ה'אני' החדש של רן ובר יוצא לטיול אופניים

בדומה לנטע קטן שזה עתה נשתל באדמה חדשה, ומבקש להרוות צמאונו ולנצל את המשאבים הסביבתיים ככל שניתן, גם בעל התשובה מבקש להכות שורשים באדמה הטובה, כדי לגדול ולזכות להיות 'משהו' בעולם הזה.

אלא שכמו תהליכים ביולוגיים שמתרחשים בטבע, גם בתהליכי הטבעים האנושיים – שינויים פנימיים, וצמיחה רוחנית אינם דבר של מה בכך, אלא תלויים בפרמטרים 'תזזיתיים' שמשתנים כל הזמן. "גם עולם התשובה הולך ומשתנה לנגד עינינו", מסביר הסופר, המדריך הרוחני וההייטקיסט לשעבר, רן ובר, מחבר הספרים 'התגלות', 'סוד הנקודה הטובה', ו'אני והאין רוכבים על אופניים'.

המאפיין החזק ביותר שמלווה את ספריו של ובר, לדעתי לפחות, הוא העובדה שבכל פעם מחדש הוא מצליח 'לסתור' בניין קלפים אחר של דעות קדומות כאלה ואחרות, הרווחות בנוגע לעולמם של בעלי התשובה.  

ספרו החדש 'אני והאין רוכבים על אופנים' – פרי השקעה של למעלה מחמש שנים - כתוב בצורה קולחת ומרתקת, שסוחפת אותך פנימה אל תוך יומן מסע של ארבעה חברי ילדות טובים – רפי, ילי, יו-יו והמחבר, שנפגשים בסיטואציות שונות לא רק זה עם זה, אלא גם כל אחד עם עצמו.

אבל יש גם נקודה פנימית יותר, אמירה מסוג אחר לגמרי שנאמרת בין השורות. "הספר הוא כעין דיאלוג בין שני חלקים שקיימים בתוכי, ואולי בכלל בתוך הרבה מאוד אנשים אחרים", אומר ובר. "החלקים הללו חיים, פועמים ובועטים בי, מבקשים את התייחסותי. לפעמים הם רבים ביניהם, ולפעמים מתפייסים".

האם כתיבת הספר מבחינתך, היא סוג של התמודדות עם פחד לאבד את מה שהיה לך פעם, מי שהיית ומה שהרגשת עם אותם 'חברים טובים', שהם בעצם אנלוגיה ל'חברים' שבתוכך?

"לא. הספר לא נכתב כגעגוע לחוויות ישנות, אלא כהתמודדות של ה'אני החדש', התורני יותר, עם שאלות וכוחות שונים בנפש, שלא פעם מושכים אותנו לכיוונים מנוגדים. לרבי נחמן יש תורה שלמה על זה, שמדברת על החשיבות של 'שלום בעצמיו'. אדם צריך שיהיה לו שלום בתוך תוכו, ואני מניח שזו הדרך האולטימטיבית בעבורי לעשות שלום בעצמיי, ובעצמיותי".

אפרופו שלום, כבר בגיל 16 התחילה 'מלחמת הכוחות' שבו לתת את אותותיה, ולרמז לו כי הגיע הזמן ליטול את מקל הנדודים, ולהתחיל בחיפוש הרוחני. הנשמה רצתה, אבל לא ידעה לבקש את מה שחסר לה. "גדלתי בבית חילוני לגמרי, שבו אפילו לא הזכירו את היהדות. התפישה הייתה שהיהדות היא משהו שקורה איפשהו בבני ברק, לגמרי לא קשור אליי. גם לא יום כיפור".

על עולם התורה והמצוות: "אני מרגיש שמצאתי את המסגרת הנכונה"

אבל אז, בלי קשר לכלום – הנשמה פשוט דחקה בו להגיע לבית הכנסת. היה זה יום הכיפור הראשון שחווה אי פעם והתפילה הייתה מאוד מרגשת, אבל דיבורים שטחיים ששמע בין המתפללים על דא ועל הא, ביום הקדוש ביותר בשנה - הצליחו להבריח אותו משם חזרה אל הנישה המוכרת והבטוחה שלו, בעולם החילוני. "הרגשתי שבמקום שבו מדברים על עלות מגרשים בתל אביב, ביום שאמור להיות הכי קדוש בשנה – אני פשוט לא מסוגל להיות".

מאז עברו הרבה מים בנהר – ובר למד מחשבים והקים חברת סטארט אפ קטנה, שבהמשך גדלה לממדי ענק ונסקה אל על עם פרויקטים בינלאומיים, חוזים שמנים, ושיתופי פעולה שהגיעו עד לניו יורק, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס.

רק כדי לשבר את האוזן, מחזור ההכנסות דאז נאמד בכמה מיליונים טובים, אך את ובר – כל זה לא הרשים. הוא חיפש דברים אחרים לגמרי. "אני זוכר שכל הזמן חשבתי לעצמי: 'זה נפלא, אבל זה לא קשור אליי", הוא משחזר. 

