הרב שעזב הלוויה כדי לקנות עציץ, והאיש שעשה תנועות משונות באוטובוס

"בצדק תשפט עמיתך" (ויקרא, י"ט ט"ו)

הבה נאזין לסיפור מדהים של רבי אריה לוין זצ"ל, חמיו של יבדל לחיים מרן הגרי"ש אלישיב. מפרטי המעשה נוכל ללמוד עד כמה צריך לפעמים להפעיל את "עקמימות השכל", פשוט כך, כדי להבין שהמעשה שעשה הזולת - בצדק עשאו.

ר' אריה זצ"ל השתתף פעם בהלווייתו של תלמיד חכם גדול. המון רב צעד אחר המיטה, ולצידו של ר' אריה הלך אחד מגדולי ירושלים, שנודע לצדיק מפורסם וגאון נודע.

לפתע, רואה ר' אריה לוין את הצדיק ההוא עוצר ליד חנות פרחים, מתעכב דקות ארוכות ליד חלון הראווה ואינו ממשיך עם מסע ההלוויה. גם כאשר אחרון המלווים כבר עזב את השטח, נשאר עדיין הצדיק להתבונן בחלון-הראווה, בוחן את כל העציצים שהוצעו למכירה, ואינו ממשיך בקיום המצוה של הלוויית המת.

ר' אריה החליט לעקוב אחרי המחזה המפתיע. הוא רואה בפליאה שהגאון ניכנס אל תוך חנות הפרחים, שוהה שם כמה דקות ויוצא לאחר מכן עם אגרטל ענק, שהיה מלא עד גדותיו באדמה ובצמחים, ממשיך כמה צעדים, שב על עקבותיו וניכנס שוב לחנות, ולבסוף יוצא ממנה עם העציץ לבד, ללא הצמח.

נעצור לרגע ונתבונן: מה היינו חושבים על אותו צדיק? כיצד אפשר ללמד עליו זכות? מדוע נטש את מצוות הלווית המת, כדי להכנס לחנות פרחים?! ומדוע לקח דווקא עציץ ענק שכזה? ועל מה ולמה החזיר אח"כ את הצמח?

לשרוף או לקבור?

הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין זצ"ל לימד אותנו כיצד מתנהגים במקרה כזה. הוא לא שמר את הטינה בלבו. העצה הטובה ביותר היא לגשת אל האיש ולשאול אותו בעצמו לפשר מעשיו. זו גם העצה ביחסי שכנים.

כשנדמה לך ששכנך שינה לפתע את יחסו, שהוא אינו אומר לך בוקר טוב בדיוק כפי שרצית, כשאתה רואה שהוא אינו צועד אתך באותו ראש כימים ימימה - גש אליו, אל תתמהמה, ושְאל אותו ישירות וללא משוא פנים: מה קרה? מדוע נשתנו פניך?

ניגש ר' אריה אל הצדיק ושאלו לפשר מעשיו. והוא הסביר, ועוד איך הסביר.

יהודי גדול זה נהג לבקר את חולי השחפת בירושלים, שסכנת ההידבקות בהם היתה חמורה מאד וכרוכה בפיקוח נפש. באחד מבתי החולים, כך סיפר לר' אריה, נפטר חולה שחפת והרופאים רצו לשרוף את התפילין שלו יחד עם כליו ובגדיו וכל מה שבא עימו במגע, מחשש הידבקות.

הסברתי לרופאים שאסור לשרוף את התפילין ודרשתי להביאם לקבורה. הם מיאנו לשמוע ועמדו על דעתם שאסור להוציא את התפילין משטח בית החולים. לאחר מאמצים רבים הצלחתי לשכנע אותם לקבור את התפילין בתוך שטח בית החולים.

במשך שעות ארוכות אימצתי את מוחי במחשבה כיצד ואיפה ניתן להשיג אדמה, היות ולא רציתי לחפור בשום מקום מחשש גזל. בעיצומה של ההלוויה, משחלף המסע ההמוני ליד חנות הפרחים, עלה בדעתי רעיון לרכוש עציץ פרחים רב-מידות, עם כמות גדולה של אדמה, וכך עשיתי.

אולם כשיצאתי מהחנות העליתי בדעתי שבעצם אין כל צורך בצמח, לכן חזרתי על עקבותיי, הוצאתי את השתיל והחזרתיו למוכר.

מי יכול היה להעלות במוחו ובדמיונו סיפור שכזה? הלא טווח הראייה של עיני הבשר שלנו היה מסוגל רק לצפות בכך שהצדיק הזה עזב את ההלווייה ונכנס ללא הסבר לחנות פרחים! בעוד שאליבא דאמת היה לו צידוק מופלא לכל מה שעשה.

המסקנה המתבקשת היא שלא נוכל להגיע למעלת לימוד הזכות אלמלא נְאמץ את כל סעיפי המוח שלנו לחשוב בכיוון כזה, גם אם הוא אינו הגיוני, ולדעת שאין באפשרותנו להכיל ולהקיף את "כל האדם".

על המושב האחורי

והנה עוד מעשה "בלתי-הגיוני" שכדי ללמד עליו זכות צריך להיות "גאון" של ממש. כל ההסתברויות הוכיחו את ההיפך. מעשה שאירע בכביש המהיר תל אביב-אשדוד, כאשר אוטובוס "אגד" נסע בנתיב הימני ומאחריו מכונית פרטית שנֶהגה נסע בנחת ולא ניסה לעקוף אף אחד.

לפתע, מבחין נהג האוטובוס שהמכונית הפרטית עוקפת אותו ומאותתת לו לעצור. בתחילה התעלם מהאיתותים אך כאשר הנהג התעקש ואף ניסה לחסום אותו, עצר בצד הדרך, לצד המכונית הפרטית שבָלמה בבהילות.

נהג הפרטית יצא כאחוז-טירוף ורץ לעבר דלת האוטובוס ודפק עליה בחזקה. "פְתח כבר את הדלת", צעק לנהג האוטובוס. לכשנפתחה הדלת, הוא שועט לעבר המושב האחורי, תופס את אחד הנוסעים בדש-חולצתו, ומשְכִיבו במהירות על הרצפה.

נו, מה יש לומר על מקרה שכזה, לבד מכך שמדובר במחבל ערבי שהצליח בדרך מתוחכמת לפגוע ביהודים חפים מפשע?

והנה, אם נישמע את פתרון ה'חידה' נוכל ללמוד גם מכאן עד כמה צריך לאמץ את הפולסים האלקטרוניים של מוחנו כדי לאלתר מתחת לפני האדמה את הסיבה שגרמה לנהג להתפרץ לאוטובוס.

המקרה האחרון פורסם גם בכלי התקשורת שהביעו התפעלות ממעשהו של האיש. נהג הרכב הפרטי היה רופא בכיר ב"בילינסון" שהבחין במהלך הנסיעה שאחד הנוסעים שישב על המושב האחורי עושה תנועות משונות בראשו, המוכיחות לכאורה על התקף-לב שיתרחש בדקות הקרובות. הוא אותת לנהג האוטובוס לעצור, ואז, כמסופר, הגיע למושב האחורי, השכיב את הנוסע על הרצפה, ביצע לו הנשמה מלאכותית וזכה במצווה העצומה של הצלת נפשות.

ממקרים אלה אפשר להסיק על יתר המאורעות המתרחשים לנגד עינינו ושאין בהם לכאורה הגיון כלשהו כדי להצדיק את זולתנו.