מכתב לאשתי, זאת שעוד לא מצאתי

לזיווג שלי,

רציתי לספר לך משהו שלא כולם חושבים עליו, אבל אני מאמין שיצא לך לחשוב עליו. חושבים שלגברים אין רגשות - אבל האמת היא שלכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש. פשוט יש אחד שמראה את זה יותר, ויש אחד שמסתיר את זה. אז אני גבר עם רגשות, שמודה, ולא מתבייש בזה...

הרבה שנים שאני מחפש אותך. הרבה שנים שאני מחכה, יודע שיבוא היום וניפגש – אני, ואת, שנבראת בשבילי. רוב הזמן אלה תמיד בנות שמספרות על הקושי שלהן, ועל הבדידות. הגברים בעיקר "בוכים בלילה", כמו שאומר השיר המוכר, אבל מתקשים להודות בחוסר, למרות שהוא קיים שם כל הזמן. אז כן. רציתי להגיד שגם אני רוצה כבר אהבה ולא קל לי בלעדייך.
גם אני מתפלל ומייחל ליום שבו אכיר אותך,
גם אותי מבאס לחזור הביתה לבד, בלי לשבת ולצחוק איתך באוטו,
גם אני רוצה לדאוג לך ולשמח אותך,
גם לי יש לילות שאני עולה לישון בבכי ובתפילה לאבא שבשמיים, שנזכה להיפגש כבר.
גם אני מחכה לערב שבת, כדי לשיר לך "אשת חיל", לעשות קידוש ולהסתכל לך בעיניים.
גם אני בחתונות של חברים קרובים מתקשה לשמור לפעמים על ארשת של שמחה, וחושב לעצמי 'מתי גם אני אזכה??'.

אשתי, זאת שנבראת בשבילי, אני רוצה לבנות איתך בית בקדושה וטהרה. בית של שמחה, מידות טובות ודרך ארץ, בית של תורה ויראת שמיים. חולם על בנים ובנות משלנו, צדיקים מתוקים, שנגדל אותם ביחד, בשמחה, באהבה ובחום. רוצה שנתמודד עם הקשיים שלנו ביחד, כי ככה קל יותר, רוצה להסתכל רק עלייך ולא על אף אחת אחרת. רוצה לחזור לבית שלנו מוקדם, ולהפתיע אותך בארוחת ערב מפנקת. רוצה שנחזק אחד את השנייה, ונתקרב לאבא שבשמיים ביחד, ובשמחה.

חשוב לי שתדעי, שאני עובד על עצמי ומשתדל כמה שיותר להתחזק ולהתקדם בכל יום, ואני בטוח שגם את. תזכרי שהברכה של הבית היא בזכות האישה, השמחה שלה והצניעות שלה. בינתיים, מקווה ומתפלל כל העת, שאזכה להיות מוכן כדי להכיל אותך בחיי בצורה הטובה ביותר.

בפסוק ידוע בתהילים (קכ"א) כתוב: "שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ". ובהקשר הזה, שמעתי מחבר פירוש יפה על הפסוק הזה, שבעצם לא רק אומר שהעזרה היא תמיד מאבא שבשמיים - אלא גם שה"עֶזְרִי", כלומר, העזר כנגדו, הזיווג, הוא מאבא שבשמיים, והוא הטוב ביותר עבורנו. צריך רק להמשיך להתפלל בכל הכוח.

קשה לי עכשיו. אני כותב את הדברים והכל צף אצלי פנימה מחדש. החיסרון, הבדידות העמוקה, החלומות הפשוטים האלה, בבית, אישה וילדים, שיש כל כך הרבה אנשים עשירים מסביב שכבר זכו בכל הדברים האלה – ולא יודעים להעריך אותם, ואני משתדל כל העת לחזק את עצמי ולזכור שלכל ישועה יש את הזמן המדויק שלה.

בסופו של דבר, עם כל הקושי, אנחנו חייבים תמיד לזכור שהכל לטובה והכל מגיע ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בהשגחה פרטית מופלאה, מדויקת ומושלמת. שיבוא יום ונעמוד יחד תחת חופה. שיבוא יום, שההסתר הזה ייגמר, ונזכה להכיר אחת את השנייה. ואני אהיה שם איתך, מאושר ונרגש, ומקווה לזכור כל העת גם אז, את רגעי הציפייה, את הבדידות הזו ואת התפילות שהתפללתי עלינו בדמעות, יום יום, כדי להזכיר לעצמי כל הזמן כמה ששום דבר אינו ברור מאליו...

ועד אז, אמשיך לחכות לך בקוצר רוח.

ממני,

הזיווג שלך.

נ.ב:
זה אומנם מתפרסם כרגע במדור "המכתב שלא יישלח לעולם", אבל בעזרת ה', כשאפגוש אותך סוף סוף, אשמח לתת לך אותו. פשוט עכשיו אני עדיין לא יודע את הכתובת...

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור החדש של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.