"שלושה שבועות אחרי שהתחלתי לשמור שבת – פגשתי סוף סוף את אשתי"

יעקב יקוטילוב כבר היה בן 34, אך טרם מצא את זיווגו. כעורך דין ואיש עסקים מצליח, הוא לא ממש הבין איך דווקא בתחום הזה – כל כך לא הולך לו. הוא הכיר כבר מאתיים בחורות, אבל שום דבר רציני לא צמח מההיכרויות הללו.

"יום אחד", הוא מספר לנו, "החלטתי לנסוע לבני ברק ולבקש ברכה מצדיק. הרב אמר לי 'אני מברך אותך, אבל שבת היא מקור הברכות. תתחיל לשמור שבת ותראה מה השבת תעשה בשבילך'. הסכמתי. התחלתי לשמור שבת, על אף שזה הצחיק מאד את המשפחה שלי – מה הקשר, הם רצו לדעת, בין שמירת שבת למציאת כלה! ובכל זאת, המשכתי לשמור שבת.

"בשבוע השלישי לשמירת השבת שלי הכיר לי הספר שלי את ענת, מי שעתידה היתה להיות אשתי. הדבר המדהים? היא התחילה לשמור שבת באותו זמן שאני התחלתי! מאוחר יותר היא הראתה לי הודעת פייסבוק שמוכיחות ששמרנו אותה שבת ראשונה יחד...

"היא היתה במגמת התחזקות, ולכן, כשדיברתי איתה בטלפון, היא הסתייגה מהרעיון להיפגש. היא אמרה לי שמהתמונות שלי בפייסבוק היא מתרשמת שאני לא ממש שומר מצוות. אמרתי לה "נכון, את צודקת" ורציתי ממש לנתק את הטלפון. אבל פתאום נפל לי האסימון ואמרתי לה שאני למעשה כבר שומר שבת, מקפיד על כשרות ומניח תפילין כל יום. היא שמעה והסכימה לצאת איתי".

הפגישה הראשונה של בני הזוג התקיימה בירושלים, עיר מגוריה של ענת. גם על כך יש ליעקב סיפור מפליא. "אני זוכר שכאשר הייתי בן תשע עשרה, בשמחה משפחתית מישהו שאל אותי מתי אני אתחתן. הייתי צעיר, נישואים היו רחוקים ממני, אבל אמרתי בביטחון: 'האישה שלי תהיה מירושלים'. לא היתה לי שום סיבה לחשוב כך: גרתי בבאר יעקב ולא היה לי שום קשר מיוחד לירושלים. אבל הרגשתי שאתחתן עם אישה מירושלים ואכן כך היה".

הפגישה הראשונה בין יעקב וענת היתה יוצאת דופן, אומר יעקב. "בדרך כלל פגישות ראשונות היו מסתיימות אצלי אחרי ארבעים דקות! כאן ישבתי איתה שש שעות ופשוט לא האמנתי שבאמת אני משוחח עכשיו עם אישה שכבר חשבתי שבטח לא קיימת בכלל".

יעקב חזר הביתה, והוריו התעניינו לדעת איך היתה הפגישה. "אמרתי להם שזו לא הבחורה שדיברה איתי – מלאכים דיברו מתוך הגרון שלה. הם היו בהלם, בחיים לא שמעו אותי מדבר ככה".

באותה השבת, כפי הרגלו החדש, הלך יעקב לבית הכנסת. "אני אוהב לעשות את פתיחת ההיכל, וגם קונה עליה חמישית. כך היה גם באותה השבת – קניתי עליה חמישית בלי לדעת בכלל מהי הפרשה. כשניגשתי לפתוח את ההיכל דוד שלי פנה אלי ואמר שהוא קנה הוצאת ספר תורה, והוא נותן אותה לי. אז פתחתי את ההיכל, הוצאתי ספר תורה, וראיתי שכתוב עליו שמו של סבי זכרונו לברכה...מכל הספרים בארון, הוצאתי בדיוק את הספר שלו. הגיע זמן העלייה, ומה אני מגלה? העלייה החמישית היא סיפור קריעת ים סוף...כל השנים, כששאלו אותי איך זה שטרם התחתנתי, הייתי אומר שמציאת זיווג היא קריעת ים סוף. ועכשיו, זו היתה בדיוק הפרשה שקראתי".

אחרי חודש בלבד של היכרות החליט יעקב להציע נישואים לענת. "כמה חודשים לפני כן הייתי בנקודת תצפית יפהפייה באזור מירון, המשקיפה על קברי הצדיקים באזור. החלטתי שאם אציע נישואין אי פעם, זה יהיה שם, וכך עשיתי. אחרי ההצעה וההתרגשות ירדנו אל בית כנסת סמוך, שם נמצא ספר תורה שתרמתי. הרב פתח את ספר התורה בפרשת השבוע כדי שענת תראה אותו מקרוב. ומה היה כתוב במקום שפתח? ענייני שמירת שבת של פרשת כי תשא..."

כשהודיע יעקב להוריו שהוא מתחתן, מיהרה אימו להתקשר לדודתה ולספר לה על השמחה במשפחה. הדודה, מצידה, שאלה מאיזו משפחה הכלה. "את לא מכירה, מן הסתם", אמרה האם, אבל נקבה בשם המשפחה: "משפחת חתמוב מירושלים".

"את וודאי זוכרת", אמרה לה הדודה, "שלפני 35 שנים הגעת אלי לדבר איתי על כך שאת ובעלך לא מצליחים להביא ילדים כבר שש שנים למרות כל הרופאים הגדולים בעולם, והצעתי לך לבוא לקבל ברכה מהצדיקים בעיר שלי בבוכרה?"

האם בהחלט זכרה.

"הדודה המשיכה ושאלה את אמא שלי: "את זוכרת מי הבחור שהיה הנהג הצמוד שלכם שלושה ימים, לקח אתכם לכל מקום ומאוד רצה שיהיו לכם ילדים"?? אמא שלי אמרה שהיא לא בדיוק זוכרת – בכל זאת מדובר בסיפור מלפני 36 שנים.

"ואז דודה שלי אמרה: הבחור ההוא שכל כך רצה שיהיו לכם ילדים - קוראים לו יעקב והוא הסבא של הכלה המיועדת שלך!..." מסיים יעקב את הסיפור המדהים.

וכך, יעקב, הבן היחיד שנולד להוריו אחרי מסע ברכות אצל צדיקים, נישא לנכדתו של האדם שעזר להוריו, באכפתיות ובמסירות, לקבל ברכות רבות ככל האפשר לזרע של קיימא.

"ראינו השגחה פרטית מדהימה לכל אורך הדרך", מסכם יעקב. "זה אפילו לא הסתיים בחתונה שלנו! שמונה חודשים אחרי החתונה רופא הודיע לנו שבדרך הטבע לא נראה שיהיו לנו ילדים. הייתי שבור ורצוץ, אבל אשתי התעקשה להזכיר לי שאלוקים נותן ילדים, לא הרופא. תשעה חודשים בדיוק לאחר מכן נולד לנו בננו הבכור, באופן טבעי ובלי כל טיפולים..."

יעקב וענת נשואים מעט יותר משלוש שנים, ולאחרונה החליטו שהגיע הזמן לפרסם את סיפורם המיוחד. "עד עכשיו לא ידענו אם יהיה נכון לעשות זאת או לא", מסביר יעקב. "אבל עכשיו אנחנו מבינים שהניסים שקרו לנו יכולים לחזק יהודים רבים – והיה זה שכרנו".