נועה ליטמן: "ניתן לראות את ראשית הגאולה דווקא מתוך השכול"

עשרה חודשים עברו מאז נרצחו הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל הי"ד, בעת שהיו בדרכם לשבת ה"אופרוף" של בתם שרה תחיה תחי'. קול מצהלות החתנים הפך באחת לקול של אבל ומכאוב, כאשר מחבל ארב להם באופן מתוכנן בצד הדרך. נתנאל, הבן הגדול, נהג ברכב, וכאשר הוא האט מעט בשל הסיבוב, פתח המחבל בצרור של יריות, מהן נהרג אבי המשפחה, הרב יעקב ליטמן הי"ד. לאחר מכן רצח המחבל גם את נתנאל הי"ד, התקרב לרכב ופתח את הדלת.

עם האסון הקשה והבלתי נתפס של אובדן הבן והבעל, בוחרת נועה בראיון שהעניקה ל'משפחה' להתייחס ל"נס שבתוך התופת", כהגדרתה. "בתקשורת טענו שהוא ראה את הילדות הקטנות וריחם עליהן", מציינת נועה, "אך האמת היא שהוא לא היה כה רחמן. הוא ניסה לירות, אך כנראה שהיה מעצור ברובה ולכן הדבר לא עלה בידו. מאוחר יותר גם אמר לנו קצין הביטחון שמצאו באזור את הרובה של המחבל, עם כדור תקוע בקנה. זה היה נס של ממש בתוך התופת".

באמונתה התמימה, מציינת נועה כי בתוך הפיגוע היא רואה את הנהגת השם: "הרי המחבל רצה וניסה להרוג את כולנו. יד השם היא זו שסילקה אותו מהמקום אחרי שהוא רצח 'רק' את בעלי ואת בני. אז נכון שאנו מצויים כעת בחושך נורא, אבל כמו שכתוב בישעיהו: 'כי החושך יכסה ארץ... וכבודי עלייך יראה' – זוהי בדיוק התחושה שמלווה אותי, כי יש חושך, גלות ומכאוב, אבל דווקא בתוך החושך הזה, זכיתי לראות את ידו הרחומה של השם".

"אין ספק שכוונתו של הבורא היא רק לטובה", אומרת נועה. "אני לא זקוקה להוכחות, אלא רואה זאת באופן ישיר על עצמי. כי אחרי שבעלי ובני נרצחו יוצאים ממני מעשים טובים יותר ובאים לביטוי כוחות שלפני כן לא יצאו אל הפועל. זו גם הסיבה שכאשר מתרחשים פיגועים באים אנשים וטוענים שיש צורך בחיזוק, אך אני טוענת שבדיוק להיפך – עלינו להתחזק עוד לפני שקורים אסונות, כי אם אנחנו באמת רוצים שהגלות תגיע לסיומה, אז אנו מוכרחים להראות להקב"ה שכבר הבנו את הרמז ולא צריך להכות בנו שוב ושוב".  

"הכל מתחיל ונגמר בדיבור להשם. דברו עם אבא שבשמיים ובקשו ממנו עזרה"

ואיך מתמודדים עם הגעגועים? נועה אינה נמנעת מלדבר על הקשיים. "קשה לי בעיקר כשאני רואה שלילדים קשה ושהם מתגעגעים", היא משיבה. "אני גם חווה התמודדות לא פשוטה בשמחות משפחתיות ובאירועים, כאשר אני נתקלת במשפחות שממשיכות לחיות כרגיל, בזמן שאצלי הכל נעצר".

"בנוסף יש גם דברים טכניים שמאתגרים אותי – בעבר לא ביקרתי כמעט בבנק, לא ממש ידעתי איך עורכים קניות לשבת והיו נושאים נוספים בהם כמעט לא טיפלתי, אבל אין מנוס מאשר ללמוד, ואני אכן לומדת לעשות הכל בכוחות עצמי, עם עזרה של בני משפחה ושל הקהילה".

כיצד ניתן להתמודד עם הקשיים? נועה משיבה כי "הכל מהתחיל ונגמר בדיבור להשם. אם קשה לכן - קחו סידור ונסו לספר לאבא שבשמיים ולבקש ממנו עזרה, מתוך הבנה ומתוך ענווה. תפילה, הודיה ושוב תפילה, זה מה שפועל ישועות".

