קצת על מה שמעבר לכבוד בין בני זוג: אהבה

מערכת יחסים בין איש לאשתו לא מסתכמת רק בכבוד הדדי. הכבוד הוא הצעד הראשון – המטרה הסופית היא אהבה: שהבעל יאהב את אשתו כגופו. ואין גבול לקירוב הלבבות הרצוי [ואולי לכן המלאכים מצאו לנכון לחזק את עניין החיבה אפילו אצל אברהם אבינו, כמבואר ברש"י (בראשית י"ח ט' בשם המדרש), ששאלוהו: "איה שרה אשתך", כדי לחבבה על בעלה]. והפלא יועץ (פרק 'אהבת איש ואישה'), כתב שדבר שבחובה הוא שיהא ביניהם 'אהבה עזה'.

ולמעשה, חיוב זה כבר מוזכר ברמב"ם (פט"ו מהל' אישות הי"ט) שציוו חכמים לאהוב את אשתו כגופו. והבן איש חי (חוקי הנשים פ"ט), הוסיף כי כשתתרבה האהבה ביניהם, תתרבה הברכה [אותה הבטיחו חז"ל (ב"מ נ"ט א') שאין הברכה שורה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו], וכן גם כתב המהר"ל (גבורות ה' פרק מ"ג).

האם האהבה מגיעה ממילא?

היסוד המנחה בדרך להגיע לקשר של אהבה עם האישה, הוא לדעת כי אין הדבר יכול להגיע ממילא ובאופן אוטומטי, אלא צריך להשקיע באופן מתמיד בטיפוח הקשר הרגשי ביניהם. על בני הזוג לקבוע ולייחד זמנים בהם הם ביחד - בלי העול של הילדים, הטלפונים ויתר טרדות חיצוניות. אם האדם ייחס חשיבות לטיפוח הקשר הרגשי עם אשתו, הוא גם ימצא לכך זמן. אין הכוונה לחופשה שנתית, אלא לייחד זמנים בתדירות גבוהה, כל יום או לפחות פעמיים בשבוע, זמנים (אפילו קצרים) שבהם מתנתקים מטלפונים ומחויבויות, כמו לדוגמא ארוחת בוקר אחרי שהילדים כבר במוסדות החינוך, או ארוחת ערב כשהילדים ישנים, או הליכה משותפת [שתועיל גם לבריאות הגוף וגם לאיחוד הלבבות], וכך יוכל להתפתח קשר רגשי יציב בין בני הזוג.

החיפוש אחר זמני איכות

זמן שמיוחד לטיפוח הקשר הוא השבת, אשר יכולה להפוך לזמן איכותי ומיוחד של בני הזוג על ידי קצת התבוננות והשקעה. וידועים דברי האר"י ז"ל (מובא בליקוטי ר"ח ויטאל), שיש ראשי תיבות בפסוק (שמות ל"א י"ג): "את שבתותי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם" - ראשי תיבות 'אשתך אהוב' ! העצלות הטבעית גורמת לנו להתמוטט מעייפות בסוף הסעודה (או במהלכה), אבל בני עליה שמבינים שיש כאן זמן מסוגל לאיחוד הקשר, וכמו שרואים גם בהלכה, ישתדלו להספיק את עיקר ההכנות לשבת כבר ביום חמישי, כדי שיתאפשר ללכת לישון ביום שישי בצהריים, ואז ליל שבת יוכל להיות זמן איכות יקר מפז עם אשתו!. וגם מוצאי שבת יכול להיות זמן איכות נהדר, מכיוון שהוא זמן בלי עבודה או סדר לימוד, וגם לא עייפים בו.

[ואגב, גם עם הילדים ראוי לחפש זמני איכות קטנים ומועילים – בדרך כלל אנחנו מתמודדים עם כולם ביחד ועסוקים במרוץ המטורף של טיפול בצרכי הבית השוטפים. מי שמצליח למצוא זמן איכות עם הילד, כגון כשהם כבר במיטות לפני השינה (שאז הם שמחים לכל תירוץ לדחות את השינה) או זמן עם כל ילד לחוד, זמן שבו כל תשומת הלב היא רק שלו, ואפילו זמנים קצרים, זה יכול ליצור חיבור חם, חשוב והכרחי בקשר עם הילד].

זמן איכות נוסף - חשוב אחת לכמה שבועות (או אחת לכמה חודשים, לפי העניין) לצאת ליום או יומיים לחופשה עם האישה, מבלי הילדים ואווירת המטלות הקבועות. זמן זה ממש מחזק את הקשר בין בני הזוג, ולמרות שהדברים פשוטים, כולנו נסחפים אחרי אווירת הלחץ במרוץ המטורף של שיגרת היום יום. אמנם שאצל בעלי תשובה יותר קשה למצוא מקום לילדים לימים אלה, אבל אפשר וראוי להתאמץ ולמצוא פתרונות (כמו חברים קרובים שגם הם מדי פעם משאירים את ילדיהם כשהם יוצאים לנופש), כי מי שמבין את חשיבות הזמנים האלו - ודאי יצליח להיות יצירתי ולארגן את חייו כך שיוכל למצוא זמן גם לחיזוק הקשר עם האישה.

