כוכב כהן: "הרגע בו קשיש מגלה שהוא נותר לבד, במשך 24 שעות ביממה, הוא הרגע הקשה ביותר"

כל מי שיש לו סבא או סבתא או הורים מבוגרים, מכיר את התחושה הזו מקרוב: הוא משתדל לבוא אליהם, לשוחח איתם ולהיות איתם, אבל זה אף פעם לא מספק. הצורך הוא גדול, האב או האם זקוקים לאוזן קשבת במשך שעות ארוכות, ולא תמיד יש מי שזמין לשוחח איתם.

כדי לספק את האוזן הקשבת הזו, דווקא מחוץ לבני המשפחה, הוקם מוקד טלפוני מיוחד מטעם עמותת מלב"ב שבראשו עומדת כוכב כהן. "המטרה שלי במוקד היא להפיג את הבדידות של הקשישים", היא מסבירה. "לשם כך יש לנו כאן מאות מתנדבים (ההתנדבות היא מלאה, בלי שום שכר) אשר כל אחד מהם מקבל רשימת קשישים שהוא אמור ליצור איתם קשר ולשוחח איתם. כל אחד מהמתנדבים גם רושם לעצמו, בסיומה של כל שיחה, על מה הוא שוחח עם הקשיש, ובפעם הבאה שהוא מתקשר אליו הוא יכול להמשיך מאותה נקודה".

כוכב כהן

ואיך הגעת לתפקיד הזה?

"הכל התחיל כאשר אמא שלי חלתה באלצהיימר", מספרת כוכב. "זה היה ה'בום' של החיים שלי, ברגע אחד אמא הפכה מאישה שמחה ומתפקדת לאישה תלותית. חיפשתי לה מרכז יום שיעסיק אותה קצת, ובאמת מצאתי מקום כזה, אבל הוא היה קר ומנוכר ולא סימפטי. חיפשתי לאמא משהו אחר, ואז הציעו לי את מלב"ב. אני זוכרת שכאשר נכנסתי לשם בפעם הראשונה הבטן שלי כמעט התהפכה. חששתי ששוב אתקל ביחס לא מתאים, אבל במלב"ב התברר שבאמת ובתמים מתייחסים לאנשים באופן יפה ומכבדים אותם.

"ובכל זאת, היה לי קשה להשאיר את אמא במועדון לבד במשך כל היום, אז החלטתי לבוא להתנדב שם ולהיות אתה. כך הגעתי למקום מידי יום, ובמקרה גם סיפרו לי על כך שעומדים להקים מוקד שירכז שיחות טלפון לקשישים, ושאלו אותי אם אני מעוניינת לנהל אותו. כך למעשה הכל התחיל".

עם ישראל היפה

"המטרה שלנו במוקד היא להפיג את הבדידות של הקשישים", חוזרת ואומרת כוכב, "כי קשה לתאר במילים את מה שעובר על קשיש כאשר הוא נמצא במשך 24 שעות בבית, בלי שום תעסוקה ובלי שאף אחד מתעניין בו. כדי להפיג את הבדידות הנוראה הזו אנו מעסיקים מאות מתנדבים שיוצרים קשר עם כ-2800 קשישים שאנו מלווים דרך המוקד. כל אחד מהקשישים הללו הוא עולם ומלואו ואנו מלווים אותו לעתים במשך שנים".

כשנשאלת השאלה מיהם אלו שבאים להתנדב במוקד הטלפוני, משיבה כוכב שקיים מגוון גדול של מתנדבים. "יש סטודנטים שמתנדבים, יש בני נוער שעושים זאת, ויש גם אנשים שבלי סיבה מיוחדת מחליטים להתנדב במוקד. בנוסף, יש לנו גם קבוצה גדולה של מתנדבים פנסיונרים. אלו אנשים שסיימו את שנות העבודה שלהם, וכאשר יוצאים לפנסיה הם מחפשים התנדבות כלשהי שהם יוכלו להתמיד בה. רבים מהם בוחרים בנו".

אחת מהמתנדבות היותר מיוחדות, לדבריה של כוכב, היא מאיה מרין, אישה עיוורת, אשר מתנדבת במוקד כבר חמש שנים ומקבלת בכל פעם את מספרי הטלפון של הקשישים כשהם מוקלטים. "כאשר הקשישים רוצים שהיא תבקר אותם, אנו כמובן מאשרים זאת, אך מתנים את הביקור בכך שהיא תקבל ליווי מתאים. רק בחנוכה האחרון ביקשה אחת הקשישות שמאיה תבוא לבקר אותה ולהדליק אתה נרות חנוכה. ארגנו למאיה הסעה, והיא באמת נסעה והדליקה יחד עם הקשישה את הנרות. זה היה כל כך מרגש. לדעתי אין בעולם דבר יפה יותר מבחורה עיוורת שהולכת להאיר לאישה קשישה את הבית.

"בנוסף, אנו משתדלים שיהיו לנו גם מתנדבים דוברי שפות שונות", מציינת כוכב, "וכך יש לנו במוקד מתנדבים דוברי צרפתית, רוסית, אנגלית, ואפילו הונגרית. מתנדב אצלנו גם אדם בן 93. זהו אליהו רומנוב, אשר מבחינתו הגיל הוא רק מספר ולא כלום מעבר לזה. הוא מגיע אלינו בכל פעם ברכבו הפרטי, מצליח לספר בדיחות ולהצחיק את כולם. הקשישים שהוא שומר אתם על קשר, מקבלים ממנו כוחות מיוחדים".

