"לא תעשק את רעך ולא תגזל" (ויקרא י"ט י"ג)

מי שיקרא את הסיפור לא יאמין שהדברים התרחשו בדורנו. הדברים נישמעים כלקוחים מן האגדות וכמי שתפורים להווי הדורות הקודמים. אבל אין ברירה... אלא להאמין, שהרי האנשים המְסַפרים והמסופרים כאן נודעו, ולא מהיום, במידת האמת המפעפעת בהם.

כל מי ששמע את הסיפור עצר את נשימתו יותר מפעימה אחת. גם גדולי התורה המפורסמים ששמעו את הדברים מפי בני המשפחה אמרו שהמדובר בסיפור שיש לפרסמו ולהפיצו ברבים ככל האפשר כדי לעורר את הקהל על התופעה הלא רצויה של אי-החזר חובות.

הקפדה מדוקדקת

הדמות המרכזית בסיפור שלפנינו היא זו של הרה"ג רבי אברהם יהושע אורדנטליך זצ"ל, אביו של הרה"ג רבי יובל יוסף אורדנטליך זצ"ל. ככל שהיה הרב אברהם אורדנטליך חכם ומשכיל בתחומים רבים וגילה התמצאות ובקיאות נדירה בכל פרד"ס התורה, כך ניזהר כל ימיו מאבק-דאבק של גזל. ספר עב-כרס אפשר לכתוב על מכלול הסיפורים שנישמעו עליו רק בנושא זה של ההקפדה הדקדקנית שלא ליהנות מדבר שאינו שלו.

פעם נסע הרב אורדנטליך באוטובוס "אגד" מנתניה לבני ברק. כשהגיע הנהג לתחנה ברחוב ז'בוטינסקי, ירד מהאוטובוס והתכונן לעלות על הקו לבני ברק. לפתע היה ניראה לו שהנהג החזיר לו עודף בכמה אגורות יותר. חצה הרב את הכביש, המתין לאוטובוס עד שיעשה שוב את דרכו לחיפה, ומשהגיע והרב זיהה את הנהג עלה לאוטובוס והשיב את האגורות הללו לנהג שהיה המום לנוכח המראה של יהודי מבוגר החושש כל כך מאבק של גזל וגניבה.

הסיפור שלפנינו התרחש ביום שלאחר פטירתו מן העולם. ביום הראשון של ה'שבעה' התגלה הניפטר לאחת מנכדותיו, ובפיו שאלה מוזרה: "מה עם החגורות"?

"סבא ניגלה אלי בלילה ההוא לא פעם אחת אלא כמה וכמה פעמים", מספרת הנכדה, "ובכל פעם היתה בפיו אותה שאלה 'מה עם החגורות'". האשה שניבהלה מאוד העירה את בעלה וזה מיהר להרגיעה, אך הנה שוב סבא ניגלה בחלום ושוב עם אותה שאלה.

"בבוקר שלמחרת הייתי מאוד-מאוד ניסערת", היא ממשיכה. "למרות שאין לי כל מושג בענייני חלומות, אבל כשסבא מתגלה אלי - ויש לציין שהניפטר התגלה בצורה מיוחדת שעוררה את התפעלותם של גדולי התורה ששמעו את הסיפור - וחוזר כמה פעמים על אותו משפט, הרי בוודאי שיש דברים בגו".

מכיר את המשפחה

עם שחר ניגשת הנכדה אל ארון הבגדים של הסבא, מחטטת ומחטטת בַמקום בו איחסן את חגורותיו אך לא מוצאת שום פריט שיפתור את תעלומת החלום בענייני החגורות. "בשעה שהחברה קדישא לקחו את סבא טיפלתי בחפצים שנישארו בחדר, ובכלל זה גם המכנסיים והחגורה שלו, וחשבתי שמא יש לכך קשר לחלום, אבל כל האנשים איתם התייעצתי אמרו שאין לייחס לכך משמעות".

מאידך גם הרב יובל יוסף אורדנטליך זצ"ל, בנו של הניפטר - אישיות מיוחדת לכשעצמה, שכיהן כרבה של מרכז בני ברק וניפטר למגינת כל לב בעיצומה של פריחה תורנית - היה בדעה שיש דברים בגו וצריך לעשות ככל שניתן על מנת לפתור את החלום.

רעייתו של הניפטר, הסבתא, שכיהנה במשך למעלה מיובל שנים בתפקידים חינוכיים רבי השפעה, נישאלה אף היא על דבר החלום, אך לא ידעה בתחילה אל מה רומזים דברי בעלה.

והנה, כמה דקות לאחר מכן אחזה את הסבתא התרגשות עצומה. היא קראה לנכדתה וסיפרה לה שבחודשים האחרונים לפני פטירתו איבד רבי אברהם אורדנטליך ממשקלו וכיוון שכך היה צריך לעשות בחגורתו חור אחד נוסף. "לסבא היו כמה חגורות, סיפרה הרבנית, ולכן לקחתי את כולן לחנות ברחוב רבי עקיבא בבני ברק וביקשתי מבעל החנות, איש מקצוע והמכיר את המשפחה מזה שנים רבות, שיחורר עוד חור בכל החגורות".

