתרא את השוחט המקומי ופְסָלו לשחוט לבני העיירה. השוחט היה מחוצף גדול והמשיך לשחוט, למרות גזירתו של הרב.

באותם ימים ערכה אחת המשפחות בעיירה חתונה לבנה, וביקשה כנראה ליהנות ממחיר מוזל, והזמינה את הבשר אצל השוחט ההוא. הילד השתתף בחתונה ואכל מהבשר שנשחט ע"י השוחט שנפסל.

חזרה האשה אל הגרע"א וסיפרה לו דברים כהווייתם. "זו הסיבה לטמטומו של הילד", פסק הגאון. לשאלת האֵם מה לעשות וכיצד לתקן את הפגם, הורה רבי עקיבא אייגר שיעלו את הילד לארץ ישראל ושיעסוק שם בתורה. ואכן הילד עלה ארצה, וצמח לאחד מתלמידי החכמים הגדולים שבירושלים.

כל מעיינות הדעת הסתתמו

סיפור זה מובא ב"ירושלים של מעלה" והיהודי שבא לר' חיים נתקל בו לפני זמן-מה. "גם במקרה שלי התחיל טמטום המוח מגיל צעיר, בתקופת לימודיי ב"חיידר" שבעיירה, ולכן, סיפר הפרופסור ברטט ובחלחלה, עלה בדעתי שאולי גם אצלי אירע כדבר הזה.

הוא חשב וחשב עד שנזכר שכשהיה ילד כבן תשע ראה אצל חבירו הגוי בשר "דבר אחר" ולפתע אחזו בולמוס ולא יכול היה להתגבר על עצמו עד שטעם מהבשר ההוא, למרות שידע שמדובר באיסור חמור.

"ומאותו רגע שטעמתי מהבשר הטרף, נסתתמו כל מעיינות הדעת שלי ולא יכולתי להבין את הגמרא שלמדתי בחיידר", סיפר הישיש כבן התשעים בבכיה, ושאל את הגר"ח מה לעשות כדי לתקן את החטא ההוא.

הגאון הציע לו שיצום יום אחד כדי להקיא מתוכו את אכילת בשר הטריפה, וגם כשהפרופסור טען שיהיה לו קשה מאוד לבצע זאת ובקושי הוא צם ביום כיפור, מחמת גילו המבוגר ומצב גופו, אמר לו ר' חיים שינסה בכל זאת לצום.

הרי לנו, סיפר הרב, כמה צריך לשמור על נפש ילדינו ואיזו אחריות מוטלת על ההורים שלא יאכילו את ילדיהם דבר שאינו כשר כל צרכו. גם אם אין עושים זאת בכוונה תחילה, אך לפעמים קורה שלא מדקדקים כראוי, פה נכשלים באיסור ערלה וכאן נכשלים באיסור אחר, המאכלים חודרים אל מוחו הטהור של הילד ופועלים שם את פעולתם כארס של עכנאי, ואל יתפלאו ההורים אם לפתע יאבד בנם את כל חשקו בלימוד התורה.

"על שאבותיהם האכילו אותם ממון של גזל"

בספר "איגרא דפירקא" שניכתב על ידי אחד מתלמידי הבעש"ט מצאנו דברים מפורשים ומזעזעים בנושא זה. וכך הוא כותב בסימן קכ"ו:

"על מה שהוא מן התימא, שרואים כמה פעמים שילדים בקטנותם הולכים לבית רבם, ומתמידים בלימוד התורה בכוונה, עונים אמן יהא שמיה רבה, ומיישרים אורחותיהם, ואחר כך כשמתגדלים מתהפכים ח"ו במידות רעות ומבטלים התורה והתפילה.

"ומאין יתהווה זה, הרי התורה שלמדו בקטנותם שהוא הבל פה שאין בו חטא, היה מהראוי שתעמוד להם, ויוסיפו אומץ בנפשותם כי מצווה גוררת מצווה"?

קשה לו, לבעל ה"איגרא דפירקא", שאלה קשה עד מאוד: אותו יענקל'ה, או מוישל'ה, הילדים שלמדו כל כך טוב בחיידר, התמידו בלימודיהם ואף ענו אמן יהא שמיה רבה בכוונה, כיצד ייתכן שביום מן הימים הם מתהפכים מטוב לרע ומאבדים את כל מידותיהם הטובות והנאצלות? היכן כל התורה שלמדו? מדוע היא איננה מצילתם מן החטא?

ומשיב על כך ה'איגרא דפירקא' תירוץ נורא, שכל אב ואם בישראל חייבים לשימו על לוח ליבם:

"ואמר מהר"מ ז"ל, שהוא על שאבותיהם האכילו אותו ממון של גזל שסיגלו על ידי משא ומתן שאינו באמונה, ונתפטמו באיסורים ונהפך להם לבשר מבשרם, ועי"ז נולדים תאוות ומידות גרועות, והביא ראייה מזפק העוף על שנהנה מן הגזל לא נתקרב לגבי המזבח, כי לא לרצון יהיה, והגם שהעוף לא נצטווה, הנה השי"ת שונא החמס".

מבהיל.

עד היכן הדברים מגיעים. יכול האבא לשאול את עצמו אלף פעמים ואחת מדוע אירע לו כדבר הזה שבנו יצא לתרבות רעה, ואינו יודע שהוא עצמו הביא עליו את כל הרעה על ידי שהאכיל אותו בוקר צהריים וערב בממון גזול.

לא פעם קורה שעקרת הבית המביאה מהמכולת לחם וגבינה, ביצים וחלב, רוכשת את המצרכים הללו בכסף לא כשר, דהיינו בכסף שהובא הביתה על ידי אמצעים בלתי הגונים, והמידות הרעות הללו עברו מהכסף אל נפשו הענוגה של הילד והטביעו בה את חותמם עד שעכשיו קשה לו להיפרד מזה.

כן, כך פועלים הדברים בעם ישראל. כוח הטומאה הוא זה המאלץ את צעירי ישראל לעזוב את הגמרא.