ציפי דגן: "ללמד נשים לצחוק יותר - זו השליחות בחיים שלי"

את השיחה עמה בוחרת ציפי דגן, מנהלת בית ספר לאימוזיצחוק יהודי, לפתוח דווקא בשאלה: "כמה פעמים אתם צוחקים במשך היום?"

לא, אל תצפו למספר מדויק, כי לדבריה של ציפי, מחקר שנעשה בנושא הוכיח שכמות הצחוק משתנה בהתאם לגיל: ילדים קטנים צוחקים בין 300 ל-400 פעמים ביום בממוצע, ואילו מבוגרים צוחקים בין 10 ל-15 פעמים בממוצע. את הסיבות לכך שהצחוק דועך עם השנים, דומה כי אין צורך לפרט. הרי כל אחד מאתנו מכיר את שגרת חייו העמוסה ואת הלחץ הרב, שגורם לצחוק להישאר לגמרי מחוץ לתמונה.

"וזה חבל כל כך", אומרת ציפי, "כי הצחוק חשוב למען הבריאות שלנו, הוא גם תורם לביטחון עצמי ואף פותר בעיות נשימה כמו ברונכיטיס, אסטמה, ועוד".

והבשורה הטובה שלה היא שזהו דבר שאפשר להפעיל באופן רצוני, גם בלי להיות תלויים בבדיחות או במצבי רוח. "צריך רק ללמוד איך לעשות זאת", היא טוענת.

מההיי-טק אל הצחוק 

אולי תתפלאו לשמוע, אך בהכשרתה הראשונית הייתה ציפי דגן בכלל מתכנתת היי-טק. "זה מה שעשיתי כמעט עד לגיל 40", היא מספרת, "ואילו כיום אני פוגשת את המקצוע בעיקר מן העבר השני, כאשר אני מפעילה, בין היתר, קבוצות רבות של מתכנתות שמרגישות צורך להתאוורר מהמחשב המרובע ולהכניס שמחה לחיים שלהן".

אחרי מספר שנים של עבודה בהיי-טק החליטה ציפי להוציא תואר באוניברסיטה. "בתחילה ביקשתי ללמוד הנדסה, אך מהר מאוד הבנתי שזה לא מה שאני מחפשת בחיים, ועברתי ללימודי פסיכולוגיה שבסיומם התחלתי לעבוד בארגון שמציע סדנאות העצמה להורים למשפחות ברוכות, להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, להורים לנפגעי טרור, ועוד. ההורים האלו הגיעו לסדנאות של ארבעה ימים בבתי מלון, והתפקיד שלי היה לספק להם תכנים מתאימים. חיפשתי כל הזמן כיצד לחדש את התכנים, עד שנתקלתי, באופן מקרי לחלוטין, בכתבה שמספרת על יוגה צחוק. הבנתי פתאום שמדובר כאן בדבר ענק, שכל אדם יכול להתחבר אליו. ככל שהעמקתי יותר בנושא כך הבנתי עד כמה שהצחוק יכול לשנות את החיים, והוא שינה גם את החיים שלי", היא צוחקת, "כי מאז אותו יום עזבתי את עבודתי באותו ארגון, התמחיתי ביוגה צחוק, והתחלתי בעצמי להעביר סדנאות כאלו".

וציפי מדגישה כי היא אינה זו שהמציאה את השיטה. "מדובר בשיטה שקיימת בעולם כבר יותר מ-20 שנה והיא הומצאה על ידי ד"ר מדן קטריה - רופא משפחה שמתגורר בעיר מומבאי שבהודו. ד"ר קטריה גדל בכפר נידח שלא היה בו בית ספר לילדים, וגם לא רופא. הוא תכנן כבר מילדותו ללמוד רפואה, ולהפוך להיות רופא הכפר. אלא שכאשר גדל ונסע לעיר הגדולה כדי להתמחות ברפואה, הוא גילה דבר מדהים – בעוד שאצלו בכפר אנשים היו שמחים ומאושרים, למרות שלא היו להם רופאים, הרי שלאנשים שהתגוררו בעיר, היו פתרונות רפואיים, אבל הם היו מאוד רציניים וחולים. ד"ר קטריה גם גילה שקיימים מחקרים על כך שצחוק יכול להועיל לבריאות ושאדם שמקפיד לצחוק אחת לרבע שעה או לעשרים דקות, מצליח להבריא ממחלות ולהרגיע חרדות. הוא החליט לקחת זאת על עצמו והתחיל לפתח שיטה שמלמדת את האנשים להפעיל את מכונת הצחוק שהקב"ה ברא בגוף שלהם".

ציפי לקחה את השיטה ופיתחה אותה עוד יותר, כאשר החידוש שהציעה היה בכך שהסדנאות שהיא מעבירה אינן כוללות רק יוגה צחוק כפשוטו, אלא צחוק על פי היהדות, או כפי שהיא מגדירה זאת – 'אימוזיצחוק יהודי'. "זוהי שיטה שמשלבת אימון מוזיקלי יחד עם צחוק יהודי, מקורות חז"ל, פרשת השבוע וחגי ישראל", היא מסבירה.

צוחקים ביחד

כשמגיעים לסדנאות של ציפי מצליחים גם לקבל הסבר ולהבין מה מסתתר מאחורי הצחוק. "אני תמיד מסבירה שהצחוק הוא בעצם מתנה. הקב"ה נתן לכולנו את המתנה הזו שנקראת צחוק, וברגע שאנו מודעים למתנה הזו וליתרונות שלה, אז אנו מרגישים טוב יותר".

