כך הפך לוניא רובינשטיין מנער חילוני לרב הנערץ של בני הנוער בקריית טבעון

אם תזדמנו לקריית טבעון – היישוב הצפוני (והחילוני) בשבת בבוקר, תופתעו בוודאי לשמע קולות זמירות שבת הבוקעים מאחד המקלטים. קולות אלו כמו מהווים ניגוד מוחלט לקולות של הרחוב הסואן ורווי החולין, אך מסתבר שהם שייכים ללא פחות מ-50 בני נוער המגיעים למועדון 'אור ישראלי', שם הם סועדים את ליבם, שרים זמירות ואף שומעים חידושי תורה.

אבל ההפתעה הגדולה היא דווקא מי שעומד בראש המפעל הזה - הרי הוא לוניא רובינשטיין, אשר מגיע מבית רוסי-חילוני. המהפך שעבר בחייו הוא זה שהוביל אותו להחלטה: ברצונו לקרב כמה שיותר בני נוער אל היהדות ולהראות להם את האור הגדול שיש בה.

מחפש את האור

"הכל התחיל כשהייתי בן חמש עשרה", מספר לנו לוניא. "חבר הציע לי לבקר במועדון 'אור ישראלי' שנפתח בעיר מגוריי (מגדל העמק). התקיימה שם באותו יום מסיבת פורים והחבר ביקש שאצטרף אליו. באתי למסיבה בדיוק כאשר הגרי"ד גרוסמן נשא דברים. הקשבתי לו ופשוט הוקסמתי, הוא דיבר אלינו בטוב טעם, והשפיע המון חום ואהבה, זה שבה את ליבי".

כמובן שבשלב זה לוניא עדיין לא העלה בדעתו לחזור בתשובה, "אך זה היה השלב שבו הפכתי מאנטי דתי לאחד שמתחיל להעריך קצת את הדת", הוא מסביר. "הבנתי שאם התורה יכולה לעשות אנשים כל כך מקסימים ומיוחדים כמו הרב גרוסמן, אז לתורה הזו אני רוצה להשתייך".

במשך שנה וחצי התקדם לוניא בצעדים מדודים. "התחברתי עם כמה בחורים ויחד התחלנו לבקר פעמיים בשבוע במועדון, שמענו שם שיעורי תורה ושאלנו את כל השאלות הבסיסיות שעלו בדעתנו. כמובן שגם זכינו בתשובות".

לוניא ביקר במועדון גם בשבתות, ספג את האווירה, ואט-אט הוא מצא את עצמו עמוק בתוך תהליך החזרה בתשובה. "מה שעזר לי מאוד בכל הדרך ליהדות זו העובדה שהיו אתי החברים שעברו אתי את אותו תהליך, הפכנו להיות קבוצה מגובשת, וכל הזמן עודדנו זה את זה".

ומה אמרו הוריך על ההתקרבות לדת?

"האמת היא שכאשר הייתי בבית ניסיתי בתחילה להסתיר את העובדה שאני מתחזק. את הכיפה הנחתי על הראש רק כשיצאתי ואת הטלית החבאתי. אבל יום אחד ההורים קלטו ושאלו: 'מה זה?' הסברתי להם שאני מתחזק והם היו בהלם. באותו רגע החלו הוויכוחים והדברים הגיעו לכדי מצב של 'קח את הדברים ועזוב את הבית'. אבל זה היה רק בזמנים קיצוניים. ברוב המקרים ההורים שלי נהגו בסלחנות והם גם השלימו פחות או יותר עם המציאות".

ההחלטה: פותחים בית כנסת

בכיתה, לעומת זאת, כבר היה ללוניא קשה יותר. "ביום הראשון בו אזרתי אומץ והגעתי עם כיפה לכיתה, ספגתי הרבה לעג ובוז, אבל אחרי שקפצתי למים, החלו גם חבריי שהתחזקו ביחד אתי להגיע עם כיפות, ופתאום זה הפך להיות אופנתי".

ומה הייתה תגובתם של המורים?

"המורים זרקו מילה או שתיים, אבל אנחנו השתדלנו לעשות קידוש השם ולהתנהג כפי שנדרש ממי שחובש כיפה על ראשו. אני גם מוכרח להודות שעד אותו רגע הייתי תלמיד די בעייתי, ופתאום מאז שהתחזקתי השתניתי לטובה, אז למורים זה לא הפריע. אני זוכר שאחד המורים אמר לי: 'לא אכפת לי מה האמונה שלך, העיקר שהפכת לבן אדם'".

אלא שלוניא לא הסתפק בכך. "כבר מהרגע שבו התחלתי להתקרב, הבטתי כל הזמן סביבי, ולא גמרתי לחשוב: 'איפה אני נמצא ואיפה חבריי'. ההרגשה שלי הייתה שבדיוק כפי שעזרו לי, כך מוטלת עליי החובה לנסות להציל אחרים".

זה מה שהוביל לכך שהוא הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהקים בית כנסת בתוך התיכון החילוני שבו למד. "בתחילה הבאתי תפילין לכיתה והתחלתי להניח לחברים. בהמשך ראיתי שיש יותר בחורים שמגלים עניין, אז הבאתי כבר ארבעה זוגות תפילין. בשלב מסוים קיבלתי אישור ממנהל התיכון שאפשר לי לקבל מקלט מיוחד עבור בית הכנסת. עד היום בית הכנסת פעיל ומתפללים בו כ-60-70 בחורים מידי יום. בחלק מהימים פועלת גם עזרת נשים, עבור התלמידות".

