ניתאי רייש: "אין תחושה מתוקה יותר מהצלת חיים, אבל אשמח אם כמה שפחות יספקו לי אותה"

זה היה לפני שנה. ניתאי רייש, מתנדב ביחידת חילוץ מגילות ים המלח, קיבל קריאה בהולה על ארבעים בחורים שהגיעו לטיול בנחל עוג ואינם יודעים כיצד לצאת ממנו בחזרה.

"הייתה זו שעת לילה מאוחרת", הוא נזכר, "אך כמובן שלא חשבתי פעמיים, אלא מיהרתי לצאת לשטח. החילוץ לא היה מורכב במיוחד, כי מרגע שהצלחנו להבין מהבחורים המבוהלים מאיפה הם נכנסו לנחל, כמה זמן הם הלכו ולאיזה כיוון פנו, היה לנו יחסית פשוט להגיע אליהם, אך ההפתעה הגדולה הגיעה כאשר פגשנו אותם. התברר שמדובר בקבוצה של כ-40 בחורים שיצאו לטיול בשעה שש בערב, בזמן שהשמש שוקעת כבר בשעה שבע, ובכל זאת, אף אחד מהם לא הביא עמו ציוד שטח המתאים ללילה. אפילו פנס לא היה להם, ואין זה פלא שהם איבדו את דרכם".

למי שמצטרף לפליאתו של רייש על האופן שבו יצאו הבחורים לטיול, זה המקום להבין שלא מדובר במקרה הראשון, וודאי שלא באחרון. "יש מקרים בהם אנו מוזעקים לחילוץ, ומגלים שהמטיילים כלל לא העלו בדעתם להצטייד בשתייה מעבר לבקבוק מים מינרלים קטן, יש אנשים שיוצאים לטיול שטח עם נעלי שבת, וכן יש מטיילים שמשום מה אינם חובשים כובע שמש. נתקלנו גם במצבים בהם המטיילים לא ידעו לדווח לנו כמה נפשות מונה הקבוצה שלהם, וגם המארגנים לא החזיקו בידיהם רשימות. במקרים כאלו אנו נדרשים לעשות עבודה מקיפה ולתחקר כל אדם כדי לשאול אותו איפה הוא ישב באוטובוס, מי ישב לידו, מי לפניו ומי מאחוריו, וכך לבנות תמונת מצב כלשהי, כדי להימנע מהשארת נעדרים בשטח".

גם עונות השנה לא תמיד נהירות למטיילים. "אני מתנדב אמנם ביחידת חילוץ מגילות ים המלח, אבל בשונה ממה שניתן לחשוב – העבודה שלנו היא לא רק בחורף, אז יש הרבה טיולים לאזור מדבר יהודה, אלא גם בקיץ. כי יש לא מעט אנשים שבוחרים לטייל באזור הזה, למרות שהוא פחות מתאים לטיולים בעונה זו של השנה. לצערי, לא לכולם יש מודעות לכך שטיול בתקופת הקיץ באזור מדבר יהודה, עלול להיות מסוכן מאוד".

בין שמיים לארץ

במרבית המקרים אומר רייש שהחילוץ שמתבצע הוא פשוט יחסית, "ברגע שאנחנו יודעים איפה המטיילים נמצאים, אז אנו יכולים להגיע אליהם בקלות ולעזור להם לצאת. כמובן שאנו נדרשים להוריד למקום ג'יפים, להביא ציוד עזרה ראשונה ולסרוק לאחר מכן את כל האזור, כדי לוודא שאף מטייל לא נשאר שם, אבל כפי שאמרתי, מדובר בחילוצים יחסית פשוטים".

ספר על חילוצים מורכבים יותר!

"חילוץ מורכב היה לנו לפני כשלוש שנים, כאשר שלושה בחורים עשו סנפלינג בנחל חצצון. זהו מפל הסנפלינג הגבוה ביותר בארץ בגובה 120 מטרים. השניים הראשונים גלשו בהצלחה, אבל הגולש האחרון נתקע באמצע הדרך, כאשר הציצית שלו נתקעה בתוך האמצעי שעליו עושים סנפלינג. כך הוא נותר תלוי בין שמיים לארץ בגובה של 80 מטרים במשך שמונה שעות.

