משקל חצי טון על פרק הירך: 5 נקודות למחשבה

תחושת נימול

ישבתי אתמול ברגליים משֹוכָּלוֹת. לאחר מספר דקות, הרגשתי כמעין איבוד תחושה ברגל, ולפתע החלו ברגליי עקצוצים, דקירות קטנות וצריבה בעור. תופעה מוזרה זו מוכרת לנו כתחושת "נימוּל" ובשפה המקצועית פארסתזיה (paresthesia).

מה התהליך הפיזיולוגי המתחולל בגופנו בתחושת הנימוּל, ולמה תחושה לא נעימה זו, היא בעצם לטובתנו?

לכל אורך הגוף שלנו פזורה רשת של סיבי עצבים, שהתפקיד שלה הוא להעביר תחושות מהגוף למוח ולהעביר פקודות מהמוח לשאר הגוף. כך למשל סיבי העצבים אחראים, בין היתר, להעברת תחושות של חום או קור, כאב או מגע נעים וכדומה, מן העור אל המוח.

הנימוּל נגרם עקב לחץ, המופעל על איבר מסוים, חוסם את אספקת הדם לעצבים באזור, ומונע מהם לשלוח אותות אל המוח. לדוגמא, כאשר מישהו נרדם עם היד מעל לראש למשל, או יושב ברגליים משֹוכָּלוֹת, עלול להיגרם לחץ עודף על עצב מסוים, שמפסיק לשלוח מסרים עצביים לכיוון עמוד השדרה.

עם זאת, החדשות הטובות הן שהנימוּל חולף בדרך כלל באמצעות שינוי התנוחה והסרת הלחץ באופן, שמאפשר את חידוש זרימת הדם לאיבר המושפע. בזמן התהליך עלולים לחוש קצת עקצוצים (תחושה שדומה לדקירות של סיכות), אך הם חולפים תוך כמה דקות מעצמן, עד שהעצב חוזר לתפקודו הרגיל.

נתבונן: כדי שמערכות הגוף שלנו לא ייפגעו, הגוף מפעיל "מערכת בקרה" השולחת לנו סימנים חדים וברורים - לשנות תנוחה. האם יתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?

עוּבָּר ברחם אמו

יש לי כמה שאלות שלרפואה אין מענה עליהם, אולי תוכלו לעזור לי?:

כיצד יודע העוּבּר מראש שהוא עתיד להגיח מן הרחם?

מנין לו הנבואה שהוא עומד לבלוע אוויר ולא מי שפיר?

כיצד ייתכן תהליך הלידה לאחר תקופה מוגדרת וקבועה של 9 חודשים בלא יד מכוונת?

האם יתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?

פרק הירך

מחקרים מדדו את תפקודו של פרק הירך: לתוך פרקיהם של מתנדבים הוכנסו אלקטרודות שמדדו מה קורה בפרק בזמן הליכה או קפיצה. נמצא כי כאשר אדם שמשקלו 70 ק"ג, קופץ או יורד המדרגות, המשקל העומד על פרק הירך הוא פי 7 ממשקל הגוף, כלומר, משקל של חצי טון! הכיצד?

כדי לייצב את הגוף השרירים מתכווצים. כוח הכיווץ הוא רב כל כך, שהלחץ על כל סמ"ר של הפרק הינו בעוצמה אדירה. הפלא הוא שעל אף המשקל העצום הזה שעל פרק הירך, הסחוס המצפה את הפרק אינו נשחק.

היה סביר להניח שסחוס זה, המאפשר לפרק תנועה חלקה, יישחק ויתבלה לאחר מספר שנים, שבהן הוא נתון תחת כובד רב כל כך. הרי כל מכונה שתפעל בעוצמה דומה, תתבלה לאחר מספר שנים לא רב. אך למרבה הפלא, פרק הירך ממשיך לעבוד כתיקונו במהלך כל שנות חייו של האדם!