"אני מסבירה לילדים שאבא ונתנאל סיימו את התפקיד שלהם בעולם, ועכשיו טוב להם"

"גם אנחנו מדברים הרבה בבית על אבא ונתנאל", מצטרפת נועה לדברים, "אני מסבירה לילדים שהם נמצאים במקום גבוה, שהם סיימו את התפקיד שלהם בעולם ושעכשיו טוב להם. אנחנו אלו שנשארנו כאן ומתמודדים עם החיסרון, אבל להם טוב מאוד. ברגע שאנו מפנימים זאת, אז לכולנו קל יותר".

ויש גם דבר נוסף שעוזר לנועה לתמוך בילדים: "בעלי עבר התמודדויות לא פשוטות בימי חייו – אמא שלו נפטרה כשהוא היה ילד, אחיו נפטר בגיל 16 שנים, והסבא והסבתא שלו הם ניצולי שואה שעברו תלאות רבות. בעלי הקפיד תמיד לחיות את העבר ולספר סיפורים על הדמויות היקרות הללו. הוא גם היה אומר קדיש על הסבים והסבתות ועל האחים והאחיות שלהם שלא חיו חיי תורה ולא היה מי שיגיד אחריהם קדיש".

נועה מסבירה כי "כך הוא העביר לילדינו את המורשת ואת המסר, שעם כל הכאב אנו מוכרחים גם להסתכל על העתיד. אומנם יש עבר מלא במהמורות, אבל זה לא עומד בסתירה לכך שהעתיד יכול להיות טוב ופורח. המסר שלו היה: 'קח את העבר וצעד אתו אל העתיד, בתוך השרשרת של עם ישראל'".

"הרגע בו שרה-תחיה עמדה מתחת לחופה הוכיח שלמרות הכל אנחנו כאן ואנחנו חזקים"

בתוך כל הצער הזה, בתוך ים הכאב והשכול, מספרת נועה על ניצוצות של אושר. "כן, מותר להגיד שיש לנו גם רגעי שמחה", היא מבהירה. רגעים כאלו היו לדבריה בחתונתה של בתה שרה-תחיה שהתקיימה כשבועיים אחרי הפיגוע. "זה היה עדיין בתוך ה'שלושים' ואנו קיבלנו היתר מיוחד לקום מהאבל ולרקוד יחד עם כל עם ישראל שהגיעו לשמח את החתן והכלה הנהדרים שלנו. הרגע בו שרה-תחיה עמדה מתחת לחופה היה רגע נשגב ומרומם, הרגשתי כיצד שאנו מוכיחים בכך שיש המשכיות לעם ישראל, שלמרות הכל אנחנו כאן ואנחנו חזקים".

אירוע משמח נוסף שזכור לנועה, התרחש כחודש אחרי הפיגוע, כאשר יצרה אתה קשר משפחה מהקהילה היהודית בלוס-אנג'לס וסיפרה את הסיפור המדהים הבא: נולד להם תינוק והם התלבטו איזה שם לתת לו. הרב שעמו הם התייעצו המליץ לקרוא על שם הסבא רבא שנקרא חי דוד, אבל הוא גם ציין שאם השם לא נשמע מתאים, אז אפשר לבחור בשם אחר. ההורים הגיעו לברית, ואז הבזיק במוחם הרעיון לקרוא לתינוק 'נתנאל יעקב'. רק מאוחר יותר שוחחה האמא עם שכנה שסיפרה לה על כך שבדיוק באותו יום התרחש בארץ ישראל פיגוע בו נרצחו יעקב דוד ונתנאל חי ליטמן. השמות השניים של הנרצחים אלו השמות שהיא חשבה לתת בתחילה לתינוק, ואילו השמות הראשונים הם אלו שניתנו לו בסופו של דבר.

"הסיפור הזה מאוד ריגש אותי", מציינת נועה, "ומה שריגש עוד יותר היה שבני המשפחה הזו הגיעו לאחר מכן לארץ ואף ביקרו בביתנו בקריית ארבע, הם הראו לנו תמונות של התינוק, והאבא גם הבטיח שאת חגיגת בר המצווה של נתנאל-יעקב הוא יחגוג כאן, בחברון".