מדוע נוח לו לאדם שלא נברא?

יניב שואל: "שלום, יש לי שאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן. אני, כמו רבים בדור שלנו, נלחם הרבה מאד בעצבות, ואני שמח למצוא במקורות שלנו דברים המעודדים את הרצון לחיים. תמיד הבנתי שיש לנו מסלול חיים שהוא קשה אך משתלם. ובכלל, התורה שלנו מחזקת את החיים, מעודדת ילודה, עשיית חסד, הצלת חיים וכו'. אבל אימרה אחת ששמעתי פעם קשה לי באופן מיוחד: "טוב לו לאדם שלא נברא". מה זה אומר?

ושאלה שנייה: שמעתי בשיעור שצריך כל אדם להאמין בכך ש"בשבילי נברא העולם", ולולא אני העולם לא מתקיים. אימרה זו קשה מאד לתפיסתי, ראשית מכיוון שאלוקים ודאי אינו זקוק לאף אחד, וגם מאחר שיש הרבה מאוד אנשים בעולם, ואלוקים תמיד יכל לברוא אדם אחר במקומי. אשמח אם תרחיב. תודה".

* * *

שלום וברכה יניב, ותודה על שאלותיך.

הקב"ה בכבודו הכריז שהעולם שברא הוא "טוב מאוד" (בראשית א, לא), ואין זו אמירה פשוטה, שהרי אלוקים כידוע רואה מסוף העולם ועד סופו, וקורא כל הדורות מראש. כאשר אלוקים אומר שהעולם טוב מאוד, פירושו שאכן תכליתו של העולם היא טובה ומושלמת לנבראיו. נמצאת למד, שאילו ידע ה' שהאדם לא יתרצה לבסוף במעשיו, הרי שלא היה בורא את העולם הזה. כל תינוק בוכה לעיתים על ממתק, או על צעצוע שנלקח ממנו, אך הוריו יודעים שעוד יתבגר ויודה על טיפולם המסור בו. הכריזה התורה הקדושה: "כי בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים יד, א). ה' הטוב יודע שהנשמות שיעברו את חיי העולם הזה, לבסוף יתרצו בשכר הנצחי שיבוא בעקבותיו, ויודו שהוא השתלם להם.

יש שמצטטים נוסח מוטעה של האימרה "טוב לו לאדם שלא נברא", אך לא כך אמרו חז"ל, כי אם בלשון זו: "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (עירובין יג, ב). נוחות וטוב - הם שני דברים שונים בתכלית! פעמים רבות אנו עושים דברים שאינם נוחים לנו כדי להשיג טובה גדולה וחשובה מאוד. נשים בוחרות ללדת בידיעה שיאלצו לעבור קשיים וחבלי לידה מאוד לא נוחים, ואפילו קשים - אך הן מוכנות לכך עבור הטובה הגדולה של הבאת תינוק לעולם. גם העולם הזה דומה לעיתים להריון ממושך, שיש בו מורדות ועליות, נסיונות והצלחות, מתוכם אנו משיגים את גבורתנו הרוחנית לנשמותינו. ומה שאמרו חז"ל "נוח לו לאדם שלא נברא" - כוונתם היא לנוחות בעולם הזה, שהוא עולם הנסיון ולא עולם השכר והאושר. אך על העולם הבא אמרו חז"ל: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה"! (פרקי אבות ד, יז).

כך פותח הרמח"ל בספרו מסילת ישרים: "והנה מה שהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם. והוא מה שאמרו ז"ל (אבות ד, ו): 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא'. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי האמצעים האלה. והוא מה שאמרו ז"ל (ערובין כב, א): 'היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם'".

יש לשים לב גם אל סוף האימרה הנזכרת, כי יש בה עצה והדרכה לחיים: "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו"! יש לזכור שהעולם הזה נועד לתיקון ועשיית מצוות גם כשלא נוח, כי הם האמצעי המוביל לעיקר. ואמרו במדרש: "אמר רב אחא, בשעה שהצדיקים יושבים בשלווה ומבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג. אמר: לא דיין [לא די להם] שהוא [השכר] מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלווה [גם] בעולם הזה?" (בראשית פד, ג).

ובמענה לשאלתך השנייה, אמרו חז"ל במשנה: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ד, ה).

כל אדם הוא עולם בפני עצמו - עם כוחות נפש אישיים, כמו נסיונות ואתגרים המיוחדים רק לו. אין שני אנשים שרואים את העולם בדיוק באותו אופן. אמרו חז"ל על בני האדם: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב). על כן הדריכו חז"ל: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (פרקי אבות ב, ד).

כל אדם הוא מיוחד במינו, כי הוא קיבל נשמה ייחודית מאלוקים, ונועד לתקן דבר בעולם שאף נשמה אחרת לא יכולה לתקן כפי כוחותיו הפנימיים, ונסיונותיו האישיים. וכאן טמון פירוש למאמר שראית: "צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי" (סנהדרין לז, א). מכאן שגם אילו לא היו נבראים אנשים אחרים בעולם, אלוקים היה ממשיך לקיים את העולם כולו רק עבורך, עבור הנסיון והחיים הפרטיים שלך. וזו ההוכחה שכל אדם חשוב לפניו כעולם מלא. למה הדבר דומה? לאבא שיש לו בנים ובנות, והוא אומר להם שבנה את כל ביתו רק כדי לגדלם, וכל אחד מהם היה חשוב מספיק כדי לבנות עבורו בית זה.

"בשבילי נברא העולם" - אין פירושו שאלוקים זקוק לאדם, אלא פירושו, שאלוקים ברא את העולם עבור האדם ובכדי להטיב עימו. וכל אדם נברא בצלם אלוקים, וראוי לעולם זה. ועל כן, אלמלא נברא האדם - לא היה ה' יוצר את העולם. בנביא נאמר בפירוש: "אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה). מטרת העולם נמצאת בתיקונו התורני, המושג על ידי כל אחד ואחת מאיתנו לחוד, וביחד.

הכתבה מוקדשת לעילוי נשמת סבתי אלויז ז"ל בת סניורה, תנצב"ה.