לעתים קורה, שנאלצים להחליף פרק ירך פגוע בפרק מלאכותי מעשה ידי אדם (פרוטזה), אך אז ישנן מגבלות רבות. ההנחיה למנותחים היא לא לקפוץ ולא לרוץ, ועם זאת, הפרוטזה נשחקת תוך 10 עד 25 שנה. מיטב החברות שבעולם, שמשתמשות במיטב החומרים שבעולם, לא הצליחו עד היום להגיע לאיכות המופלאה של הפרק שיצר בורא עולם. "מה רבו מעשיך, ה'!"

הביצה והתרנגולת

רוצים הוכחה לוגית שיש אלוקים? נא להתרכז...

הרי לכל דבר חייב להיות נקודת התחלה, נכון?

אז מי יצר אתכם? ההורים שלכם. מי יצר אותם? ההורים שלהם. ומי ברא את ההורים שלהם?... (דומה למשל הביצה והתרנגולת - מה קדם למה) וכך נצטרך להמשיך עוד ועוד עד שנהיה חייבים להגיע בהכרח לאותו אדם שממנו הכול התחיל. למה? כי כולנו מבינים, כמו לכל דבר, שחייבת להיות נקודת התחלה לחיים שלנו פה! הרי האנושות והחיים עצמם חייבים להתחיל ממשהו!

מסקנה עד כה: אנו מבינים בהכרח שהיה אדם ראשון שממנו הכול התחיל.

ואני שואל: אם כך, איך האדם הראשון נוצר?

תשובה: בהכרח לא על ידי גורם אנושי. למה? כי אז חזרנו למשל "הביצה והתרנגולת". לכן, המסקנה היא שהאדם הראשון היה חייב להיברא על ידי גורם על אנושי. 

למה? כי מעצם היותו אדם ראשון, אין לו הורים להיוולד מהם. מכאן, שרק כוח עליון או גורם על אנושי היה יכול ליצור אדם יש מאין, מכלום! מסקנה: קיים כוח עליון, גורם על אנושי, שיצר את האדם הראשון ושממנו האנושות החלה לראשונה! לראיה, נאמר בתורה: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית, ב, ז).

נעלה שלב: ברור לנו שהאדם הראשון לא יכול היה להעמיד צאצאים לבדו, אלא היה זקוק לאישה לשם כך. על פי אותה לוגיקה שהזכרנו קודם, חייבת האישה להיות גם היא יצירת כפיו של אותו גורם על אנושי, כי אדם לבדו אינו יכול לברוא אדם...

מיותר לציין, כי הוכחה שכלית זו עולה בקנה אחד עם הנאמר התורה: "יֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם... וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם (בראשית, א, כו- כז).

חברים! באופן לוגי, לא באמונה עיוורת, היסקנו כרגע שמדובר בעולם, שנוצר ותוכנן על ידי גורם על אנושי, כוח עליון. והרי זהו אותו שם לאחד, יחד ומיוחד - בורא העולם!

עיניים פקוחות

חשבתם פעם מדוע בזמן השינה, מבין כל האיברים, רק העיניים נעצמות? מדוע אינן נשארות פקוחות?

ומדוע אין האוזן או הנחיריים, למשל, אינם נסגרים במהלך השינה? מדוע רק העין "פועלת אחרת"?

אלא נס וחסד עשה עמנו בורא עולם. העין היא איבר רגיש ביותר ויקר מפז. עיניים פקוחות בזמן השינה, אלו עיניים החשופות לגירויים מזיקים שעלולים לפגוע בעין כאשר אין מי שישגיח (כי אנו ישנים באותו זמן).

אמנם מזיקים יכולים להיכנס גם לאוזן ולנחיריים, אבל הנגישות לשם נמוכה יותר, ולכן החשש לפגיעה נמוך יותר. לעומת זאת, עבור העין - כל "נגיעה", ולוּ הקטנה ביותר, עלולה לפגוע בעין וביכולת הראייה.

לפיכך בורא עולם בתכנון גופנו המדהים במורכבותו, "דאג" לכך שנעצום את עינינו בזמן השינה ובכך נחסך מאתנו החשש מפגיעה באותו איבר כה חיוני לתפקודנו.

האם יתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?