"הרופא יצא מהניתוח ואמר: הגידול נעלם, וגם אין צורך בכימותרפיה"

אל גיבורת ה'עלילה' שלפניכם, התוודענו לאחר שקראה את סיפורי ההשגחה במדורנו, והרגישה צורך וחובה לחלוק עם קוראי הידברות, את סיפורה המרגש ויוצא הדופן: סיפור על גידול סרטני שהתגלה בגופה לפתע פתאום, והצריך כריתת שחלות ורחם – אך באורח ניסי לחלוטין, ועם השגחות מופלאות לאורך כל הדרך, הסתיים בצורה אחרת לגמרי. גם בזכות רחמי ה', וגם (ואולי בעיקר) הודות לקבלות הרוחניות שקיבלה על עצמה. "על כל בדיקה שבישרה רעות, קיבלתי על עצמי קבלה רוחנית כלשהי. וה' לא נשאר חייב, הוא 'שילם' לי טבין ותקילין - ישועה מיידית כנגד כל קבלה שכזו", היא אומרת כיום בהתרגשות.  

הכל התחיל לפני כתשע שנים, כשזהבית ונק – כלכלנית, בעלת תשובה מזה 18 שנה, ואם לשלושה ילדים מירושלים, נשלחה מטעם עבודתה דאז בבנק, למבחן גדול שיכשירה לתפקיד ניהולי. הקולגות צפו לה עתיד מזהיר בתחום, וכל מה שהפריד בינה לבין הקריירה הניהולית, היה המבחן ה'פעוט' הזה.  

אלא שלקב"ה, היו תוכניות אחרות בשבילה. "ביום הגדול בחיי, הגעתי למרכז 'אדם מילוא' בתל אביב וחיכיתי בקוצר רוח להיות כבר אחרי המבחן". אלא שהפתעה גדולה ציפתה לה, כשעמדה לקבל את טופס המבחן. "השם שלך לא מופיע ברשימת הנבחנים שלנו", אמרו לה המזכירות. אין ספק, התרחיש הכי מפחיד שיכול להיות באדם במצב כזה. 'אבל איך זה יכול להיות? שלחו אותי מהבנק', הזדעקה ונק.

המזכירות בדקו שנית, אך לשווא. שמה של זהבית נעלם מהרשימות, כלא היה. "אני רציתי מאוד להיות מנהלת, אבל ה' לא רצה", היא אומרת בנונשלנטיות של מי שיודעת ביטחון אמיתי מהו. של מי שעברה דבר מה משמעותי מאוד בחייה, והספיקה 'לטעום' יותר מפעם אחת, את 'מגעה' הקסום של הישועה.

במפח נפש שאין כדוגמתו שבה ונק לביתה, אך בינה לבין עצמה עוד הצליחה לשנן את המילים: 'הכל לטובה'. "באותו שבוע, נתקפתי פתאום בכאבי בטן איומים שמעולם לא חוויתי כמותם", היא משחזרת. "בלי שום אזהרה מוקדמת, ובלי שום הכנה או סיבה הגיונית – לפתע פתאום, החיים שלי השתנו מהקצה לקצה. לא יכולתי כמעט לאכול ולשתות, לא יכולתי להתפנות, וכל תנועה עלתה לי בכאבי תופת".

ונק נבהלה מאוד, והחליטה ללכת לבית החולים – שם אבחנו הרופאים כי מדובר בדלקת חמורה במעי הגס שנמצאת על סף פיצוץ, והודיעו לה שעליה לעבור ניתוח דחוף להחלפת המעי הגס, בשקית. עוד הנחו אותה לעבור בדיקת קולונסקופיה, על מנת לזהות את מקור הבעיה וגורמיה. "התקשרתי מיד לרבנית שלי, שהייתה שליחה טובה לקרב אותי אל ה', ושאלתי אותה מה עליי לעשות. הבנתי שהרופאים הם רק 'בובות' של ה', והוא זה ששולח אותם. 'קבלי על עצמך קבלה רוחנית כלשהי', אמרה לי הרבנית, ואחרי רגע של חושבים עם עצמי – החלטתי לקחת התחזקות באמירת ברכת 'אשר יצר' בכוונה יתירה".

למה דווקא את הברכה הזו?