ותרגילי הצחוק שהיא מציעה בסדנאות, הם תרגילים המבוססים על ערכים לחיים. "אחד התרגילים", מדגימה ציפי, "נקרא 'אין לנו אין', והוא מבוסס על דברי רבי חיים מוולוז'ין בספרו 'נפש החיים'. רבי חיים אומר שאסור לנו לפתוח משפט במילה 'אין' כי זה יוצר מצב של חסר בחיים. וכפי שהוא מדגיש, רק 'אין' אחד מותר להגיד – 'אין עוד מלבדו'. כתחליף למילה 'אין' אני מציעה לנשים תמיד ללמוד להגיד את המילה 'תן', במקום להגיד: 'אין לי כוח', נלמד את עצמנו להגיד: 'תן לי כוח'. ואיך מטמיעים את זה? באמצעות תרגיל יוגה צחוק".

ציפי מסבירה כי היא רוקדת ביחד עם הנשים את ריקוד 'תן לי כוח' ומידי פעם הן נעצרות לצחוק הפוגתי מעומק הלב: "ח-ח-ח" . "נשים רבות מספרות לי שהן התחילו לרקוד את ריקוד ה'תן לי כוח', גם בבית עם הילדים", היא מספרת.

דוגמא נוספת מן הסדנאות נוגעת להפגת רגשות שליליים. "יש תרגיל צחוק שלפני שמתחילים אותו, מצביעים עם האצבע על הלב. 'אם משהו מציק לנו', כך אנו אומרים, 'כמו איזו מחשבה, או תחושה לא נעימה, אז אם ניקח את המילה 'מציק' ונוסיף לה אות אחת, זה כבר יהפוך להיות 'מצחיק'. ומהי האות שמוסיפים? האות ח' שהיא כל המהות של הצחוק – חה-חה-חה. כך גם לגבי המילה 'שמחה', שאפשר לחלק אותה לשניים: שים – חה-חה-חה, כלומר – שים צחוק! הרעיונות האלו מגבירים אצלנו את החשיבה החיובית".

וכנראה שלתרגילים יש השפעה מרובה, שכן נשים רבות ניגשות לציפי אחרי הסדנאות ומספרות עד כמה שהן קיבלו כוחות מחודשים. "הייתה אישה כבת שבעים", מספרת ציפי, "שבמשך תקופה ארוכה הגיעה למועדון שלי. לא הכרתי אותה אישית, אבל שמתי לב שהיא לא מפסידה אפילו מפגש אחד. לאחר תקופה ארוכה בה היא ביקרה במועדון, היא פנתה אליי: 'אני רוצה לשתף אותך במשהו מאוד אישי. את לא מכירה את ההיסטוריה שלי, אבל אני פרודה מבעלי כבר שנה וחצי, אנשי מקצוע רבים ניסו להשכין שלום בית בינינו, אך ללא הצלחה. אבל בזכות אחד התרגילים שעשית שינית לי את כיוון החשיבה", היא בישרה.

התרגיל שעליו דיברה האישה הוא תרגיל 'צחוק ויכוח' שבמהלכו עומדות הנשים בזוגות, אחת מול השנייה, ואז עושות עם האצבע תנועה של: 'נו נו נו', ובאמצעות הצחוק מצליחות לאחר מכן כביכול לשכך את הכעס. "האישה הזו אמרה לי: 'בגלל שהצלחת לשכנע אותי שאפשר לשכך את הכעס בעזרת התרגיל, מצאתי את עצמי הולכת מידי יום לחדר, נועלת את הדלת, נעמדת מול המראה ומבצעת את התרגיל כשאני מרגישה שאני עושה אותו כביכול מול בעלי, ולאחר מכן פשוט מתגלגלת מצחוק עם עצמי. כנראה שהיה בכך משהו משחרר ומפייס, כי הנה, השבוע כבר חזרנו להיות ביחד".

הגשמת חזון

בשנים האחרונות, אחרי שתים עשרה שנים של עיסוק בסדנאות ובמועדונים, הגשימה ציפי דגן את החזון שלה, והיא הצליחה לייסד בית ספר בו היא מכשירה מנחות לצחוק שבאות ללמוד את המקצוע ולאחר מכן פותחות מועדונים וקבוצות בכל רחבי הארץ.

"מבחינתי זהו צעד כל כך גדול", היא אומרת בסיפוק, "והשאיפה הגדולה שלי כעת היא שנזכה להפיץ את השיטה ולהגיע למצב בו כל האנשים שבעולם יוכלו להשתמש בצחוק כדי להשפיע על הגוף שלהם. כי מדובר בתרגילים שמתאימים לכל גיל ולכל מצב. אני רואה זאת בחוש - הבת שלי היא מחנכת בכיתה א', והיא מעבירה את המסרים האלו לילדים הצעירים, ומצד שני יש את אמא שלי, שהיא כבר אישה בשנות ה-80 לחייה, וגם היא למדה את שיטת הצחוק ומיישמת אותה מידי יום, כי זו שיטה שמתאימה ממש לכל הגילים".

ואיך את מרגישה עם זה?

ציפי מהרהרת לרגע ואז משיבה: "יש את המשפט המוכר: 'אנשים לא תמיד יזכרו מה אמרת להם, אבל לעולם הם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש'. אני רואה בעבודה הזו שליחות עם אידיאל, כי להגיע ללב של אנשים, לשכך ריבים וכעסים ולחבר ביניהם, זה הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות".