הידעת? לא תמיד אפשר להוציא אוכל מהסיר שנמצא על הפלטה

א. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁפּוֹרְצִים דְּלָתוֹת, יֵשׁ שֶׁפּוֹרְצִים חֲנֻיּוֹת, וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁפּוֹרְצִים לְ"סִיר הַחַמִּין". כֵּן, הֵם לֹא מְסֻגָּלִים לְהַמְתִּין עַד שַׁבָּת בַּבֹּקֶר לְאַחַר הַתְּפִלָּה, וְעוֹד בְּעֶרֶב שַׁבָּת הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהֵרָדֵם בְּלִי אֵיזוֹ בֵּיצָה אוֹ תַפּוּחַ אֲדָמָה מֵהַחַמִּין. וְהַשְּׁאֵלָה, הַאִם מֻתָּר לְהוֹצִיא מֵהַסִּיר חֵלֶק מֵהַתַּבְשִׁיל כְּשֶׁהַסִּיר מֻנָּח עַל הַפְּלָטָה?

ב. וּבְכֵן, אִם הַתַּבְשִׁיל שֶׁבַּסִּיר לֹא מְבֻשָּׁל לְגַמְרֵי - אָסוּר לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ שׁוּם דָּבָר. וְלָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁהוּא מוֹצִיא חֵלֶק מֵהַתַּבְשִׁיל הֲרֵי שֶׁהוּא גּוֹרֵם תְּזוּזָה בְּחֶלְקֵי הַמַּאֲכָל וְזֶה נִקְרָא "מֵגִיס" כְּלוֹמַר: עִרְבּוּב, וְיָדוּעַ לְכָל טַבָּח מָצוּי שֶׁהָעִרְבּוּב גּוֹרֵם לְזָרֵז אֶת הַבִּשּׁוּל. מַה גַּם שֶׁבְּנוֹסָף לָזֶה יִהְיֶה אָסוּר לִסְגּוֹר אַחַר כָּךְ אֶת הַמִּכְסֶה שֶׁל הַסִּיר, וְלָכֵן, מֵרֹאשׁ אָסוּר לִנְגּוֹעַ בְּסִיר חַמִּין כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ מְבֻשָּׁל לַחֲלוּטִין.

ג. אוּלָם, אִם הַחַמִּין מְבֻשָּׁל בְּמֵאָה אָחוּז, וְסִיר הַחַמִּין אֵינוֹ מֻנָּח עַל אֵשׁ גְּלוּיָה אֶלָּא עַל פְּלָטָה - מֻתָּר לִפְתֹּחַ אֶת הַסִּיר וְלָקַחַת מִשָּׁם בֵּיצָה וְכַדּוֹמֶה וְכֵן מֻתָּר לִסְגּוֹר אַחַר כָּךְ אֶת הַסִּיר, שֶׁמֵּאַחַר וְהַכֹּל מְבֻשָּׁל לַחֲלוּטִין, הַכְּלָל בְּיָדֵינוּ: "אֵין בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל". אוּלָם, אוֹתָם "פּוֹרְצֵי הַחַמִּין" צְרִיכִים לִפְנֵי כֵן לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת מִבַּעַל הַבַּיִת לָקַחַת מְעַט מֵהַסִּיר, אַחֶרֶת, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עַל אִסּוּר גֶּזֶל.

ד. יֵשׁ לָשִׂים לֵב שֶׁלֹּא יְטַפְטְפוּ טִפּוֹת מַיִם מִמִּכְסֶה הַסִּיר עַל הַפְּלָטָה. וְלָכֵן, מֻמְלָץ לִגְרוֹר אֶת סִיר הַחַמִּין לִקְצֶה הַפְּלָטָה וְאָז לְהָרִים אֶת הַמִּכְסֶה. (נוּ, מָה לֹא עוֹשִׂים בִּשְׁבִיל חַמִּין בְּשַׁבָּת?..)

ה. וּלְסִיּוּם, סִפֵּר הַבֵּן אִישׁ חַי עַל אֶחָד שֶׁרָצָה לְהָמִיר אֶת דָּתוֹ, הָרַבָּנִים נִסּוּ לְשַׁכְנְעוֹ לְהִמָּנַע מִכָּךְ אַךְ לֹא הִצְלִיחוּ. עַד שֶׁבָּא חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: "דַּע לְךָ שֶׁאִם תָּמִיר אֶת דָּתְךָ לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל יוֹתֵר אֶת הַבֵּיצִים שֶׁבַּחַמִּין.." רַק אָז הֵבִין מָה הַהַשְׁלָכוֹת לְמַעֲשָׂיו... וְחָזַר בּוֹ.

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - רְאֵה: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"

הָאָדָם חַי סְבִיב עַצְמוֹ! נִתָּן לִרְאוֹת זֹאת כְּשֶׁמִּתְבּוֹנְנִים עַל יֶלֶד קָטָן.. כָּל דָּבָר "זֶה שֶׁלִּי!" כָּל דָּבָר זֶה "אֲנִי". וְכָךְ הוּא גַּדֵּל: "אַבָּא שֶׁלִּי!" "חָבֵר שֶׁלִּי" "הָאִשָּׁה שֶׁלִּי" "הַבַּיִת שֶׁלִּי".. וְזֶה רָמוּז בַּמִּלִּים: רְאֵה אָנֹכִי - הָאָדָם רוֹאֶה אֶת הָאֱנוֹכִיּוּת שֶׁלּוֹ. עַד מָתַי? עַד שֶׁקּוֹרֶה לוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁלִיטָתוֹ, אָז הוּא מִתְעוֹרֵר וּמֵבִין שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא שֶׁלּוֹ, וְאֵין דָּבָר כָּזֶה "אֲנִי".

מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד שֶׁל הַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ שֶׁהִגִּיעַ לְרַבּוֹ. תִּקְתֵּק בַּדֶּלֶת. "מִי שָׁם?" שָׁאַל הָרַב, וְהַתַּלְמִיד עָנָה: "אֲנִי". הָרַב פָּתַח וְאָמַר לוֹ: "רְצוֹנִי שֶׁתֵּלֵךְ הַיּוֹם לִבְרִית מִילָה הַמִּתְקַיֶּמֶת בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי", הַתַּלְמִיד יָצָא מִיָּד לַדֶּרֶךְ. הוּא הָלַךְ בַּבֹּץ וּבַגֶּשֶׁם וְהִגִּיעַ מְלֻכְלָךְ מְאֹד. רָאוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים, חָשְׁבוּ שֶׁהוּא עָנִי וְהוֹשִׁיבוּהוּ בְּשֻׁלְחַן הָעֲנִיִּים. הַתַּלְמִיד הִסְתַּכֵּל יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה לִרְאוֹת אוּלַי יִרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁכֵּן הֶאֱמִין שֶׁרַבּוֹ לֹא שָׁלַח אוֹתוֹ סְתָם לִבְרִית זוֹ. אוּלָם לֹא רָאָה שׁוּם דָּבָר. אֲנָשִׁים נִגְּשׁוּ לְבַעַל הַבַּיִת וְאָמְרוּ לוֹ: "יֵשׁ כָּאן עָנִי אֶחָד שֶׁמִּתְנַהֵג מְאֹד מוּזָר וּמִסְתַּכֵּל יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה.. אוּלַי הוּא גַנָּב?.." בַּעַל הַבַּיִת מִיָּד הִתְחִיל לִסְפּוֹר אֶת כַּפִּיּוֹת הַכֶּסֶף שֶׁאִתָּן הִגִּישׁוּ אֶת הַקִּנּוּחַ, וּבֶאֱמֶת הָיוּ חֲסֵרוֹת שְׁתֵּי כַּפִּיּוֹת. הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וְשָׁאַל: "אַתָּה גָנַבְתָּ אֶת הַכַּפִּיּוֹת?" וְהוּא עָנָה: "חַס וְשָׁלוֹם! זֶה לֹא אֲנִי.." אֲבָל זֶה לֹא עָזַר, הִגִּיעוּ שְׁנֵי בִּרְיוֹנִים וְהֵחֵלּוּ לְהַכּוֹת אוֹתוֹ חָזָק.. "אַתָּה גָנַבְתָּ??" וְהוּא צוֹעֵק לָהֶם: "זֶה לֹא אֲנִי, זֶה לֹא אֲנִי.." כְּשֶׁחָזַר לָרַב שֶׁלּוֹ שָׁאַל אוֹתוֹ: "נוּ, אֵיךְ הָיָה בַּבְּרִית? אָכַלְתָּ? שָׁתִיתָ?" וְהַתַּלְמִיד עָנָה: "חָשַׁבְתִּי לִרְאוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֲבָל בִּמְקוֹמוֹ רָאִיתִי שְׁנֵי בִּרְיוֹנִים שֶׁחָשְׁדוּ בִּי שֶׁגָּנַבְתִּי וְהִכּוּ אוֹתִי וְאָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁזֶּה לֹא אֲנִי.."

וְאָז אָמַר לוֹ הָרַב: דַּע לְךָ, שֶׁ"אֲנִי" יֵשׁ רַק אֶחָד, "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ"! כְּשֶׁנָּקַשְׁתָּ בַּדֶּלֶת וְשָׁאַלְתִּי "מִי שָׁם?" עָנִיתָ "אֲנִי". וְלָכֵן, שָׁלַחְתִּי אוֹתְךָ לְשָׁם כְּדֵי שֶׁתִּצְעַק: "זֶה לֹא אֲנִי.." וְיִתְכַּפֵּר לְךָ. שַׁבָּת שָׁלוֹם.