"קודם כל מפני שידעתי שזו סגולה עצומה לרפואה, וגם בגלל שרק בתקופה ההיא, עמדתי על חשיבותה של הברכה ושל כל מילה ומילה שלה. פתאום הבנתי איזה חסד ענק ה' עושה איתנו בזה שאנחנו יכולים להתפנות בלי שום קושי, ובלי שום כאב. אדם בריא כמעט ולא שם לב לזה, וכמעט לא מודה על היכולת המופלאה הזו. אני הרגשתי על בשרי מה זה 'אם ייפתח או אם ייסתם אחד מהם', והתחזקות באמירת ברכת 'אשר יצר', הייתה דבר מתבקש בהחלט. גם בשל הרפואה שנזקקתי לה, אבל בעיקר בשל הכרת הטוב שהתעוררה בי לקב"ה בעקבות מצבי, והצורך להודות לו באמת". זו הייתה הקבלה הראשונה שלה.

"תוצאות הבדיקות היו מבחינתי, איתות נוסף להתקרב לקב"ה"

ונק ביצעה את בדיקת הקולונסקופיה, ובמהלכה התגלה גידול בן 7 ס"מ במעי הגס שלה. שלושה ימים לאחר מכן, כשהתקבלו תוצאות הביופסיה - התברר כי מדובר בגידול סרטני.

איך הגבת למשמע הבשורה המרה?

"זה לא היה קל, והיו לי את כל הסיבות ליפול לייאוש – אבל הרציונאליות שבי לא נתנה לי להגיע לשם. אני אדם מאוד פרקטי, והחשיבה שלי רציונאלית מאוד. החלטתי שלא משנה מה יהיה, אני לא מתמקדת בתוצאות, לא קוראת עליהן באינטרנט, ולא מעסיקה את הראש שלי בהן יותר מדי. תוצאות הבדיקות היו מבחינתי הטריגר והאיתות, להתקרב יותר לקב"ה".

וכך בדיוק היה.

בכל בדיקה שתוצאותיה אינן מרנינות במיוחד, התקשרה ונק לרבנית שלה ושאלה: 'מה אני מקבלת על עצמי הפעם?'. "ה' נתן לי את כל מה שעברתי במנות מדודות כל פעם, כי הוא ידע שאני רצינית לגבי הקבלות שלי, ולא מכזיבה. לא אותו, ולא את עצמי. כל תוצאה לא טובה בבדיקות, הייתה בעבורי כמו קריאה נוספת מהקב"ה להתקרב יותר. "קבלה מספר 2 הייתה להגיד את 'שיר השירים' במשך 40 יום, כאשר את היום הארבעים סימנתי לעצמי ביומן. בד בבד קראתי בספר 'גן האמונה',  את החשיבות של ההתבודדות, והחלטתי להתחזק גם בזה. מה שקראתי בספר הזה על ההתבודדות, פשוט הציל לי את החיים".

הספר 'בגן האמונה' של הרב שלום ארוש

חלק מעבודת ההתבודדות, החליטה לעשות תרגיל: היא לקחה דף חלק, והתחילה לכתוב עליו שלמי תודה, על כל מה שה' נתן לה כל החיים. והנה זה פלא: "פתאום ראיתי שיש לי המון דברים טובים בחיי. אמרתי לעצמי: 'תתעוררי, תראי איזה חיים טובים היו לך. אף פעם לא היה לך קשה בכלום – באקדמיה היית מצטיינת, התחתנת עם בחור טוב, הבאת ילדים, התקבלת לכל מקום עבודה שרצית...'. תפסתי את הראש ואמרתי לבורא עולם: 'איזה טוב אתה! כמה טוב נתת לי כל החיים, וכמה לא הערכתי אותך מספיק על זה".

ולמה את חושבת שדווקא ההתבודדות היא זו שהצילה אותך?

"כי היא נתנה לי הסתכלות נכונה על החבילה שלי. מתוך ההודיה הגעתי להבנה שה' אוהב אותי, ושלניסיונות האלה יש מטרה. וכשהבנתי כמה הוא אוהב אותי, תחושת חמימות התפשטה לי בלב. הבטתי לשמיים וצעקתי: 'השם, אני אוהבת אותך'. פתאום לא קינאתי באף אדם עלי אדמות, גם לא באדם בריא. ההתבודדות עזרה לי להכיר בעובדה שה'סל' שלי עשיר. מה זה עשיר? ער – יש. נהייתי ערה למה שיש לי, וזו הרגשה שאין לה שום תחליף".

"ישבתי מול הפרופסור, והתחננתי לה' שלא יהיו גרורות"

מה זה אומר להיות ערה למה שיש לך, כשאת אדם חולה? לדידה של ונק, זה כמו לקבל כוח מטורף של חיות, ואמונה כמעט עיוורת ב'אין עוד מלבדו'. "רק כשהייתי ערה למה שיש לי, יכולתי להיות מסוגלת להודות על המחלה. ואמרתי לו, בפשטות ותמימות הכי גדולות שיכולות להיות, שאני יודעת שהוא ירפא אותי. שאני יודעת שהוא לא יעזוב אותי לבד במצב הזה. 'אני בסך הכל בת 35, גדול עליי התיק הזה. אתה הבאת את המחלה, אתה תיקח אותה', אמרתי לו. ובחסדי ה', לא היה לי שום פחד. התייחסתי לסרטן כמו אל שפעת, ולרגע לא נתתי לה לשלוט בי. זרקתי את הכל אליו, ואמרתי לו שידאג במקומי. העפתי את השק שלי לשמיים, והוא תפס. ומאותו רגע, הרגשתי שהפחד אצלו".

גם כשהלכה לבדיקות מפחידות, המליכה את הקב"ה והפכה אותו למנהל הרפואי שלה. "נתתי לו יד והרגשתי שהוא לא מש ממני. לכל מקום לקחתי אותו, ועד לבדיקה האחרונה, שגררה את הקבלה האחרונה והכי קשה – ראיתי ניסים גלויים מול העיניים".

בתוצאות בדיקת הפט-סיטי (בדיקה שנועדה לשלול התפשטות הסרטן בגוף), ישבה ונק מול הפרופסור, ופשוט התחננה בכל ליבה שח"ו לא יבשר על הימצאות גרורות נוספות בגופה. "עד אז, הייתי מוכנה לקבל כל קבלה שהיא, חוץ מכיסוי ראש", משחזרת ונק. "זה הדבר שהיה לי הכי הכי קשה, אבל באותם רגעים מכוננים, ידעתי שעליי לעשות משהו. ואז, עשיתי עסקה עם הקב"ה: לקחתי על עצמי כיסוי ראש – לא כתנאי חלילה, אלא כקבלה בלי קשר למה שה' יחליט לתת או לא לתת לי. ועם זאת, ביקשתי ממנו שירחם עליי, ושיעשה שזכות כיסוי הראש תגן עליי".

הרופא התבונן בה במבט חמור סבר ושאל אם יש לה ילדים. כשהתשובה מצדה הייתה חיובית אמר: 'צר לי להודיע לך, אבל מצאנו גידול נוסף של ארבעה וחצי ס"מ בשחלות, ואת צריכה להתייצב פה בדיוק בעוד שבועיים, כדי לעבור ניתוח לכריתת שחלות ורחם. "תוך שניות הרגשתי שעיגול שחור וגדול מקיף אותי, ולא הצלחתי לראות שום דבר מלבדו. פחדתי מאוד. דמעות גדולות נקוו בעיניי, ולרגע, כמעט התפתיתי לשאול את עצמי: 'זו תורה וזו שכרה?'. זה מה שאני מקבלת כתמורה על הקבלה הכי קשה בחיי, שקיבלתי על עצמי 'בלי חרטות', זמן קצר קודם לכן?".

אבל... 'מחשבות רבות בלב הפרופסור' - גדול ומקצועי ככל שיהיה.

מידה כנגד מידה: 18 בלוטות בריאות, כנגד 180 ש"ח לצדקה

הדבר הראשון שוונק עשתה כשחזרה לביתה, היה לקפוץ לחנות כובעים ולרכוש לעצמה כיסוי ראש כלבבה. כעבור כמה ימים, קיבלה טלפון מבית החולים עם תאריך לניתוח – 13.3. "זה היה נראה לי ממש רחוק, בערך חודש המתנה. אז ביקשתי להקדים, אבל המזכירה התעקשה שזה התאריך היחידי שבו הרופא יכול לקבל אותי. רק כשפתחתי את היומן שלי, נדהמתי לגלות עד כמה ה' מדויק. התאריך לניתוח היה היום הארבעים של שיר השירים, הקבלה השנייה שקיבלתי על עצמי להתחזק בה. מיד הבנתי שיש כאן השגחה עליונה, ואמרתי לה לשריין את התאריך הזה, ולא לגעת בו".

