הקשישה ההומלסית קיבלה מאה אלף דולר...באיחור של 16 שנים

כמעט כל מי שהסתובב אי פעם ברחובות הראשיים של וושינגטון הבירה נתקל בהומלסית קשישה בשם ונדה וויטר. וויטר, בת 80, העבירה 16 שנים ברחובות, מקבצת נדבות וישנה בשק שינה. שלוש מזוודות היא סחבה איתה לכל מקום: בתוכן, היא סיפרה לכל מי שהיה מוכן לשמוע, היו הוכחות כי המדינה חייבת לה מאה אלף דולר.

אף אחד, כמובן, לא לקח את הטענות שלה ברצינות. "הם כל הזמן חשבו שאני משוגעת, אמרו לי לזרוק את המזוודות", סיפרה ווויטר השבוע ל'וושינגטון פוסט'. רק לפני תשעה חודשים הצליחה וויטר למצוא סוף סוף מישהי שתאמין לה: עובדת סוציאלית בשם ג'ולי טרנר.

טרנר קיבלה שיחת טלפון מהמרכז לסיוע משפטי להומלסים בוושינגטון. במרכז שאלו האם תוכל לעזור לוויטר. במקום לפטור את הקשישה כמשוגעת, טרנר עברה איתה בסבלנות על תוכן המזוודות שלה. מה שהיא גילתה הדהים אותה. "היה לה שם את כל הניירת, מסודרת ומאורגנת. היא צדקה כל הזמן: הממשלה אכן חבה לה את כל הכסף הזה", אומרת טרנר. את הצ'ק הגדול, על סך 99,000 אלף דולר, תקבל וויטר בימים הקרובים, ובכפוף לבדיקה נוספת ייתכן שתקבל סכומים נוספים בהמשך.

במשך 16 שנים נדדה וויטר ברחובות וושינגטון, מתקשרת לביטוח הלאומי האמריקאי, שולחת מכתבים, ומנסה לגרום למישהו להקשיב לסיפור שלה. בכל השנים הללו היא היתה מובטלת מבוגרת שזכאית לקצבה מהביטוח הלאומי, אבל משום מה הצ'קים שלה הגיעו רק לעיתים רחוקות, ועל סכומים נמוכים מכפי שמגיע לה. שוב ושוב היא התקשרה לביטוח הלאומי וביקשה הסברים, אך איש לא סיפק לה אותם.

בשלב מסוים ילדיה שמעו שאמם חיה ברחובות וושינגטון. אחד מהם נסע לשם וביקש ממנה לבוא לגור עם המשפחה, אך היא סרבה. "אמרתי להם שיש לי עסקים כאן ולא אעזוב עד שהם יסתיימו", היא נזכרת. אבל במקום שתחול התקדמות, כשהפכה להומלסית מוצהרת הפסיק הביטוח הלאומי לשלוח לה צ'קים בכלל.

בכל השנים הללו, פקדה וויטר מקלטים להומלסים וניסתה לגרום לאנשי הצוות להקשיב לה: ביטוח לאומי חייב לה כסף רב וכל ההוכחות נמצאות כאן, איתה. אבל במקום להקשיב לה, "הם כל הזמן רק רצו לשלוח אותי לפסיכולוגים. אני לא משוגעת", היא אומרת.

רק אחרי 16 שנים, כאמור, נמצא האדם שהקשיב לה ברצינות. "היא הייתה צריכה עזרה כלכלית, לא עזרה נפשית", אומרת טרנר. "זו הבעיה עם הרבה הומלסים. בכל כך הרבה מקרים פוטרים אותם כמשוגעים. הרבה פעמים הבעיה שלהם היא כלכלית".

טרנר לקחה את ווויטר למרכז לסיוע משפטי לקשישים, שם עורכת דין עברה על החומר ואישה שהביטוח הלאומי אכן חייב לווויטר סכום עצום של כסף. שתי הנשים פתחו במערכה למען הקשישה. לפני חודשיים הביטוח הלאומי נכנע, הודה בחוב, והתחיל לשלם את הכסף.

לוויטר יש עכשיו דירה קטנה שהעובדת הסוציאלית עזרה לי למצוא. יש שם מזרון אמיתי וכרית, ומותרות כמו סכו"ם. אבל בינתיים, היא מסרבת לרכישות יקרות כמו פלטה חשמלית או מזגן. "קודם שכל הכסף שהם חייבים לי יגיע", היא אומרת, חשדנית כתמיד.