ניתאי רייש

"זה היה פחד-פחדים", נזכר רייש, "היינו חמש יחידות חילוץ שהוזעקנו למקום, וכללנו כ-50 מתנדבים יחד עם מסוק. החילוץ היה מאוד מורכב והוא נמשך מהשעה חמש בערב ועד שמונה בבוקר, כל זה כאשר כולנו פועלים בלי הפסקה כדי להציל את הבחור. אני זוכר שכאשר חגנו מעליו במסוק והבטנו בו, חשבנו שהוא כבר איננו בחיים".

למה? חששתם שהוא ייפול?

"לא, במקרה זה לא הייתה סכנת נפילה, הוא היה מחובר לסנפלינג. הבעיה הקשה ביותר היא בכך שכאשר גולשים בסנפלינג מוכרחים לחבר רתמות לרגליים ובלחץ כל כך גבוה נוצר מעין חסם עורקים בשתי הרגליים שמונע מהדם לזרום לעורקים. להיות במצב כזה במשך שמונה שעות זה עלול לגרום לנמק מידי בשתי הרגליים ולסכנת חיים מוחשית. בסופו של דבר הצלחנו להציל את הבחור באופן ניסי ביותר ולאחר יומיים הוא כבר שוחרר מבית החולים. זה היה נס של ממש".

עלות גבוהה, השקעה עצומה

אבל הבחורים אינם היחידים שמחולצים על ידי יחידות החילוץ. "נכון אומנם שאנו מחלצים בעיקר בחורים", אומר רייש, "אבל אין חודש שבו אנחנו לא מוזעקים כדי לחלץ משפחות שנכנסו למסלולים שאינם מתאימים להן ומצאו את עצמן כשאין להן יכולת לצעוד בהם. הייתה לנו אפילו משפחה שנכנסה עם עגלת תינוק לתוך אחד המסלולים הקשים בארץ. זה היה הזוי. מיטיבי לכת מתקשים ללכת שם, והם ניסו לעשות את המסלול עם עגלה!"

ועל כל פנים, רייש מדגיש כי רוב המשפחות יוצאות בדרך כלל לטיולים שאינם אתגריים מאוד, אלא יותר פשוטים, ופקחי רשות הטבע והגנים שנמצאים במקום מצליחים בדרך כלל לפתור את הבעיה ולחלץ אותן מבלי שיש צורך בהזנקת יחידות החילוץ.

ומי נושא בעלות החילוצים?

"מדובר אכן בעלות גבוהה מאוד. אנו מקבלים תקציב זעום מהמדינה ובעיקר נעזרים בתרומות. חלק גדול מהתרומות שלנו מגיע מ'קרן ישראלייף' שמאגדת את ארגוני התנדבות החרום בארץ, ביניהם גם את יחידות החילוץ. הקרן מסייעת לנו ברכישת ציוד מציל חיים ובעוד אמצעים נוספים. לאחרונה התקיים כנס בכנסת, בו הבטיח לנו ח"כ אורי מקלב מסיעת יהדות התורה, כי ישתדל לקדם תקצוב נוסף על ידי המדינה. אני מקווה מאוד שזה יעזור".

ומה עם המחולצים? הם לא נדרשים לשאת בתשלום?

"במקרים בהם מתברר שיש רשלנות משטרת ישראל פותחת תיק ולפעמים מטילה קנס, ורשות הטבע והגנים עשויה לתבוע על הפרת חוק, אבל אנחנו כמחלצים לא גובים מהמחולצים שום עלות".

"מדהים להרגיש שאתה מציל חיים"

ניתאי רייש מתנדב ביחידת החילוץ כבר קרוב לעשור. במשך כל הזמן הזה הוא נדרש להיות זמין במשך 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. "וזה בהחלט לא קל", הוא מודה, "בטח שלא כאשר אתה יושב בסעודת ליל שבת עם ארוסתך ובדיוק מקבל קריאה דחופה, או בשעות הקטנות של הלילה, ועל אחת כמה וכמה כשזה קורה ביום כיפור".

