הכדורגלן יאיר אזולאי: "רציתי להתפלל מנחה, לאכול סעודה שלישית ולשמוע שיעור תורה, לא רציתי לחלל את השבת"

מזה שלושים שנה שהכדורגלן יאיר אזולאי (39) נמצא בקדמת המגרש, חי, נושם ובעיקר בועט. את דרכו הוא התחיל עוד כילד בפועל אשדוד, לאחר גיל 18 הוא 'הושאל' לפועל כפר סבא ואף הספיק לשחק ברעננה ובבני יהודה, שם הוא היה שותף בגמר גביע המדינה של בני יהודה, והופיע בהופעה היסטורית בגביע אופ"א. במשך השנתיים האחרונות שימש אזולאי כקפטן של הפועל אשקלון, והצליח להזניק את הקבוצה בצורה מטאורית.

"במשך השנתיים האחרונות הצלחנו לכבוש שיאים שלא יאומנו", הוא מספר, "אני זוכר שכאשר העבירו אותי לאשקלון, הסבירו לי בהנהלה שהם מבקשים לחדש את המועדון וכחלק מכך מביאים מאמן בכיר ושחקנים בכירים. למעשה, אני הייתי השחקן המנוסה והמבוגר ביותר בקבוצה. כאשר הגעתי לשם דובר על כך ששואפים בתוך חמש שנים להגיע לליגת העל, אבל בסופו של דבר הצלחנו להעפיל שתי ליגות בתוך פחות משנתיים. זה הישג בלתי רגיל בכדורגל. הפכנו להיות ליגת העל, אנחנו בעצמנו לא האמנו לכך".

ואיך הרגשת עם זה?

"ההרגשה הייתה מטורפת. ממש משהו חלומי, זה היה כיף לא רגיל", הוא משתמש בכל המטאפורות האפשריות כדי להסביר את תחושותיו כשחקן. אלא שדווקא בשלב זה, כאשר הקבוצה הצליחה להעפיל למקום הגבוה ביותר, ואזולאי המשמש כקפטן קצר את הפירות, הפתיע הכדורגלן המוכשר כאשר יצא בהודעה שהממה את כולם: "החלטתי להפסיק את השתתפותי בליגת העל", הוא כתב בקצרה, "אני לא רוצה לחלל את השבת".

למען השבת

למי שמתעניין - האם ביאיר אזולאי החלו להתעורר לפתע ניצוצות של יהדות, מפתיע הכדורגלן כשהוא טוען שהניצוצות ממש לא התעוררו. "הם מאז ומעולם היו קיימים", הוא מסביר בחיוך, "גדלתי בבית שבו הייתה תמיד מסורת. כשהייתי ילד בן חמש וחצי חוויתי טראומה, כאשר אבא שלי נהרג במלחמת שלום הגליל ואמא נשארה לבדה בגיל 23 וחצי עם שלושה ילדים – אני ושני אחיי הצעירים - בני שנתיים ושנה. עד היום אמא לא התחתנה, ובמשך השנים זה גרם לה לקוות שאלך לבית הכנסת ואקח את האחים ביחד אתי, שאעשה קידוש וכולם יקשיבו, ובכלל, שאהיה בן אדם טוב ואשפיע גם על האחרים. אהבת השבת התחילה לפעם אצלי כבר באותם ימים, אבל במשך השנים נאלצתי לעבוד בשבת ולא הייתה לי ברירה, כי הכדורגל הוא החיים שלי והוא מקור הפרנסה שלי. בפרט בשנים האחרונות, כאשר שיחקתי בליגת העל שהמשחקים שלה מתקיימים באופן קבוע בשבתות אחר הצהריים – לא הייתה לי שום אפשרות להימנע מחילולי שבת.

"צריך להבין", הוא מוסיף, "שאפילו במקרים הבודדים שבהם המשחקים מתקיימים במוצאי שבת, אז אני חייב לצאת מהבית קודם לכן, בשבת עצמה. כי שחקן מוכרח להגיע למגרש מוקדם, כדי להתכונן ולהיערך. במשך שנתיים שיחקתי בשבתות בקביעות וחשתי רע עם עצמי, ולאחרונה התחלתי להרגיש שזה כבר לגמרי מעיק עליי".

היה קש ששבר את גב הגמל?

"כן, הייתה השבת האחרונה שבה שיחקתי. התקיים אז משחק בין אשקלון לראשון לציון והייתי צריך להתניע את הרכב בשעה שש בערב ולנסוע. התלבטתי המון, ובסוף החלטתי לישון אצל חבר בראשון לציון כדי לא לחלל שבת. אני זוכר שאחרי המשחק הזה החלטתי שלא עוד. היה ברור לי שאני רוצה לשמור על השבת. זה גם לא סוד שבתקופה האחרונה התחזקתי בשמירת מצוות ורציתי להקפיד ללכת בשבת בצהריים לתפילת מנחה, לאכול אחר כך סעודה שלישית ולהמשיך לשיעור תורה ולתפילת ערבית. בנוסף, גם היה ברור לי שאני רוצה את המשפחתיות, אני רוצה להיות בשבתות בבית עם אשתי וילדיי, ולא לנסוע לכל קצוות הארץ כדי לשהות אצל חברים. למעשה, זה מה שגרם לי לקבל את ההחלטה". 

החלטה קשה מן הסתם...

"בוודאי", הוא מסכים ועל אף שהוא מדגיש כי היה שלם לגמרי עם ההחלטה, ניכר שעדיין קשה לו כשהוא מדבר על כך. "מבחינה שכלית היה ברור לי שאני צריך לוותר על המשחק בליגת העל, אבל מצד שני לא היה קל לתרגם את זה למציאות. כי כמו שציינתי, במשך השנתיים שהייתי בפועל אשקלון העפלנו שתי ליגות, חווינו רק הצלחות וזה דבר נדיר מאוד. שיחקנו בין 80 ל-90 משחקים במשך שנתיים, ובכולם היו לנו לא פחות מ-95% הצלחה. אלו דברים שכל שחקן מאחל לעצמו. גם מבחינה אישית, אלו היו עבורי שנתיים חלומיות – אתה פתאום מוצא את עצמך קפטן ומנהיג בחדר ההלבשה, הקהל אוהב אותך ומריע לך, ואלו דברים שקשה לעזוב. כשהודעתי לחברים על כך שאני עוזב אמרתי להם בכנות: 'אני מרגיש כמעט כמו שאני עוזב אחים'".

ובאמת, באותו יום שבו הודיע אזולאי לחבריו על החלטתו הגיעו גם התגובות הצפויות. החברים הפצירו בו שיישאר, ואילו הנהלת המועדון רשמה בדברי פרידה על כך שאזולאי היה "הלב הפועם של המועדון". מי שמבין בהתבטאויות של מועדוני כדורגל, יודע שאין פרגון גדול מזה.

"אבל אני אדם בוגר", הוא אומר, "וקיבלתי את ההחלטה בלב שלם ובלי שום התלבטויות. במיוחד מכיוון שהתייעצתי עם רבי ומורי – הרב אברהם ממן מיבנה, שאמר לי שאם יש לי אופציה אחרת, אז אני חייב לעזוב. אז הנה, מצאתי לעצמי אופציה חילופית – אני עובר לליגה הלאומית שלא משחקת בשבתות, וכך אני גם ממשיך את הקריירה וגם לא מחלל את השבת".

שחקן עם תפילין

ליאיר אזולאי הייתה גם סיבה נוספת שבשלה היה לו קשה להיפרד מהפועל אשקלון. הוא לא סיפר על כך בפומבי, אך כאשר אנו משוחחים עמו, הוא מוצא לנכון לציין זאת: "כאשר שחקני כדורגל יוצאים לאימון הם לוקחים איתם תמיד תיק רחצה, בו הם מביאים את הציוד הנדרש להם. אני, בשונה מהחברים, הבאתי אתי במשך השנתיים האחרונות תיק תפילין. בכל יום הקפדתי להניח תפילין, גם לעצמי וגם לחברים שלי. היו בחדר ההלבשה תמיד חמישה-שישה שחקנים, שהמתינו לי וכשהייתי מגיע, היינו מניחים תפילין ואחר כך שותים קפה, מתאמנים בחדר כושר, ואז יוצאים לאימון".

במחשבה שנייה מציין אזולאי כי ייתכן שכל ההצלחה הבלתי נתפסת והשגשוג להם זכתה הקבוצה בשנים האחרונות, הגיעו הודות להקפדה על הנחת התפילין. "כי זכינו באמת לסייעתא דשמיא מיוחדת". כעת, לדבריו, ברגע בו התקבלה ההחלטה על עזיבת הקבוצה, הוא גם קיבל על עצמו להשיג עבור חבריו תפילין, כדי שישמשו אותם לאחר שיפרוש.

אז זהו זה, לא תראו את יאיר אזולאי עוד בליגת העל, אבל מבחינתו הוא מדגיש כי הצעד שעשה היה הכרחי ונדרש. "מהרגע בו קיבלתי את ההחלטה קיבלתי כל כך הרבה תגובות טובות ואוהדות מהציבור, ומרגע לרגע אני מבין עד כמה שהצעד הזה היה נכון".

והוא גם מוסיף באומץ: "נכון שיכולתי לפרסם ולומר שאני עוזב בגלל שתנאי ההעסקה לא התאימו לי כדי להמשיך, או מכל סיבה אחרת, אבל בחרתי לצאת בהודעה הכי אמתית והכי נכונה, והודעתי שאני עוזב בגלל שמירת השבת. זה היה חשוב לי", הוא עוצר לרגע, ואז מסביר בהתרגשות: "כי מי יודע, אולי בזכות זה שאנשים ישמעו על כך, יהיו עוד כאלו שיחליטו להתחזק..."