אל הישיבה

עד כיתה י"ג המשיך לוניא ללמוד בתיכון החילוני, כשהוא מתמקצע במגמת אלקטרוניקה, מה שאפשר לו לדחות את גיוסו הצבאי עד לסיום כיתה י"ג, אלא שבסיום אותה שנה השתנו התכניות. "החלטתי לעבור ללמוד בישיבת קריית מלאכי", הוא מטיל את הפצצה.

הייתה זו החלטה משמעותית מאוד, שכן על אף שהוא למד במשך שנתיים במועדון של אור ישראלי, הוא עדיין לא רכש ידע אמתי בגמרא ובלימוד והמעבר לישיבה לא היה קל בכלל. "אבל היו לי שאיפות מאוד גדולות וחזקות, ואני חושב שזה מה שעזר לי להתקדם. קפצתי אל המים והתחלתי לשחות", הוא מספר.

במשך שלוש וחצי שנים למד לוניא בישיבה, ורכש שם הרבה מאוד כלים – גם בלימוד וגם ברוחניות. לאחר מכן הוא התחתן וזכה להקים עם ביתו עם בחורה שאף היא חוזרת בתשובה.

"הדבר המדהים הוא שאת אשתי הכרתי עוד בתקופת לימודיי בתיכון, שכן היא הייתה אחת מהתלמידות בשנתון שלי. כשהקמנו את בית הכנסת היא התחילה להתפלל בו ואחר כך התקרבה ליהדות דרך לימודים במדרשיה. שנינו עברנו את תהליך התשובה במקביל, ולפני כשנתיים וחצי זכינו להגשים את החלום ולהקים את ביתנו. בית יהודי, כפי ששאפנו".

כוחה של שבת

לאחר נישואיו של לוניא, הוא התייעץ עם הגרי"ד גרוסמן, ושאל אותו היכן מומלץ לו להתגורר. הרב גרוסמן המליץ לו לעבור לקריית טבעון. "יש שם חושך", הוא אמר לו, "לך תיתן להם קצת אור".

לוניא מיהר לממש את ההמלצה, ומאז שהגיע ליישוב הצפוני הוא לא גומר להפיץ בו אור. "היה ברור לי כבר מהרגע הראשון שאני רוצה לפתוח סניף של 'אור ישראלי' בקריית טבעון", הוא מציין, "כי ראיתי איך מועדון כזה הציל לי את החיים, ואיך כיום, בזמן שרוב החברים שלי נמצאים בחו"ל, חלקם מסוממים וחלקם בכלא, אני זוכה להקים בית ומשפחה, אז היה ברור לי שאני רוצה להציל נפשות".

אלא שזה לא היה פשוט כל כך. "בתחילה ניסיתי לייסד את המועדון, אך הגיע אליו רק ילד אחד. לא התייאשתי ובהמשך הוא הביא אתו חברים נוספים, כך שבתוך מספר חודשים כבר אספתי סביבי קבוצת נערים. כיום יש לנו מקלט שקיבלנו מטעם המועצה ואנו פותחים אותו מידי יום, כאשר מתקיימים בו פעילויות ושיעורי תורה ליותר מ-50 בני נוער".

אבל גולת הכותרת היא בשבתות, שכן לוניא מקיים סעודות שבת לכל בני הנוער שמגיעים אליו ורוצים לחוות את האווירה. יחד הם מתכנסים סביב השולחן, סועדים, שרים זמירות ושומעים דברי תורה.

על אחד מהבחורים שהגיעו לכזו שבת מספר לוניא בהתרגשות: "באחת השבתות הגיע אל הסניף שלנו בחור פעיל עם הרבה מרץ. הוא סיפר לי על כך שהוא היה בדרך לים, אבל כשראה את האווירה שיש כאן הוא החליט שיהיה מעניין יותר לבוא לסעודה. כמובן ששמחתי לשמוע זאת".

אלא שלהפתעה הבאה לוניא לא ציפה: "במוצאי שבת התקשר אליי הבחור וסיפר כי מהרגע שהוא חזר לביתו אחרי הסעודה, הוא החליט שברצונו לשמור שבת, אך מכיוון שלא ידע איך עושים זאת, הוא פשוט שכב במיטה כדי שלא יחלל את השבת בטעות. מאז הוא הספיק להתקדם וללמוד, וכבר שמונה חודשים שהוא שומר שבתות כהלכתן".

ומה אומרים ההורים של הבחורים? הם לא חוששים מכך שהילדים שלהם יחזרו בתשובה?

"ההורים באופן כללי אינם מתנגדים לפעילות שלי. אני חושב שזה בעיקר בגלל שאני משתדל לעשות את הקירוב בצורה יפה ועדינה. אני לא מאפשר לבחורים להשתנות בבת אחת, אלא רק שלב אחרי שלב, ותמיד בליווי מתאים ובדרכי נועם".

ובכל זאת – איך אפשר להסביר שבני נוער רבים כל כך באים כדי לשמוע שיעורי תורה?

"האמת?" הוא משיב לאחר הרהור קל, "גם לי קשה להסביר זאת, אבל בעקבות מה שאני רואה בשטח ברור לי דבר אחד - לכל יהודי יש נשמה טהורה, צריך רק לחשוף אותה אל האמת".