ביום כיפור?!

"כן, אחת לשנתיים בערך קורה שאנו מוזעקים ביום כיפור, באמצע הצום והתפילות, כי גם אז יש אנשים שמטיילים. לאף אחד מאתנו זה לא קל, אבל אנו יודעים שזו השליחות וזה התפקיד שלנו, אז קמים והולכים. אנחנו משתדלים לעשות מה שצריך".

הוא מהרהר לרגע ומוסיף: "אני חושב שזה משמח לדעת שאתה יכול להיות בצד שעוזר ולא בצד שנעזר. אומנם לא בכל פעם שאנו יוצאים לדרך אנו נעטפים במין הילה של הצלת חיים, אלא אנחנו פשוט הולכים ועושים את מה שנדרש מאתנו, אבל בסופו של דבר, הידיעה על כך שזכית להציל נפשות, היא דבר מדהים".

וכפי שמציין רייש, יש בכל שנה חילוצים רבים, אבל יש גם פעמים שלא נשכחות. כזו הייתה למשל הפעם בה חילצה יחידת החילוץ עליה הוא נמנה שני אחים שיצאו ביחד עם חבר נוסף לשחייה בנחל דרגה במדבר יהודה. הם נכנסו לנחל כאשר המים היו כמעט בדרגת קיפאון ובעקבות כך סבלו מהיפותרמיה קשה. החבר הזעיק את כוחות החילוץ כאשר שני האחים היו על סף מוות. אחד מהם חולץ במצב קשה מאוד, אך הוא הצליח להשתקם באופן פלאי, ואילו האח השני נפטר בתוך מימי הנחל.

"זהו סיפור שאנחנו לעולם לא נוכל לשכוח", נזכר רייש בדמעות, "אני זוכר כיצד אחרי שלושים יום של אבל על פטירת הבן, הזמינו אותנו ההורים לסעודת הודיה. זה היה מרגש ביותר. ראינו מצד אחד את הטרגדיה הנוראה, ומן הצד השני את נס ההצלה, כי כולנו ידענו שבאמת היה מדובר בכמה שניות שהפרידו בין הבחור הזה לבין המוות. זה מקרה שאי אפשר לשכוח". 

קחו אחריות

ורייש מבקש לנצל את ההזדמנות כדי לצאת בקריאה לציבור: "אנחנו לא אומרים לאנשים לא לטייל, אלא להיפך – צאו, תטיילו ותיהנו, אבל תעשו זאת בבטחה".

ולדבריו, יש מספר כללים פשוטים כדי לצאת לטיול בטוח:

• ראשית, הדבר החשוב ביותר הוא לדעת להיכן יוצאים ומה רמת הקושי של המסלול. מובן שמשפחות לא יכולות לצאת למסלול כמו נחל דרגה שנחשב לקשה במיוחד ואילו שני בחורים צעירים יכולים לעשות זאת בקלות ובהנאה.
• אחרי שיודעים לאיזה מסלול יוצאים, יש להצטייד במים, בכובע, בנעליים ובביגוד מתאים לקיץ. אי אפשר להסתובב בבגדים שחורים בקיץ, זה מסוכן מאוד ועלולים לחטוף מכת חום. גם כובע שחור לא מומלץ. הוא קולט המון חום ומחמם את הראש.
• חשוב מאוד להודיע בבית להיכן אתם הולכים ומתי תצרו קשר, כי קורה לא פעם שמשפחות מודיעות בבהלה על כך שהבן שלהן לא חזר בשעה שמונה בערב, בזמן שהוא תכנן בכלל לצאת מהמסלול רק בשעה שתים עשרה.
• והדבר האחרון - במקרה שנקלעתם לצרה: חייגו 100 (מוקד משטרת ישראל) או 1221 (מוקד איחוד הצלה). בשני המוקדים האלו יודעים להזניק אותנו. אל תתמהמהו לרגע. לעתים זה יכול להציל חיים.