"ניגשתי לרבנית וסיפרתי לה שאני רוצה ברכה לילד שלי, ואז קרה הלא יאומן..."

"אבל אמא, למה אתם מתגרשים?" כאשר נויה שמעה את השאלה הזו בוקעת מפיו של בנה בן השלוש וחצי, היא חשה כיצד ליבה נשבר לרסיסים. אומנם כבר למעלה מחודש שהיא מטפטפת לו את החדשות המרעישות, בתקווה שעל אף גילו הצעיר הוא ישכיל להבין את הדברים, ולהתכונן אליהם כיאות. אך לשאלה ישירה כזו היא לא ציפתה.

"למה?" היא התבלבלה, וניסתה להשיב משהו בסגנון של: "אל תדאג מתוק, גם אחרי שנגור לבד, אתה תוכל לבקר את אבא, ויהיה לך טוב". היא נשקה על מצחו והעבירה נושא: "אז מה אתה רוצה שאמרח לך היום בסנדוויץ'?"

הפעוט החזיק חזק-חזק בידה והשיב שהוא רוצה חמאת בוטנים. נויה הכינה לו את הסנדוויץ' בסערת רגשות ושניהם יצאו מהבית. אחרי שהיא לקחה את בנה לגן, היא מצאה את עצמה מחייגת לאחת מחברותיה הטובות, כשהיא מרגישה שעליה לשפוך את ליבה.

"מה שקרה לאחר מכן היה בהשגחה פרטית מופלאה", מספרת לנו נויה, ולא מפסיקה לדמוע: "חברתי סיפרה לי על כך שהיא לא יכולה לדבר איתי כעת, כיוון שבעוד כשעה מתקיים בביתה אירוע של הפרשת חלה. לא שהבנתי על מה מדובר, אבל כוח פנימי גרם לי להודיע לבוס על כך שאני מאחרת לעבודה ולמהר לביתה של החברה".

בטקס הפרשת החלה, פגשה נויה את אחת הרבניות הפועלות מטעם 'מתחברות', אשר ניהלה את הטקס ואף הסבירה למשתתפות על כך שאלו רגעים גדולים ושכל אחת יכולה לקבל על עצמה קבלות ולהתפלל על הדברים החשובים לה ביותר.

"ניגשתי לרבנית", ממשיכה נויה, "וסיפרתי לה בשקט על מצבי ועל כך שאני רוצה ברכה עבור הילד שלי, שלא ייכנס למשבר בעקבות הגירושין, ואז קרה הלא יאומן – הרבנית אמרה לי: 'אם את רוצה שלילד יהיה טוב, אני מציעה לך להתחיל לשמור מצווה חשובה. עדיף שזו תהיה מצוות הטהרה'".

מבחינת נויה זה כבר היה יותר מידי והיא מצאה את עצמה מתפרצת: "הרבנית לא יודעת, אבל אני עומדת רגע לפני פירוק המשפחה שלי, יש לי כבר תיק ברבנות, זה ממש לא שייך אליי!"

אלא שהרבנית לא נסוגה לאחור. היא הסבירה לנויה בעדינות ובכבוד על כך שאולי כדאי לה לשמוע על דרך חדשה, ואף ציינה כי לעתים דווקא הטהרה היא זו שגורמת לגעגוע מחודש בין בני הזוג, ומוסיפה טעם לחיי הנישואין.

"האמת היא שהדבר היחיד שגרם לי לנסות, הייתה השיחה עם הילד שלי מהבוקר", היא משחזרת. "זכרתי את העיניים העצובות שלו ואת הצער שהיה שפוך על פניו כשהודעת על כך שאבא ואמא מתגרשים. ידעתי שאני מוכרחה לתת לזה צ'אנס נוסף, ורציתי להיות בטוחה שאני עושה את הפירוק, רק אחרי שבאמת ניסינו הכל".

ומה עם בעלך? הוא שיתף פעולה?

"בעלי מלכתחילה לא היה שלם עם הגירושין", משיבה נויה, "זה הגיע בעיקר מצדי, ולכן הוא רק שמח בכך שאני מוכנה לנסות משהו אחר. כך ניסיתי בפעם הראשונה לשמור על המצווה, כאשר היה ברור לי שאני עושה זאת פעם אחת בלבד".

אלא שהפעם האחת הזו, גררה בעקבותיה פעמים נוספות, ומספר חודשים לאחר מכן כבר יצרה נויה קשר עם הרבנית והודיעה לה: "אני חייבת לך את כל החיים שלי. החיים שלי השתנו מהקצה לקצה, טעמתי ופשוט התרגשתי.

"אז זהו, זה לא שחזרתי בתשובה", מסכמת נויה, "אני עדיין חילונית, אבל פשוט התחברתי למצווה המדהימה של הטהרה, היא מחברת אותי בכל חודש מחדש לעצמי ולמשפחתי, לבעלי ולילד הנפלא שלי".

והגירושין? נויה כבר לא חושבת עליהם יותר. "באותו רגע בו התחלתי לשמור על טהרה נשמר גם הכבוד שלי במשפחה, והיחס הקשה שהיה כלפיי עד אז, פשוט השתנה. אז למה לי לפרק את הבית? זו כנראה מצווה ששכרה בצידה".

מח' מתחברות – טהרת המשפחה לפניות, הכוונה וייעוץ: 02-6301516, מייל mit@htv.co.il