בזמן שה'חיצוניות' שלו סגרה עסקאות בשווי מיליונים, הפנימיות שלו בילתה אי שם במעמקי המזרח הרחוק – בסדנאות שנועדו למצוא את החיבור הנכון והמדויק להוויה שלו עצמו. כעין פיצול אישיות שעניינו המרכזי נסוב סביב החיפוש המתמשך אחר זהותו האמיתית בעולם.

בראיון שנעשה איתך בתכנית 'בכיוון אחר',  סיפרת על החיבור שהיה חסר לך בין תרבות המערב וההוויה שלך בתוכה, לבין הגיחות למזרח והשקט הפנימי המופלא שחשת שם. כיום, אחרי המסע ואולי עדיין בתוכו, האם אתה מרגיש שכבר מצאת את החיבור הזה?

"בעולם התורה והמצוות, אני מרגיש שמצאתי את המסגרת הנכונה להמשך ההעמקה והחיפוש. לחפש את ה' יתברך, ולנסות להעמיק בחיבור איתו – זאת משימה אינסופית. אני לא מאלו שיגידו: 'הגעתי, הכל הסתדר'. אני מעדיף להרגיש שאני מוצא את החיבור שוב ושוב, ובכל פעם מחדש מנסה להעמיק בו. ולפעמים, כשאני מגלה ששוב פעם שכחתי אותו - אז אני מתחיל הכל מהתחלה.

"אם פעם חיפשתי את האמת, אני מרגיש שכבר מצאתי אותה ביהדות. אבל אני עדיין שב ומחפש את החיבור שלי אליה, ואת מקום המפגש בין המקומות הפנימיים שלי, לבין האמת הגדולה והאינסופית של הבורא יתברך".

"אני והאין רוכבים על אופניים": דיון רוחני על החיבורים בינינו לה' יתברך

בספרו החדש 'אני והאין רוכבים על אופניים', מגיש ובר לקורא בטוב טעם ודעת, טעימות מאור היהדות והחסידות – המבוססות על טורים שכתב במשך שנים במדור הרוחניות (מהמזרח הרחוק) של המגזין האינטרנטי 'מעריב'. במהלך כתיבת הטורים, וגם אחרי פרסום הספר, קיבל ובר תגובות רבות ממנעד רחב של מגזרים, שהצליח להפתיע גם אותו - החל מכאלו שמגדירים עצמם כחילונים גמורים, וכלה בדתיים לאומיים, בעלי תשובה וירושלמים ממאה שערים.

"לאור התגובות המפרגנות ואחרי שנים של כתיבה, אספתי את הטורים, התבוננתי בהם וראיתי שיכול לצאת מזה ספר שלם, שמאגד בתוכו את הנקודות הרוחניות החשובות שניתן ליישם בחיי היום יום", מסביר ובר. "ואז הפשלתי שרוולים, ניגשתי למלאכה ושכתבתי את החומר הקיים, בצורה הרבה יותר מהודקת. הטריגר היה התחושה שסיפור בכוחו להעביר תובנות רוחניות מעצימות, בצורה הרבה יותר פשוטה ומחלחלת אל הלב מחד, והבאת רוחניות יהודית אמיתית כסוג של אלטרנטיבה לספרות חיצונית מחו"ל, מאידך".

מה פשר השם שהענקת לספר, ומה המסר העיקרי שאתה מבקש להעביר באמצעותו?

"הספר 'אני והאין רוכבים על אופניים' הוא בעצם דיון רוחני על ה'אני' וה'אינסוף' – דהיינו החיבורים בינינו לבין ה' יתברך. בשיחות של ארבעת החברים שמוצגים בספר, מלבנות נקודות מאוד עקרוניות בהבדלים שבין ה'רוחניות' של המזרח הרחוק, לבין הרוחניות היהודית. משמעות נוספת של השם קשורה לכך שהחברים בעצם מוציאים את התורות מבית המדרש אל ה'שטח' באמצעות התחביב האהוב עליהם – ספורט אתגרי שבין היתר כולל גם רכיבה על אופניים. יש כאן אולי גם רמז וקריצה לספר 'זן ואומנות אחזקת האופנוע' – רק בשינוי 'פעוט': יהדות במקום זן, ואופניים במקום אופנוע".

לדברי ובר, מסר נוסף שמסתתר בין שורות הספר קשור לאותו 'שביל זהב' שבעל התשובה צריך לחפש, ולמצוא. "אחד הדברים שגורמים להכי הרבה פירוד הוא כשאני חושב שאני יותר טוב, ומתקדם יותר מהר מהשני – ואז ממילא מזלזל בנקודות הטובות שלו – דבר שקורה לרובנו, וזה אחד המסרים שאני מבקש להעביר לקורא בעצם.

"דרך השיחות של ארבעת החברים בספר, אפשר לראות למשל, כמה המספר יכול ללמוד דווקא מרפי, למרות שרפי לא מאמין שהמספר היה רוצה ללמוד ממנו משהו. כמו בכל התמודדות, כל אחד צריך ללמוד את הכוחות והרצונות שלו, ולמצוא את 'שביל הזהב' – בחיבור עם עצמך, עם זולתך ועם הבורא יתברך. הכל קיים כבר בפנים לצורך תיקוננו, רק צריך לרצות למצוא את החיבורים הנכונים ולהעלות אותם בקדושה, אל ה' יתברך".

לפנייה למחבר במייל ranweber@gmail.com