ילדי ירושלים הושלכו ברחובות: 10 עובדות על מגילת איכה

1. מגילת איכה היא קובץ של חמש קינות שחוברו לאחר חורבן ירושלים והגליית תושביה על ידי נבוכדנצר. היא אחת מחמש המגילות הכלולות בכתובים, וחוברה על ידי ירמיהו הנביא.

2. חז"ל קראו למגילת איכה "ספר קינות", "מגילת קינות" או בצורה המקוצרת "קינות".

3. נהוג לקרוא את המגילה בציבור בליל תשעה באב, היום שנקבע לתענית על חורבן שני המקדשים, ויש הנוהגים אף לקוראה בבוקר למחרת, יום תשעה באב.

4. המגילה כוללת שירות קינה ועוסקת בחורבן ירושלים והגליית יושביה. ירמיהו הנביא מקונן על מצבה הנורא של ירושלים בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל יושביה לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוקי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על יושביה בשל חטאיו ופשעיו הרבים.

5. המגילה מחולקת לחמישה פרקים; הקינה הראשונה, השנייה והרביעית דומות זו לזו באופיין ובמבניהן. כולן פותחות במילת הקינה "איכה", וכולן מונות 22 פסוקים, כאשר הם מסודרים באקרוסטיכון אלפביתי. פרק ג' מונה גם הוא פסוקים בסדר אלפביתי, אולם היא שונה מיתר הקינות בכך שהיא מונה 66 פסוקים, 3 פסוקים לכל אות. בנוסף בקינה זו אין מוזכר מפורשות חורבן יהודה או ירושלים.

6. פרק א' מתאר את חורבן ירושלים. ירמיהו מצייר תמונה חיה, של אלמנה הבוכה בלילות עם דמעות על לחייה, מבלי שיימצא לה מנחם, זנוחה מכל אוהביה. כך גלתה יהודה ובניה משועבדים בין האומות ובו בזמן יושבת ציון, אבלה וחרבה ומתגעגעת לעולי הרגל הרבים, שהיו באים בשעריה. ירושלים זוכרת את החורבן המר, את התקופה הנהדרת שקדמה לכך ואת העובדה, שאף אומה לא באה לעזרתה ולהפך, האומות הזרות שעמן כרתו היהודים ברית ושעליהן סמכו, מתכחשות אליה ואף שמחות בחורבנה.

7. בפרק ב' מצייר הנביא את מה שקרה לעם ישראל, את הגזירה שצנחה מן השמים לקרקע. ירושלים בוערת. הנביא מתאר ילדים מתים מרעב, מתחננים לאימותיהן לאוכל, בטרם יגוועו בחיקן. "אין פרק דומה בהיסטוריה שבו אוכל לנחם אותך!" קורא הנביא ומוסיף: מה הסיבה לסבל הנורא של עם ישראל? נביאי השקר שהבטיחו לעם כי לא ייתכן שתיחרב ירושלים: "לא יבוא צר ואויב בשערי ירושלים".

8. בפרק ג' מתאר ירמיהו את חייו הפרטיים, המהווים משל לסבלו של היהודי היחיד. הוא מתאר את הקשיים והסבל שעבר בחייו, ובכל זאת אינו מאבד את אמונתו. בהמשך הפרק מבאר הנביא כי ניסים מקיפים אותנו תמיד וכי השם הוא טוב לכל גם בעת קושי. לסבל יש מטרה – לבכות להצטער על הטעויות והחטאים שעשינו, שהם הגורם לכל הסבל.

9. בפרק ד' חוזר ירמיהו הנביא לתאר את זוועות החורבן. זוהר הזהב הועם, אור המקדש הוחשך. אבני החן (היהודים) הושלכו ברחובות! ילדים יהודיים יקרים, ניתנו לאויבים האכזריים. לשונותיהם דבוקות לחכיהם מרוב צמא ורעב ואין מי שייתן להם לחם. הילדים המפונקים, שהיו רגילים למטעמים, מלקטים כעת שאריות מזון בערמות האשפה. הגוף שלהם הרוס מרוב רעב, עד שלא ניתן להכירם. הפנים שלהם שחורות כפיח ועורם צפוד על עצמותיהם. "טובים היו חללי חרב מחללי רעב" (ד', ט') – טוב היה לאלה שזכו למות מהחרב ולא לגווע מתוך ייסורי הרעב. נשים רחמניות הגיעו למצב שבשלו את ילדיהן! האומות ומלכיהן לא יכלו להאמין למראה עיניהם. העיוורים נכשלים על גבי גופות ברחובות ובנפלם מתכסים בדם ההרוגים. בסוף הפרק מתנבא ירמיהו על חורבן הבית השני.

10. פרק ה', האחרון, מוקדש לציפיה לגאולה. הפרק מהווה זעקה אחת גדולה של תפילה, אמונה ותקווה. זכרו מה קרה לנו וראו את הקלון. זרים ירשו אותנו; בבתינו יושבים אחרים. אנחנו מוכרחים לשלם בכדי לשתות את מימינו ולקנות את עצי ההסקה שלנו עצמנו. מוות מרעב ... צעירים וזקנים נרצחים באכזריות. השמחה שלנו הפכה לאבל. הכתר שלנו נפל מעל ראשנו. לקראת סוף הפרק מופיע תיאורו של הר ציון השומם, אשר שועלים מתהלכים בו – "על זה היה דוה ליבנו, על אלה חשכו עינינו'". (ה', י"ז).

פרק זה, הכולל גם הוא 22 פסוקים, אמנם ללא סידור אלפביתי, מסתיים בתחינה וזעקה לקב"ה: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם", הנאמרת בקול רם ומעומק הלב על ידי הציבור, ולאחריו חוזר החזן על פסוק זה.

כל פרקי מגילת איכה לקריאה מלאה ונוחה, במאגר התורני המורחב של אתר הידברות

קרוב לאלפיים שנה מתאבל העם היהודי על חורבן בית המקדש. ארבעה צומות בשנה, מנהגי אבלות ועוד. מדוע? מה פשר האסון הגדול שהדיו ממשיכים ללא קץ עד בנין הבית השלישי? הרב זמיר כהן מבאר את עומק משמעות החורבן בשלשה רובדי עומק, פונה אל השכל ומעורר את רגשות הגעגועים לימי תפארת ישראל ומסביר מהי הדרך לגאולת ישראל האמיתית.