אהבה – משרה שכינה

מי שזכה ליצור אהבה אמיתית בביתו, יש לו מהיכן ללכת ולאן לחזור, הוא מקבל בכך כוחות נפש עצומים. והוא מתמלא בכך בהרגשת שמחה ואושר. סיפוק, בטחון עצמי ורוגע, ויכולת עצומה להתמודד. ומעבר לכך, מובא בספרים שרק דרך אהבה זו יכול האדם להשרות אצלו את שכינת ה' (ראה תומר דבורה פ"ט), שהרי האהבה היא כח האחדות (ולכן אהבה בגימטרייה: אחד), ודרך האהבה הבעל והאישה מתאחדים להיות אחד, ואז שורה ביניהם שכינה, וכמו שנאמר בגמרא הידועה (סוטה י"ז א') ש'איש ואישה, זכו - שכינה ביניהם', כלומר שאם זיככו את עצמם ואת מידותיהם והצליחו לכבד אחד את השני כך שצמחה לה גם אהבת אמת, אז הם זוכים להשרות את שכינת ה' בתחתונים.

אהבת אשתו כקנה מידה לאהבת ה'

מי שזכה להגיע לאהבה אמיתית לאשתו, מלבד כל המעלות הנ"ל, רוכש גם יכולת בסיסית להבין מהי אהבת ה' יתברך. שהרי למד להכיר את רגש האהבה אשר בליבו, ויודע להפעילו - גם כלפי הקב"ה. כי הוא משמש קנה מידה ונקודת התייחסות לקשר שבין האדם לקב"ה ולתורה, ואם האדם יצליח בקשר עם אשתו ויגיע לאהבה ולדביקות, הוא ירכוש בכך כלי עזר עצום כיצד לייחס הרגשה זו כלפי הקב"ה.

וכן כתוב בספר החינוך (מצוה תי"ח, אהבת ה') וז"ל: והעניין על דרך משל, שיהא נזכר באהבת ה' תמיד כזיכרון החושק תכלית החשק בחשוקתו היום שישיג להביאה אל ביתו עכ"ל, וגם המסילת ישרים (פי"ט) כתב שעניין האהבה הוא כמי שאוהב את אשת נעוריו אהבה חזקה, ובספר ראשית חכמה (סוף פ"ד משער האהבה) כתב שמי שלא חשק אשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, כי מן המורגש צריך שישכיל העבודה האלקית עכ"ל.

ובפסוק נאמר (הושע ב' כ"א): "וארשתיך לי לעולם" וכו', ונאמר (ישעיהו ס"ב ה'): "משוש חתן על כלה - ישיש עליך אלקיך". והרמב"ם (פ"י מהל' תשובה ה"ג) האריך לדמות את הדרך לאהבת ה' - לאהבת אישה, והוסיף שלכך אהבת איש ואישה נבחרה על ידי שלמה המלך כמשל לקשר של הקב"ה עם כנסת ישראל במגילת שיר השירים (וכן כתב רש"י בתחילת ספר משלי). ובמשנה (ידים סוף פ"ג), נאמר עוד, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים. וכן בבית המקדש במקום קדש הקדשים היו הכרובים מעורים זה בזה, לומר לישראל - ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.

אהבת גדולי ישראל לנשותיהם

יש הטוענים, שהם לא שמעו שגדולי ישראל כל כך השקיעו בנשותיהם. כמובן שאין זה אלא סילוף שהשתרש אצל תלמידים שלא שימשו כל צרכם. אפשר להבין בדרך הטבע, שהקשר האישי לא זכה להיחשף במלואו לתלמידים, שהרי לא כולם נקטו בדרך של רב כהנא (כמבואר בברכות ס"ב א') ללמוד את הנהגות רבותיהם בעניינים אלה.

אבל המעיין היטב, ישמע על הסיפורים הקטנים אשר מגלים יחס של כבוד ואהבה ללא גבול אשר נהגו רבותינו עם נשותיהם. ויעוין נא בספר 'מאיר עיני ישראל' (ח"א דף ש"ה וח"ב דף מ"ה ודף קי"ד) מהנהגות החפץ חיים בעניין זה, ובספר משכן ישראל (דף ס"א) שתיאר היאך רבי עקיבא איגר, החיד"א והרב יונתן אייבשיץ, התייחסו לנשותיהם והיאך חרב עליהם עולמם, כלשונם, בשעה שנשותיהם נפטרו. וכן ראינו בעינינו מגדולי ישראל בדורות הללו, וכפי שכבר פורסמו ברבים עובדות על הגרש"ז אויערבך זצ"ל והגר"י אברמסקי זצ"ל ועוד. [ולא העתקתי מהספרים ציטוטים בעניין זה, כי היה צריך קונטרס שלם המיוחד לדבר זה].

לרכישת ספריו של הרב דן טיומקין 'מקום שבעלי תשובה עומדים', לחצו כאן.