בוקר הניתוח הגיע, וונק ארזה תיק קטן והתכוננה לצאת מהבית. קודם לכן, בהמלצת הרבנית שלה, הספיקה לתת 180 ש"ח לצדקה עבור נזקקים, כמניין חי. ופתאום, עוד היא עומדת בפתח, הטלפון מצלצל. ונק עונה, ומהעבר השני נשמע קול לא מוכר של בחורה צעירה: 'שלום, מדברים מהישיבה של הרב שלום ארוש מירושלים, מה שלומך?'. "אני עונה באדיבות עד כמה שאפשר במסגרת הלחץ והנסיבות, ושואלת במה אפשר לעזור. בכל זאת, לא זכרתי שיש לי איזה קשר אליהם. 'הרב ארוש ביקש שנוציא את שמות התורמים הקבועים של הישיבה, ונתפלל עליהם', אמרה לי. הייתי בהלם, ולמרות שזה היה העתוי הכי מדהים בעולם, ולמרות שהייתי צריכה כל תפילה אפשרית שהיא, אמרתי לה שיש לה טעות, כי זו הייתה האמת. הסברתי שחוץ מהספר 'גן האמונה', אין לי שום הוראת קבע אליהם. אבל היא התעקשה שאני תורמת קבועה, ושאני אפילו מופיעה ברשימה שלה.

"ואז נזכרתי פתאום בפעם אחת ויחידה ששלחתי תרומה לילד חולה, יותר משנה קודם לכן. כל השנה הם לא התקשרו אליי, ושכחתי מהתרומה הזו. מתי בפעם הראשונה הם כן מתקשרים? בבוקר של הניתוח הכי גדול בחיים שלי. רעדתי מעוצמת ההשגחה באותם רגעים. עכשיו את מבינה לאן נעלם השם שלי מרשימת המיועדים לבחינות ההנהלה בבנק? הקב"ה פשוט עשה גזור והדבק, מהרשימה ההיא, לרשימה הזו. עכשיו תגידי לי את – איזו רשימה יותר חשובה? כשסיפרתי את זה בצעקות ודמעות התרגשות לטלפנית, היא אמרה לי: 'אז מה את דואגת בכלל? את צריכה לרקוד ולשמוח כל הדרך לניתוח. את תצאי ממנו בשלום ב"ה'".

אל חדר הניתוח הגיעה ונק באנרגיות מדהימות, ומצב רוח מרומם. דמיינו לעצמכם: אישה שיודעת שהיא הולכת להיפרד לעולם מהמעי, השחלות והרחם שלה – צועדת בשמחה אל שולחן הניתוחים, כאילו לקחה איזה ויטמין בעל כוחות ריפוי נשגבים וסודיים. ובכן, לא תאמינו, אבל במקום שבע שעות (!) שהניתוח הזה אמור היה להימשך, הרופא יצא אחרי שעה וחצי – שמח ומחוייך. מה קרה?

"אנחנו המומים", הוא אמר לבעלי. "הגידול בשחלות נעלם, ואין שום דבר ברחם. אין צורך בכימותרפיה לבטן, וגם לא כרתנו כלום. אהה, ודרך אגב, גם הורדנו את השקית שהייתה לה, כי המעי חזר לתפקד. לא יאומן".

* * *

אחרי ההתאוששות, כשקיבלה ונק את דו"ח הניתוח אל ידיה ועיינה בו, ראתה עין בעין כיצד הקב"ה מדבר איתה דרכו, וכמו מראה לה איך הוא היה איתה לאורך כל הדרך, ונתן לה ישועה כנגד כל קבלה שקיבלה. "כשהוציאו את הגידול המקורי במעי הגס, יחד איתו הוציאו גם 19 בלוטות לימפה. מתוכן – 18 בלוטות כמניין הצדקה שנתתי ע"ס 180 ש"ח - היו בריאות, ורק אחת חולה. כנגד הקבלה של כיסוי הראש, לא כרתו את הרחם והשחלות. הצדקה שנתתי לפני שנה ושכחתי מקיומה, עמדה לי לבוקר של הניתוח, כשבירכו אותי והתפללו להצלחתי. הקב"ה הביא הכל בחשבון, והפתיע אותי ב'ישועות קטנות', בכל פעם מחדש. איזה חסד ענק זה, להיות מסוגלת לברך ברכת 'אשר יצר' בלי לסבול שום כאבים, ובלי סתימה בשום נקב. חסד שאני חבה עליו תודה ענקית עד סוף ימיי".

חלק מהתודה הענקית הזו באה כיום לידי ביטוי בערבי הפרשת חלה שמעבירה ונק, ביחד עם הרבנית שלה, רבקה. "אני מגיעה לכל מקום שרק מזמינים אותי אליו, ולא בוחלת בכל סוג של קהל. לכל אחד יש ניצוץ קטן של אמונה בפנים, ואני מתפללת להיות זו שתדליק אותו".