התורה גבתה את כבודה מהיהודי שסרב ללוות ספר תורה

זכורני מעשה, סיפר הגאון הרב מרא דאתרא, שהתרחש בתקופתו של מרן החזון איש זצ"ל, ושממנו אפשר ללמוד שֶׁאַל לנו לחשוש לכבוד התורה יותר מגדולי התורה המוסרים נפשם על עמלה.

בהיותי בחור בישיבת סלבודקה השתתפתי במסיבת שבע ברכות שבה השתתף גם מרן החזון איש זצ"ל. והנה, לפתע נישמע קול המון חוגג מבחוץ ועד מהרה נודע שזו היא הכנסת ספר תורה של בית כנסת שמתפלליו לא היו מחוגי היראים לדבר השם. מרן זצ"ל החליט לצאת החוצה וללוות את ספר התורה.

אחד מגדולי בני ברק, גאון עצום לכשעצמו, החליט בכל זאת שדעתו של מרן זצ"ל 'אינה מקובלת' עליו ולא יצא יחד עם החזון איש כדי ללוות את הספר.

מרן זצ"ל לא אמר מילה.

והנה, כשחזרו מליווי ספר התורה והמשיכו במסיבת שבע הברכות, כיבדו המחותנים את התלמיד-חכם ההוא בברכת 'אשר יצר את האדם בצלמו', וכשקם לברך טעה ואמר 'אשר יצר את האדם בחוכמה'...

המברך התחיל לומר את הברכה שנית, ולתדהמת הנוכחים גם בפעם זו חזר על טעותו. התדהמה גברה עוד יותר כאשר טעה גם בפעם השלישית.

בת צחוק עלתה על פני כל הנוכחים וכניראה שהיה בכך משום הנאה על שהתורה גבתה את כבודה. אותו גדול שביזה את כבוד התורה וישב במקומו בעת שספר התורה עבר בחוץ ולא יצא עם החזו"א, ספג בזיון רב בעת שטעה שלוש פעמים, לעיני כל הקהל, ועוד בברכת 'אשר יצר'.

הדבר היה לפלא בעיני הנוכחים אבל המסקנה היתה חותכת וברורה. התורה לא נישארת חייבת לאף אחד.