מתנדבת נוספת שכוכב מספרת עליה היא אישה לא צעירה, אשר חולה בניוון שרירים ומגיעה אל המוקד פעמיים בשבוע כדי להתנדב. מכיוון שהיא זקוקה לליווי צמוד, אז ראש הכולל בו לומד בעלה, התיר לבעל לקבל שחרור כדי לקחת אותה למוקד ולשבת לצידה במשך כשעתיים, עד שהיא מסיימת להתקשר לכל הקשישים שברשימתה.

קשר שהוא הצלה

וכוכב מספרת גם על יוזמה מיוחדת: "בנוסף לשיחות הטלפון אנו מציעים גם שירות של ביקורי בית, וכחלק מכך מגיעים המתנדבים שלנו לקשישים שזקוקים לתיקון של תריס או של ארון, או של דלת חורקת, או כל תיקון קטן אחר שאינו דורש בעל מקצוע מנוסה. אנחנו כמובן לא דורשים מהם שקל, והמתנדבים מאוד שמחים לגייס את הכוחות והידע שלהם, כדי לעזור. יש גם מתנדבים שמגיעים במיוחד לבתי הקשישים כדי לעזור להם לעבוד על המחשב או ללמד אותם תכנות שונות.

"המתנדבים שלנו מדהימים", היא חוזרת ואומרת, "אני באמת ובתמים מסירה בפניהם את הכובע ותמיד אומרת שמי שמחפש את ארץ ישראל היפה, שלצערי כמעט ואין אותה היום, צריך לבוא למוקד".

ומסתבר שעל הדרך, מצליחים במוקד גם לפתור לא פעם בעיות שמציקות לקשישים, כאשר הם יוצרים קשר עם חברות או גופים גדולים במשק. "יש חברות שמתישות לחלוטין את כוחם של הקשישים", מסבירה כוכב. "כך למשל חברות שמותקנת אצלם מערכת של זיהוי קולי, וכאשר מתקשרים אליהן צריכים להגיד בקול את שם המחלקה או שם הפקיד שאליהם רוצים להגיע. אבל מה יעשה קשיש שקולו חלוש וצרוד ובקושי נשמע? זה סיוט. קיים חוסר מודעות חמור בקרב הגופים הציבוריים לצרכי הקשישים, אבל מאידך, אני בהחלט יכולה לציין לשבח כי במשך השנים היו ארגונים שונים שהביעו נכונות לפתור בעיות, ואף שלחו טכנאים חינם אין כסף לבתים של קשישים. מאוד התפעלתי מהם".

סיפוק שאין כדוגמתו

המתנדבים שמגיעים למוקד, עושים זאת, כאמור, בהתנדבות מלאה, הם אפילו לא מקבלים תשלום על נסיעות, אלא שמתברר שיש להם גם רווח נקי מכך – זהו הסיפוק העצום.

"במשך תקופה ארוכה התנדבה אצלנו נערה שעשתה את העבודה שלה באופן מושלם", נזכרת כוכב, "לפני שהיא סיימה את ההתנדבות, היא סיפרה לי: 'אני צריכה להודות לך, כי בכל פעם שסיימתי להתנדב במוקד, הדבר הראשון שעשיתי, היה ליצור קשר עם סבתא שלי, כי פתאום הרגשתי עד כמה שהשיחה הזו חשובה...

"בחורה אחרת", ממשיכה כוכב, "סיימה פעם משמרת וניגשה אליי כשהיא רועדת מהתרגשות. התברר שלקשישה שהיא מלווה יש 14 ילדים, אך למרות זאת, כבר כמה שבועות שהיא לא קיבלה טלפון מאף אחד מהם, וכפי שהיא ציינה - הטלפונים מהמוקד הם אלו שהחיו אותה".

ויש גם סיפורי הצלה: "ליווינו קשיש שהתגורר בדירת חדר וחצי, עם רטיבות ועם תולעי מים על הקירות. הוא פנה לכל הגופים האפשריים ולא קיבל מהם שום עזרה, אך לאחר שהמתנדבת שלנו הצליחה להפעיל קשרים בעמידר, הוא זכה לקבל דירה חדשה".

ומה תגידו על הסיפור המצמרר הבא: "לפני כמה שנים ליווה מתנדב שלנו קשיש שהתגורר לבדו בבית, עם כלבים וחתולים. הקשיש היה חולה מאוד והרופא אמר שהוא מוכרח לעבור צנתור, אך הוא סירב כי – 'מה יהיה עם הכלבים והחתולים שלי?' אפילו את הארוחות החמות שדאגנו ושלחנו לו, הוא נתן לכלבים, ונשאר במצב של תת תזונה. בסופו של דבר בא המתנדב לביתו, דיבר אל ליבו והצליח לשכנע אותו ולהבטיח לו שכאשר הוא יאושפז בבית החולים, הוא אישית ידאג לבית חם לכל הכלבים והחתולים שלו. ובאמת, הוא אושפז וקיבל את הטיפול הרפואי שהציל את חייו. קשה לתאר את הסיפוק שהמתנדב חש. זהו התגמול הטוב ביותר שמתנדבים יכולים לקבל".

ובכל זאת, כוכב מציינת כי המתנדבים מוצאים את עצמם גם ברגעים קשים, כאשר הם נדרשים להתמודד עם אבדן. "וזה קורה אצלנו לעתים קרובות", היא אומרת בעצב, "כי יש אצלנו אנשים מאוד מבוגרים, וכאשר אחד מהם נפטר, כולם מרגישים כמו קרובי משפחה ומסתובבים כאן עם דמעות בעיניים. זה באמת קשה, אבל אני תמיד מסבירה למתנדבים, כי עם כל הקושי, אנו מוכרחים להמשיך הלאה, כי זהו הייעוד שלנו".