איך בכל הדורות אכלו חסה ופטרוזיליה, ולא היתה בעיה של תולעים?

א. אֲנָשִׁים רַבִּים שׁוֹאֲלִים: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת אָכְלוּ יְרָקוֹת בְּצוּרָה חוֹפְשִׁית: חַסָּה, כֻּסְבָּרָה, פֶּטְרוֹזִילְיָה וְכוּ' וְלֹא דִבְּרוּ עַל בְּעָיוֹת שֶׁל תּוֹלָעִים, וְאִלּוּ הַיּוֹם מַזְהִירִים שֶׁיֵּשׁ תּוֹלָעִים בְּכָל מִינֵי יְרָקוֹת וְצָרִיךְ לִקְנוֹת רַק "חַסָּלָט" וְכַדּוֹמֶה? וְכִי פַעַם לֹא הָיוּ תוֹלָעִים? וְכִי אֲבוֹתֵינוּ לֹא יָדְעוּ? וְכָל מִינֵי שְׁאֵלוֹת כָּאֵלּוּ.

ב. אֲנָשִׁים אֵלּוּ צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁכְּשֶׁמַּזְכִּירִים אֶת הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן עַל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אָז, וְלֹא עַל הֲמוֹן הָעָם שֶׁלְּעִתִּים מִתּוֹךְ תְּמִימוּת וְחֹסֶר יְדִיעָה קִיְּמוּ אֶת הַהֲלָכוֹת בְּצוּרָה לֹא כָל כָּךְ מְדֻיֶּקֶת. אִם נִבְדֹּק אֵצֶל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדּוֹרוֹת נִרְאֶה שֶׁכֻּלָּם הִזְהִירוּ אֶת הָאֲנָשִׁים עַל עִנְיַן הַתּוֹלָעִים. וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפֵּר הַ'בֶּן אִישׁ חָי' (פָּרָשַׁת צַו): מַעֲשֶׂה בְחָכָם אֶחָד שֶׁנִּכְנַס בְּעֶרֶב פֶּסַח לֶחָצֵר אַחַת, וְרָאָה אֶת הָאִשָּׁה בַעֲלַת הַבַּיִת, לְפָנֶיהָ שְׁנֵי סַלִּים גְּדוֹלִים מְלֵאִים חַסָּה, וְהִיא רוֹחֶצֶת אֶת הֶעָלִים שֶׁל הַחַסָּה, וּבוֹדֶקֶת אוֹתָם מִתּוֹלָעִים בִּמְהִירוּת וְכִלְאַחַר יָד, אָמַר לָהּ הֶחָכָם: כַּמָּה שְׂעָרוֹת יֵשׁ בְּרֹאשֵׁךְ? אָמְרָה לוֹ: לֹא סָפַרְתִּי אוֹתָן וּלְפִי דַּעְתִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹתָם. אָמַר לָהּ: אֶת שְׂעָרוֹת רֹאשְׁךָ אֶפְשָׁר לִסְפּוֹר, אַךְ אֶת מִסְפַּר הָעֲווֹנוֹת שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה, בְכָךְ שֶׁאַתְּ מַכְשִׁילָה אֶת בְּנֵי בֵיתֵךְ בַּאֲכִילַת תּוֹלָעִים, אִי אֶפְשָׁר לִסְפּוֹר.

ג. הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה שֶׁבִּתְחִלַּת הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יִפָּתְחוּ מַעֲיָנוֹת הַחָכְמָה בָּעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָאָדָם חָכְמָה וּתְבוּנָה לְהַמְצִיא כָּל מִינֵי הַמְצָאוֹת מוֹעִילוֹת: הַחַשְׁמַל, הַטֶּלֶפוֹן, הַפֶּלֶאפוֹן, לַוְיָינִים וְכוּ'. אַחַת מֵהַהַמְצָאוֹת הַלָּלוּ הִיא הַחֲמָמָה לְגִדּוּל יְרָקוֹת נְקִיִּים מִתּוֹלָעִים. הַמְצָאָה זוֹ מֵקֵלָה עָלֵינוּ מְאֹד וּמְאַפְשֶׁרֶת לָנוּ לֶאֱכוֹל יְרָקוֹת בְּצוּרָה בְטוּחָה. וְלָכֵן, יֵשׁ לְכָל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת אֶת הַיְּרָקוֹת הַבְּעָיָיתִיִים רַק מִגִּדּוּל מְיֻחָד זֶה. וְגַם אָז יֵשׁ לִפְעֹל עַל פִּי הַהוֹרָאוֹת הַמּוֹפִיעוֹת בְּגַב הַשַּׂקִּית.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יד', א') "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (ב')

הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין דַּף קי' מַסְבִּירָה אֵיךְ אִשָּׁה יְכוֹלָה לְהַצִּיל אֶת בַּעֲלָהּ אוֹ לְהַפִּיל אוֹתוֹ לַשְּׁאוֹל. אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח אָמְרָה לוֹ: "תִּרְאֶה מָה עָשָׂה לְךָ מֹשֶׁה! הוּא בְּעַצְמוֹ נִהְיָה מֶלֶךְ, אֶת אָחִיו שָׂם כֹּהֵן גָּדוֹל, אֶת בְּנֵי אֶחָיו שָׂם סְגָנִים. וְלֹא רַק זֶה, אֶלָּא הוּא גִּלַּח אֶת כָּל שְׂעָרְכֵם!" וְכָךְ "חִמְּמָה" אוֹתוֹ לָצֵאת לַקְּרָב שֶׁבְּסוֹפוֹ נִבְלַע הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ בָּאֲדָמָה.

וְאִלּוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי הָעֵדָה שֶׁהִתְחִיל לְהִגָּרֵר אַחֲרֵי קֹרַח, אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: "מָה יֵצֵא לְךָ מִכָּל הַמַּחֲלֹקֶת הַזּוֹ, הֲרֵי אִם מֹשֶׁה יַצְלִיחַ - אַתָּה תִּהְיֶה תַּלְמִיד שֶׁלּוֹ, וְאִם קֹרַח יַצְלִיחַ - אַתָּה תִּהְיֶה תַּלְמִיד שֶׁלּוֹ, בְּכָל מִקְרֶה תִשָּׁאֵר תַּלְמִיד אָז לָמָּה לְךָ כָּל הַבָּלָאגָן הַזֶּה?!" עָנָה לָהּ בַּעֲלָהּ: "מָה אֶעֱשֶׂה? הָיִיתִי אִתָּם בְּאוֹתָהּ עֵצָה וְנִשְׁבַּעְתִּי לָלֶכֶת אִתָּם!" אָמְרָה לוֹ: "אַל תִּדְאַג". נָתְנָה לוֹ יַיִן שָׁתָה וְנִרְדָּם בָּאֹהֶל, וְהִיא הִתְיַשְּׁבָה בְּפֶתַח הָאֹהֶל וְהָיְתָה מְסָרֶקֶת אֶת שַׂעֲרָהּ. כָּל מִי שֶׁבָּא לָאֹהֶל כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ מִיָּד חָזַר לַאֲחוֹרָיו, מִשּׁוּם שֶׁאָסוּר לִרְאוֹת שֵׂעָר שֶׁל אִשָּׁה נְשׂוּאָה! (וְעַל זֶה הִקְפִּידוּ אֲפִילוּ חֲבֵרָיו שֶׁל קֹרַח..) וְכָךְ, עֲזָבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ, וְהוּא הַיָּחִיד שֶׁנִּצַּל. מְסַכֶּמֶת הַגְּמָרָא וְאוֹמֶרֶת: חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ - זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ - זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח.

וְהַהֶסְבֵּר הוּא כָּזֶה, הָאִשָּׁה הִיא יוֹתֵר רַגְשָׁנִית, הִיא נִפְגַּעַת יוֹתֵר מַהֵר, גַּם מְפַתַּחַת דִּמְיוֹנוֹת יוֹתֵר מַהֵר, הִיא מַגִּיעָה בְּדִבּוּרֶיהָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ רָחוֹק מְאֹד. וְלָכֵן, גַּם אִם בְּאֹפֶן כְּלָלִי הִיא מְעֻנְיֶנֶת שֶׁיִּהְיֶה טוֹב - אֹפִי זֶה עוֹמֵד לָהּ לְרוֹעֵץ. וְאִם הִיא תַּכְנִיס אֶת בַּעֲלָהּ לְתוֹךְ סַעֲרַת הַרְגָּשׁוֹת הַזּוֹ - סוֹפָם שֶׁיִּפְּלוּ יַחַד לַתְּהוֹם. וְלָכֵן, עָלֶיהָ לִהְיוֹת מְתוּנָה וְלִפְעֹל בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה. וְעָלֶיהָ יֵאָמֵר: חַכְמוֹת נָשִׁים - בָּנְתָה בֵיתָהּ!