האיש עשה זאת בשמחה רבה, והרבנית שבה לביתה, החזירה את כל החגורות למקומן ובישרה לבעלה שהכל מסודר ועומד במקומו.

"האם שילמת לבעל החנות את המגיע לו"? שאל הרב אורדנטליך.

"הוא התנהג עימי באדיבות רבה. ביקשתי ממנו שייקח כסף על העבודה אך בעל החנות סירב בכל תוקף ליטול ממני תשלום על דבר פעוט שכזה", החזירה האשה לבעלה.

ימים ספורים לאחר אותו מעשה ניפטר הרב אורדנטליך לבית עולמו.

המוכר לא יכול להירגע

אני בטוחה, אמרה הסבתא בהתרגשות, שיש לסבא אי-נחת בעולם העליון על כך שלא שילמנו את מחיר העבודה, ובהתגלותו בחלום הביע את רצונו שניגש אל בעל החנות ונסדר את העניין במהירות האפשרית.

כשהגיעו בני המשפחה אל המוכר, שהוא עצמו ירא שמים גדול, התרגש אף הוא למאוד, ולא יכול היה להירגע. הוא חזר ואמר שלא רצה לקחת כסף בעת עשיית החור ובוודאי לא היתה לו כל קפידה על כך, אולם מאחר שהמשפחה הפצירה בו עתה ליטול את הכסף כדי להניח את דעת הניפטר, ניאות המוכר וגבה את המחיר בעבור עשיית החורים בחגורות.

התגלותו בחלום בתחילת ימי ה'שבעה' מלמדת על כך שלבד מה'חוב' שהשאיר אצל בעל החנות ההיא לא הותיר אחריו הרב אורדנטליך חובות כלשהם, ולמרות זאת הדבר כל כך הציק לו עד שהתירו לו לבוא בחלום לנכדתו ולרמוז לה על חוסר-הנחת שיש לו בעניין.

גדולי התורה שהדבר הובא בפניהם אמרו שאם הניפטר התגלה כבר בימי ה'שבעה', אות הוא שדינו תם כבר אז, כיוון שכפי המובא בספה"ק לא מתירים לאדם להתגלות בחלום עד שיסתיים דינו, וזה בדרך כלל עד תום שנת האבל הראשונה.

נחה דעתו

בתום ימי האבל ערכו בני המשפחה בירור בחנויות בבני ברק ונודע להם שיש חנויות בהן לוקחים כסף עבור עשיית החור בחגורה, ובמיוחד שבמקרה זה היה מדובר לא בחגורה אחת אלא בכמה חגורות, וגם המוכר עצמו אולי היה מבקש שכר אלמלא הכיר מקרוב את המשפחה הדגולה והמיוחסת, ועשה מה שעשה מתוך הכרת הטוב והערכה לאנשי התורה והחינוך הללו.

כמובן שלאחר ששילמו לבעל החנות את המגיע לו נחה דעתו של הניפטר ולא ניגלה שוב בחלום לבני משפחתו.

דומה שאין להאריך במסקנות שיש ללמוד מהסיפור הנורא שהועבר אלינו מגוף ראשון. מטיבעו של עולם, כאשר אדם לווה סכום כסף גדול הוא גם זוכר להשיבו, ואם הוא לא יחזיר בזמן יהיה כבר מי שיזכיר לו. אך יש ואדם לקח בהלוואה כמה שקלים מחבירו, ואם לא ירשום לו את הדבר לזכרון בפנקסו, הרי שניהם עלולים לשכוח מכל העניין והחוב יישאר בעינו.

שערים נעולים

על אותם כמה שקלים בודדים עלול אדם לשלם את הגרוע מכל ולהתגלגל שנית לעולם הזה, כפי שמובא בספה"ק.

וכבר התפרסם הסיפור על הבחור מישיבת וולוז'ין שניפטר בגיל צעיר והתגלה לראש הישיבה, רבי חיים, וביקשו להחזיר כמה פרוטות שנותר חייב לבעלת מכולת בכפר אחד. במקרה ההוא לא היה הבחור אשם כיוון ששיגר שליח לפרוע את החוב, והשליח היה זה ששכח ולא מילא את המשימה שהוטלה עליו, ולמרות הכל כשהגיע הבחור לשערי גן עדן מצא אותם נעולים כיוון שהחוב לא הוחזר.

כל בר דעת מבין שהניפטר צריך זכות מיוחדת במינה כדי שיתירו לו להתגלות לבני האדם החיים עדיין, ולבקש מהם לפרוע את החובות שהשאיר.

ודי למבין.