האישה הודיעה לביטוח הלאומי: לא מגיעה לי קצבת זקנה

"לא תעשו עול במשפט" (ויקרא, י"ט ל"ה)

יש ביטוח ויש ביטוח. יש ביטוח לאומי המעניק כסף לנצרכיו, ויש מעשים המעניקים לעם היושב בציון את הביטוח הלאומי שלא יסלקו אותו מן הארץ שהוא יושב עליה. כשהחרב מפילה חללים ויהודי ארץ ישראל חבים חובת גלות, יש לדעת שאחת הסיבות לכך היא עשיית עוול במשפט, ולפנינו מעשה באשה תמימה בחולון שקידשה את השם בסניף הביטוח הלאומי בכך שסירבה לעשות עוול.

פקידי הביטוח הלאומי בסניף חולון לא ידעו כיצד להתייחס לשאלה שהובאה לפניהם. מזה עשרות שנים הם מקבלים קהל בסניף זה ומעולם לא הזדמן להם לשמוע שאלה דומה. עברו כמה דקות עד שהסכימו להאמין שהם אינם חולמים בהקיץ. הם ביקשו מהאשה שתחזור על שאלתה עוד פעם ועוד פעם.

והיא חזרה, באמונת תום, מתוך חוסן רוחני שגרם לקידוש שם שמים עצום. היה זה לאחר שביקרה בכולל "בית דוד" בחולון, שם הציגה את שאלתה לפני הגר"י זילברשטיין שהורה לה לעשות כפי שעשתה.

ומעשה שהיה כך היה.

אשה זו עלתה מפרס, לפני ארבעים שנה. בזמנו, כשביקשה להינשא לבעלה בגיל ארבע עשרה שנה אמרו לה במשרד הפנים שלפי החוק אפשר להינשא רק מגיל שמונה עשרה. כיוון שתעודת זהות עדיין לא היתה לה, הצהירה האשה שהיא בת שמונה עשרה, ונישאה לבעלה כדת וכדין.

לאחר שעברו ארבעים שנה, והמחשב במשרד הפנים הראה שהאשה הגיעה לגיל ששים, הרי שיש לה אפשרות לקבל זכויות פנסיה מהביטוח הלאומי. האשה שניחונה באמונה שלימה בבורא עולם, באה לשאול את הרב האם מותר לה לקחת כבר את הזכויות הללו, או שמא כיון שהיא עדיין לא בגיל ששים, אסור לה ליהנות מכך...

האשה עשתה כפי שנצטוותה

הרב, ששאלה זו הובאה לפניו בעיצומו של "בר בי רב" בכולל "בית דוד" שעסק בענייני הונאה בכספים, הביע את התפעלותו לפני כל מאות המשתתפים בכינוס התורני והצביע על האמונה התמימה ועל מידת הקידוש שם שמים שיש בעצם הצגת השאלה הזאת ע"י אשה שבעצם אף אחד אינו מונע אותה מלגרוף לכיסה את הזכויות מהביטוח הלאומי.

רק יראת השם המפעפעת בקירבה, היא זו המציבה מחסומים בדרכה והביאה אותה אל בית המדרש.

תשובתו של הרב היתה: החפץ חיים, השפת אמת, הבן איש חי ורבי עבדללה סומך, לא היו נוטלים כסף זה ואם את רוצה ללכת בדרכיהם, ממילא גם תתברכי בברכותיהם. גְשי אפוא לביטוח הלאומי והציגי בפני האחראים את נתוני הגיל האמיתיים שלך, הורה הרב.

האשה עשתה כפי שנצטוותה, והפקידים בביטוח הלאומי היו, כאמור, המומים מעצם השאלה.

האחראים השיבו לה שלביטוח הלאומי אין עניין בנתונים שהיא מביאה בפניהם. "זה עניינו הבלעדי של משרד הפנים, ובכלל - אותנו לא מעניין מאומה לבד מנתוני המחשב המצביעים על כך שהגעת לגיל הפרישה, והינך יכולה לקבל מאתנו את הכסף לבריאות", אמרו.

כיוון שכך, הורה לה הרב לקחת את הזכויות. אמנם, המוסר שצריכים לקחת מסיפור כזה, הדגיש הרב מרא דאתרא, הוא מאלף במיוחד.

כיצד מותר לקחת את המשכורת בסוף החודש?

על הפסוק (קדושים, פרק י"ט פסוק ל"ה) "לא תעשו עוול במשפט" אומר רש"י: "וגורם לחמשה דברים האמורין בדיין, מטמא את הארץ, מחלל את השם, מסלק את השכינה, מפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם".

ואם כן, כשרואים את המצב בארץ ישראל, כאשר החרב מפילה חללים רבים, עוברי אורח שלא חטאו לאיש ונוסעי אוטובוס נהרגים בכל מיני מיתות משונות, רק בגלל היותם יהודים, ומאידך חבים יהודי הארץ חובת גלות כשחלקים נירחבים מהארץ הקדושה נימסרים לאוייבינו, יש בכך כדי לעורר אותנו על קיום הצו "לא תעשו עוול במשפט".

אשה זו שבאה ושאלתה בפיה, לא רצתה לעשות עוול במשפט, וכשסברה שהכסף אינו מגיע לה, סירבה ליטלו, עד שקיבלה היתר מיוחד, וגם אז חילקה את הכסף לצדקה. לעומת זאת יש אנשים הסבורים שלא נידבק בידם שמץ מאותו עוון הגורם לחמשה הדברים הנוראיים הללו, וטעות בידם.

גם אברכים הלומדים בכולל ומְאחרים להגיע בשעה היעודה שניקבעה לכך ע"י ראש הכולל, גם מלמדים ב"חדר" שאינם מגיעים בזמן וגורמים לביטול תורה של עשרות ילדים הלומדים בכיתתם, כל אלה ואחרים לוקים בקיום הצו "לא תעשו עוול במשפט", שהרי אם איחרו ולא הגיעו בזמן כיצד מותר להם לקחת בסוף החודש את משכורתם המליאה?

הדבר שבכוחו לחזק את האדם באמונתו זו, היא הידיעה שכל מה שניקצב לו יגיע אליו, ואף אחד לא יוכל לגזול ממנו את המיכסה הזו, ומאידך מה שאינו מגיע לו מצד ההלכה, יילקח ממנו בעל כורחו ולא יישאר מזה ולוּ אגורה אחת. אדם המאמין בכך באמונה שלימה, לא ינקוט לעולם בפעולה שיש בה משום חשש גזל.